פסק-דין בתיק תא"מ 11492-02-12

התובעת 2 (להלן: " התובעת") העידה, כי הייתה בדרכה לקופת חולים והגיעה בסמוך למתחם חניה, התכוונה להיכנס למתחם או אז בפתח החניה לפני שהצליחה להיכנס לפתח עצמו, הגיח הנתבע 1 עם רכבו מימין ופגע בה בטמבון הימני. 

גרסת הנתבע 1 (להלן: " הנתבע") שונה לגמרי, לטענת הנתבע היה במהלך כניסה לחניה, האט את מהירות נסיעתו כדי להיכנס לחניה ועמד, או אז ראה את רכב התובעות עומד במרכז החניה, כן ראה אותו נוסע לכיוון שלו בנסיעה אחורנית והוא פגע בו בדלת - לדבריו, איפוא, התאונה ארעה כך שהתובעת נסעה בנסיעה אחורנית ופגעה בדלת מכוניתו. הוא לא יכל היה לעשות כלום.

כאשר עומתה התובעת עם גרסת הנתבע, טענה, כי הייתה במהלך כניסה לחניה ולא יציאה וכי ככלל היא נמנעת מנסיעה לאחור. לדבריה, לא הספיקה להכנס לחניה מפני שהנתבע נדחף.

בהודעתה לחברת הביטוח מסרה התובעת: " נסעתי בז'בוטינסקי לאט ותוך איתות לפניה שמאלה לחניה בבית שליד אח' אופירה ולפתע נכנס בי מאחור רכב שניסה לעקוף בפראות ובמהירות לא מוסברת וגרם נזק לצד האחורי של רכבי תוך גרימת נזק גם לדלת שמאל אחורית שלו".

בהודעתו לחברת הביטוח, מסר הנתבע: " נסעתי בכביש ולפתע רכב צד ג' יצא מחניה בנסיעה לאחור, אני צפרתי והוא המשיך לנסוע ופגע ברכבי".

בתום חקירתו הנגדית של הנתבע, הודיעו הנתבעים, כי קיים עד נוסף - עד ראיה לתאונה. הודעה זו הפתיעה את התובעות ואת בית המשפט כאחד, שכן הנתבע לא מסר בהודעה לחברת הביטוח שקיים עד ראיה לתאונה ולא העיד כי היה אדם נוסף במקום, כמו כן, התובעת לא נחקרה על נוכחות אדם נוסף במקום שהיה עד לתאונה.

העד טוני אנטון, העיד כי אין לו כל היכרות עם הנתבע 1, אף כי הגיע לדיון יחד עם הנתבע 1 במכוניתו, שכן זה היה התנאי שלו לבוא להעיד. לטענת העד, יצא מקופת החולים, הלך לכיוון הבית, שמע צפצוף וראה מישהי יוצאת ואומרת " אתה אשם, אתה אשם". לטענתו, אמר לאותה גברת שלא יכול להיות שהנתבע אשם שכן היא נכנסה בו. לדבריו, ראה את הרכב מצפצף וראה את הרכב השני יוצא מחניה ונכנס ברכב הנתבעים. העד הוסיף שלאחר התאונה עמד ליד כלי הרכב ודיבר עם נהגת התובעים אמר לה מדוע היא צועקת וכי היא צריכה לתת את פרטיה לנהג השני.

דיון והכרעה

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסת התובע תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה על מנת לקבוע כי עמד בנטל המוטל עליו, אף כי התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה והנזקים שארעו. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי בהסתמך, בין היתר, בעקביותן וההגיון הפנימי שבגרסאות הצדדים.

בטרם הכרעה, לא למותר להעיר, כי התנהגות הצדדים בתיק זה הייתה מצערת ומנעה בירור עד תום של נסיבות הארוע. בתביעות שיבוב מסוג זה הנדונות בסדר דין מהיר, הנחיית בית המשפט והנוהג הוא, שהעדים נשמעים בישיבת קדם המשפט מבלי צורך בתצהירים וכן בית המשפט מקל בהצגת מסמכים שיכולים לסייע בהכרעה כגון תמונות ממקום הארוע או תמונות כלי הרכב, אף אם לא צורפו לכתב התביעה. בדרך כלל, קיים שיתוף פעולה בין הצדדים אשר מסכימים להעדת העדים ולהגשת המסמכים, ואף מיידעים זה את זה קודם לדיון בקיומם של עדים ומסמכים כך שמהלך ניהול ההליך אין צד אחד מפתיע את חברו.

במקרה דנן, התובעים הפתיעו על דוכן העדים בתמונות ממקום הארוע שלא הוצגו קודם בפני ב"כ הנתבעים בלא כל שמץ של סיבה. לא הייתה כל מניעה להציג בפני ב"כ הנתבעים את התמונות ולאפשר לה להציגן בפני העד שמטעמה. כך ראוי היה. הנתבעים מצידם הפתיעו עוד יותר בעד ראיה, שאמנם זומן לדיון כדין באמצעות בקשה שהוגשה בתיק, אך מבלי  לציין שמדובר בעד ראיה לארוע ולטעם בגינו דרושה העדות. שמו של העד לא הוזכר גם בהודעה לחברת הביטוח.

