פסק-דין בתיק תא"ח 7329-06-12

בפניי תביעה לפינוי מושכר, הן מחמת טענה להפרת הסכם השכירות המוצאת ביטויה באי תשלום דמי השכירות והן, נוכח סיום תקופת השכירות, אשר הוגשה בהתאם לפרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 (להלן: " סדר הדין האזרחי").

בשים לב לתקנה 214טז(ב) ותקנה 215יב לתקנות סדר הדין האזרחי, פסק הדין ינומק באופן תמציתי בלבד.

1.         בין התובע כמשכיר לבין הנתבעת כשוכרת נחתם ביום 23/3/2008 הסכם שכירות בגין דירת מגורים ברחוב שפירא 11/68 ברמת גן (לעיל ולהלן:"המושכר"). ההסכם הוארך מידי שנה , בכל פעם לתקופה של 12 חודשים. בהתאם להארכת ההסכם האחרונה בכתב בין הצדדים, אשר נחתמה ביום 14/4/11 , מועד פינוי המושכר הוא ביום 14/4/12.

2.         אין חולק כי כלל התנהלותה של הנתבעת נעשתה , לא אל מול התובע ישירות, אלא אל מול עו"ד רוזנשטיין יוסי - בא כוחו של התובע.

3.         אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 13/2/12 נפגשו הנתבעת ועו"ד יוסי רוזנשטיין ובמעמד זה חתמה הנתבעת על התחייבות אשר לאור חשיבותה תובא להלן כלשונה:

            "אני הח"מ בלס גילה מאשרת כי הנני חייבת למר ברנע גדעון סך של 34,200 ש"ח.

            ע"ח חובי מסרתי היום לעו"ד יוסי רוזנשטיין ב"כ של מר ברנע סך של 12,800 ש"ח.

            יתרת חובי למר ברנע בגין דמי השכירות הינה 21,400 שד"ח.

            הנני מתחייבת לשלם את חובי למר ברנע כדלקמן:

עד ליום 16/2/2012 אפקיד לחשבון הבנק של בעלי הנכס סך של 4,300 ש"ח ואעביר אישור על ההפקדה לעו"ד רוזנשטיין.

עד ליום 15/3/2012 אפקיד לחשבון הבנק של בעלי הנכס סך של 17,100 ש"ח ואעביר אישור על ההפקדה לעו"ד רוזנשטיין.

כמו כן, הנני מתחייבת להציג לעו"ד רוזנשטיין לא יאוחר מיום 15/3/20012 אישור מאת חברת הניהול המנהלת את הבנין בו הנני מתגוררת לפיו כל התשלומים עבור דמי הניהול לתקופה המסתיימת ביום 14/4/20/12 שולמו על ידי".

ההתחייבות הוגשה כנספח 4 לכתב התביעה וכנספח 3.2 לכתב ההגנה.

4.         אין חולק כי לאחר אותו מועד הפקידה הנתבעת סך של כ - 7,000 ש"ח מתוכו סך של 1,650 ש"ח ביום 26/2/12  וסך של 5,650 ש"ח ביום 30/4/12. אין חולק כי מאז אותו מועד לא שילמה עוד הנתבעת דבר בגיו דמי השכירות וכן, אין חולק כי עד למועד זה טרם פינתה את המושכר.

5.         במסגרת תביעותו עותר התובע לפינוי הנתבעת מהמושכר וזאת, הן הואיל והפרה התחייבויותיה לביצוע תשלומי השכירות במועדם והן, הואיל ותקופת ההסכם תמה ביום 15/4/12 והנתבעת לא פינתה המושכר במועד.

6.         הנתבעת מנגד טוענת לענין תשלום דמי השכירות כי בין הצדדים התפתח נוהג ולפיו היא אינה משלמת את דמי השכירות במועדם, באופן שבפועל שולמו דמי השכירות על ידה כמעט תדיר באיחורים משמעותיים (133 ימים, 150 ימים וכיוצא בכך). בנוסף, לענין פינוי המושכר ביום 14/4/12 הרי שלטענת הנתבעת ביום 13/2/12 במסגרת פגישה בין הצדדים, הוסכם כי הנתבעת לא תפנה את המושכר במועד אלא רק לאחר שתתפנה דירה אחרת אליה היא מתעתדת לעבור.

            בנסיבות האמורות - לטענת הנתבעת הרי שראשית לענין האיחור בתשלום , נוכח הנוהג בין הצדדים הרי שההפרה הנוגעת לתשלום הינה לא יסודית ומשכך, היה על התובע ליתן לנתבעת אורכה לביצועה טרם הפיכתה ליסודית וזו לא ניתנה בהתאם לנהוג . באשר למועד הפינוי הרי שהואיל והוסכם בין הצדדים כי מועד הפינוי יחול כשתתפנה לנתבעת דירה של משפחתה וזו טרם התפנתה הרי שיש ליתן לנתבעת אורכה לפינוי המושכר של 5-6 חודשים.

7.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועדויותיהם , הנני מוצאת כי דין התביעה להתקבל ולהלן יפורטו טעמי.

ביצוע תשלום דמי השכירות באיחור: