פסק-דין בתיק ת"ת 8645-08

המשיבה תבעה את המערערים בסדר דין מקוצר בגין חוב של ארנונה.

בפני מונח ערעור על החלטת כב' הרשמת נמרודי, אשר דחתה את בקשת רשות להתגונן של המערערים.

המערערים הרחיבו עד מאוד בטיעוניהם השונים כנגד המשיבה והתנהלותה כלפיהם. אולם, כל אלה אינם רלוונטיים כיוון שאינני יושבת בכובעו של ראש ההוצאה לפועל. עלי לבחון את ההחלטה נשוא הערעור דרך המשקפיים של ערכאת ערעור האם יש בה כדי להצדיק התערבותי.

כב' הרשמת דנה בטענות המערערים ונימקה את החלטתה לדחותן. אבחן כל אחת מן הטענות והקביעות שבהחלטה, אם נפל פגם המצדיק את הערעור.

לטענה כי המערערים אינם מחזיקים בנכס ומעולם לא החזיקו בו -

כב' הרשמת קבעה, ובדין, כי טענה זו ראויה להתברר בדרך של השגה למנהל הארנונה ולכשהוגשה השגה כזו, אין לבית המשפט סמכות מקבילה. טענות על החלטה בהשגה מועלות בדרך של ערר על השגה.

כב' הרשמת עוד ציינה כי ישנם מקרים בהם ניתן לדון בטענות "אינני מחזיק" גם בפני בית המשפט, בהתקיים תנאים מסויימים אשר אינם מתקיימים במקרה דנן.

המערערים לא העלו כל טיעון אשר יכול לבסס ערעור על קביעות אלה של כב' הרשמת, ואין כל נסיון של המערערים לשכנעני כי נפלה טעות בהחלטת כב' הרשמת.

לפיכך אני דוחה את הערעור בעניין זה.

לטענה כי התשובה להשגה לא התקבלה במועד לפיכך יש לראות את ההשגה כאילו נתקבלה -

כב' הרשמת דחתה טענה זו משום שהיא לא נטענה כלל בבקשה להתגונן כנגד תביעת המשיבה וממילא לא נדונה ולא הוכחה על ידי המערערים. הטענה הועלתה לראשונה בסיכומי המערערים בפני כב' הרשמת, ומשום כך נדחתה.

בערעור שבפניי חוזרים המערערים וטוענים כי יש לראות את ההשגה כאילו נתקבלה, אולם הם אינם מתמודדים עם ההחלטה נשוא הערעור, כי הטענה לא הועלתה בבקשה אלא רק בסיכומים, מבלי שהוכחה ומבלי שנדונה. המערערים מתעלמים מהחלטת כב' הרשמת, נשוא הערעור ולא עושים כל ניסיון להסביר או לנמק את מחדלם.

בנסיבות אלה וכיוון שאין בפי המערערים כל טענה ראויה - אני דוחה את הערעור גם בנושא זה.

לטענה כי הנכס במצב רעוע ואינו בר-חיוב בארנונה -

גם לעניין זה קבעה כב' הרשמת, ובדין קבעה זאת, כי טענה זו צריכה להיות מוגשת על דרך השגה וכי על החלטה בהשגה יש להגיש ערר על פי הדין.

בכתב הערעור טוענים המערערים כי למרות זאת, היה מקום ליתן להם את הרשות להתגונן בטענה זו, בהיות המקרה חריג. המערערים נשענים על העובדה שבשנת 2007 הכירה המשיבה בכך שהנכס אכן רעוע ופטרה מתשלום הארנונה. בדרך זו הם מנסים להשליך רטרואקטיבית על התקופה הקודמת. המערערים מוסיפים וטוענים כי לא נעשה בנכס כל שינוי מאז 1967 (סעיף 6.2 לערעור).

טענה זו אינה יכולה להועיל למערערים שהרי מאז חלפו 40 שנים בהם מצב הנכס התדרדר, מן הסתם. העובדה כי בשנת 2007 ניתן הפטור, אינה יכולה להשליך אחורה בזמן וללמד על מצב הנכס קודם לכן.

יתר על כן, יש לשים לב כי ההשגה נדחתה בהסתמך על ממצאי ביקורת שעשתה המשיבה בשנת 2006, אשר העלו כי הנכס בר-חיוב בארנונה ואף מאוכלס על ידי המערערים ובני משפחתם.

מלבד האמור לעיל, המערערים אינם מעלים כל נימוק או טענה מהו אותו חריג, במקרה דנן, אשר מצדיק לאפשר להם להעלות את טענותיהם בפני בית המשפט במקביל להשגה אשר הוגשה כדין.