לענייננו חשוב, כי התובעת לא נשאלה בחקירתה על קיומו ונוכחותו של עד הראיה במקום ולבית המשפט לא ניתנה ההזדמנות להתרשם מתגובותיה לקיומו של העד ולטענותיו.  הנתבע הגדיל לעשות, לא רק שלא הזכיר קיומו של עד ראיה בהודעה לחברת הביטוח, אלא שגם בעת עדותו על דוכן העדים לא הזכיר קיומו של אדם נוסף במקום, עד ראיה שראה את התאונה ואף לטענתו התערב בשיג ושיח שהיה בין התובעת לבין הנתבע; כל זאת כאשר העד האובייקטיבי הנטען הוסע לדיון על ידי הנתבע עצמו והיה ברור לנתבע שהעד יעלה על דוכן העדים וימסור גרסה.  בכך שהנתבע, לא מסר את פרטיו של העד ולא העיד על קיומו, הוא מנע חקירתו הנגדית בנוגע לזהותו של העד, טיב ההיכרות בין השניים, הפעולות שעשה העד בארוע, השיג שיח שהיה בין השניים בעת הנסיעה לבית המשפט ועוד'.

 למותר לציין, כי במקום שיש עד ראיה, הנטיה הטבעית והמתבקשת של נהג שיש בידו פרטים של עד כזה, היא למסור את הפרטים לחברת הביטוח וכן להעיד על קיומו של עד ראיה על מנת לחזק את גרסתו.

 אין זאת, אלא שהנתבעים, ככל הנראה, ביקשו להפתיע בצורה מוחלטת בעצם קיומו ועדותו של עד הראיה, אך התנהלות זו הייתה בעוכרם, שכן הם מנעו בהתנהלותם זו, את התייחסות הנהגים לקיומו של העד ובכך מנעו אפשרות לחזק את דבריו.

לאחר ששמעתי את עדות הנהגים ועד הראיה הנטען, עיינתי בתמונות המקום, כמו גם בנזקים שנגרמו לכלי הרכב, אני קובעת כי התובעת הוכיחה את תביעתה, וזאת לאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בעדות יחידה, למול עדות הנהג ועד הראיה.

שמעתי את התובעת, בחנתי את תגובותיה על דוכן העדים, ואני מאמינה לגרסתה, כי הייתה בדרכה לקופת החולים ובמהלך כניסה לחניה ולא ביציאה מחניה בנסיעה לאחור. אני גם מאמינה לעדותה הכנה של התובעת, כי היא אינה נוהגת לנסוע לאחור ולבטח לא למרחק גדול וכאשר יש לה אפשרות להסתובב ולנסוע כשפניה קדימה. קבלת עדות הנתבע, שמשמעה, כי התובעת ביקשה לצאת ממתחם החניה בנסיעה לאחור בלתי סבירה בעיני לחלוטין. יתירה מזו, לו כטענת נהג התובעת הוא היה עם רכבו בכניסה לחניה כך שהרכב חוסם את הנתיב בניצב לשפת המדרכה והתובעת נסעה לאחור כשהרכב מקביל למדרכה של מתחם החניה, במרכז הנתיב בין כלי הרכב החונים, במטרה לצאת מן החניה, ניתן היה לצפות שהרכב של התובעת יפגע ברכב הנתבע כשכל הפגוש האחורי ניצב לרכב הנתבע, באופן שהייתה מתקיימת פגיעת מעיכה (הטבעה של הפגוש) ברורה ולאו דווקא מעיכה ושפשוף כפי שנגרמו בפועל שכן המדובר בפגיעה יחידה עקב נסיעה לאחור. בניגוד למצופה, ברכב התובעת נגרמו נזקים בפינת הפגוש בצד הימני ובפנס וברכב הנתבע בדלת ובכנף אחורית שמאלית פגיעת מעיכה ושפשוף מכיוון הדלת לכיוון הכנף פגיעה המתאימה לפגיעה של רכב הנתבע ברכב התובעת והמשך נסיעה של הנתבע, מה שגרם לשפשוף.

יצויין עוד, כי הנתבע מסר לחברת הביטוח גרסה שאינה מתיישבת בהכרח עם עדותו, לחברת הביטוח מסר הנתבע, כי נסע בכביש ורכב התובעות יצא מחניה בנסיעה לאחור, אך בבית משפט הסתבר, כי התאונה לא ארעה בכביש, אלא בתוך מתחם החניה, כאשר רכב התובעת מתקדם בנסיעה לאחור לכיוון היציאה.