פסק-דין בתיק תא"מ 12711-01-11

1. לפניי תביעה שעניינה נזקים עקיפים שנגרמו לתובע עקב תאונת דרכים, שארעה ביום 4.8.10 בכיכר בחדרה בין רכבו של התובע לבין רכב הנתבע 1, המבוטח ע"י נתבעת 2.

שני הצדדים מסכימים כי עובר לקרות התאונה נסע רכב התובע בנתיב הימני בכיכר ואילו רכב הנתבעים נסע בנתיב השמאלי.

מתמונות הנזק שהוגשו לבית המשפט (ת/2) עולה, כי הנזק לרכב התובעת נגרם בפינה השמאלית קדמית של הרכב. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה, מי מן הרכבים סטה לנתיבו של משנהו ובכך גרם לקרות התאונה.

2. לפי גרסת נהגת התובע, היא נכנסה לכיכר מכיוון זיכרון יעקב ונסעה במסלול הימני מבין שני מסלולי הנסיעה בכיכר. נהגת התובע העידה, כי לא ראתה את רכב הנתבעים עד לרגע קרות התאונה ואינה יודעת מהיכן הגיע רכב הנתבעים. בשלב כלשהו, בין הכניסה בה נכנסה נהגת התובע לכיכר לבין היציאה הראשונה אחריה, ארעה התאונה, במסגרתה פגע רכב הנתבעים ברכב התובע כאמור. נהגת התובע העידה, כי אינה זוכרת כיצד עמדו הרכבים מיד לאחר קרות התאונה וכן כי אינה יודעת היכן נגרמו הנזקים ברכב הנתבעים אך זכרה, כי לאחר קרות התאונה יצא אליה נתבע 1 וצעק עליה כי רצה לצאת מן הכיכר (עמ' 2 ש' 6).

3. נתבע 1 העיד, כי נכנס לכיכר מכיוון מזרח והתכוון לצאת ביציאה השלישית (כלומר: להקיף שלוש רבעי כיכר). נתבע 1 נסע בנתיב הפנימי שבכיכר ובשלב בו עבר את היציאה השנייה אך טרם הגיע אל היציאה השלישית (בה התכוון לצאת), פגע בו רכב התובע בשתי הדלתות הימניות.

גם נתבע 1 לא ראה את רכב התובע עובר לקרות התאונה ואינו יודע מהיכן נכנס רכב התובע לכיכר.

נתבע 1 נשאל בחקירתו הנגדית הכיצד זה ביקש לצאת מן הכיכר תוך נסיעה בנתיב הפנימי ומדוע לא עבר (לפי גרסתו) אל הנתיב הימני והשיב, כי שני הנתיבים בכיכר מאפשרים יציאה מן הכיכר (עמ' 4 ש' 10). מאוחר יותר בחקירתו הנגדית הודה, כי על רכב המבקש לצאת מן הכיכר לעשות כן מן הנתיב הימני בלבד (עמ' 4 ש' 12).

4. לבית המשפט הוגשו הודעות הצדדים ותמונות הנזק לרכב התובע ולאחר הדיון (בהתאם להחלטת בית המשפט) הוגשו גם תמונות של הכיכר בה ארעה התאונה.

לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ועיינתי בכל המוצגים שהוגשו לבית המשפט, אני מקבלת את גרסת התובע.

נתבע 1 הודה כי התכוון לצאת מן הכיכר ביציאה שלאחר המקום בו ארעה התאונה וכן הודה כי על רכבים המבקשים לצאת מן הכיכר לנסוע בנתיב הימני. כך אף ניתן לראות מתמונות הכיכר, אשר הוגשו לבית המשפט. מאידך- לנהגת התובע לא הייתה כל סיבה לסטות בשלב זה אל הנתיב השמאלי.

על כן, המסקנה המתבקשת היא, כי נתבע 1 סטה אל הנתיב הימני מתוך כוונה לצאת מן הכיכר ביציאה הבאה ופגע ברכב התובע.

גם תמונות הנזק ת/2 תומכות במסקנה הנ"ל, שכן מתמונות הנזק עולה, כי הנזק לרכב התובע הינו נזק שפשוף מתמשך, אשר משמעותו הינה, כי רכב הנתבעים חלף על פניו. אילו הייתה התאונה מתרחשת כפי גרסת הנתבעים, היה על הנזק לרכב התובע להיות נזק מעיכה ממוקד.

6. על כן, אני מקבלת את גרסת התובע לאופן קרות התאונה וקובעת כי רכב הנתבעים סטה אל עבר רכב התובע וגרם לקרות התאונה ועל כן, אני קובעת כי הנתבעים אחראים לקרות התאונה.

מאידך, הנזק לרכב הנתבע הינו בדלתות הימניות של הרכב ומשמעות הדבר היא, כי כמעט מחצית מרכב הנתבעים כבר נכנס לתוך נתיבו של רכב התובע טרם ארע מגע בין הרכבים. על כן, אייחס לנהגת התובע אשם בשיעור 15% לקרות התאונה.

7. על כן, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע, באמצעות נתבעת 2, סך 2,428 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.1.11, אגרת משפט בסך 355 ש"ח, שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ש"ח.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  י"ב שבט תשע"ג, 23 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: