פסק-דין בתיק תא"מ 12022-07-11

התובעת ביטחה רכב מס' רישוי 88-516-65 (להלן: "הרכב"). לטענת התובעת הרכב ניזוק  בתאונת דרכים כאשר הנתבע, שנסע עם רכבו אחרי הרכב, פגע בו מאחור.  התובעת כמבטחת פיצתה את בעל הרכב והתובעת מן הנתבע את הנזקים שנגרמו לרכב.

הנתבע טוען כי לא היה כל מגע בין רכבו לבין הרכב לפיכך אין עליו לפצות את התובעת.

העידו בפני  הנהגים ב- 2 כלי הרכב - הנהג ברכב המבוטח על ידי התובעת העיד כי נסע בפקק תנועה ברח' בית הדפוס וכשנעצר, פגע בו הנתבע מאחור. הנתבע סרב לתת את פרטיו. לדבריו, מדובר ברכב שהוא מקבל ממקום עבודתו ואין לו כל אינטרס בענין, שכן, גם אם הוא היה אשם בנזק שנגרם לרכב, לא היה עליו לשלם למעבידו דבר. התאונה ארעה לדבריו ביום 12.7.10 והרכב נבדק על ידי השמאי ביום 4.8.10 ואולם לדבריו בתום התקופה הנ"ל לא אירעה תאונת נוספת לרכב. לדבריו, הוא הראה לנתבע כבר בעת התאונה את המכה שקיבל רכבו. הפרש הזמנים בין התאונה לבין בדיקת השמאי הוסבר על ידו בכך שמדובר ברכב עבודה, בכך שהוא מאוד עסוק בתפקידו כסמנכ"ל מיחשוב בביטוח לאומי, בכך שמדובר בתאונה שלא גרמה להשבתת הרכב ולכן הרכב לא הוכנס מיד  לתיקון ולשמאות הנזק.

הנתבע העיד כי לא היה כל מגע בין רכבו לבין הרכב המבוטח על ידי התובעת. לדבריו, הנהג ברכב התובעת העליל עליו וזאת עקב ויכוח שהיה ביניהם קודם לכן ברמזור. לדבריו, הנהג ברכב התובעת יצא מהרכב והוא חשב שהוא הולך להרים עליו ידיים. לדבריו, הנהג ברכב התובעת ביצע מספר עצירות פתאומיות קודם לכן לפני שהוא נכנס בו. הנתבע העיד כי יש לו ביטוח מקיף אך הוא לא הפעיל את הביטוח ולקח עו"ד פרטי רק בגלל העלילה שמעליל עליו הנהג ברכב התובעת.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה. עדות הנהג ברכב התובעת היתה אמינה. הוא הראה את הנזק שנגרם לרכב, נזק שאותו הראה גם לנתבע מיד לאחר התאונה (ראו  עדות הנתבע בעמוד 9 שורות 7 - 8 ) . הנהג נתן הסבר מניח את הדעת לגבי הפער של כשלושה שבועות בין מועד התאונה למועד הבדיקה על ידי השמאי ואין בפער זה כדי ללמד על נכונות או אי נכונות התביעה. מאידך, טענות הנתבע לגבי אירוע קודם שהיה בינו לבין הנהג ברמזור הינה עדות כבושה שלא נזכרה כלל בכתבי הטענות ובתצהירים. כנראה הנתבע היה צריך למצוא הסבר מדוע שאדם יעליל עליו סתם שהוא פגע ברכבו ואז באה עדותו לענין ויכוח שקדם לתאונה ולכך שהנהג ברכב ביצע מספר עצירות פתאום לאחר הויכוח על מנת לגרום לתאונה. אם אכן כך היו הדברים מדוע אין לכל זאת זכר בכתבי הטענות ובתצהיר?? התוצאה היא איפוא שגרסת הנהג ברכב התובעת אמינה יותר ולפיכך יש לקבל את התביעה.

מדובר בתביעה בסכום לא גבוה שלא היה מקום לנהלה כלל והצדדים הוזהרו שההוצאות יהיו גבוהות מסכום התביעה.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 2,670 ש"ח וכן את סכום האגרה וכן את הוצאות העד מטעם התובעת (רק ההוצאות שבישיבה מיום 22.3.12). כן אני מחייב את הנתבע בשכ"ט התובעת בסך 2,500 ש"ח.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום,  ב' ניסן תשע"ב, 25 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: