1. ביום 16.10.08 אירעה תאונת דרכים בין רכב שהיה נהוג בידי מר יוסף בן דוד (להלן: "התובע") ובין רכב בבעלות אלגים גינון והשקיה 2006 בע"מ (להלן:"הנתבעת") ואשר היה נהוג בידי מר מדמון אביחי (להלן:"מר מדמון").
כל אחד מהמעורבים הנ"ל סבור שהתאונה אירעה בשל אשמת זולתו ולכן "הולידה" תאונה זו תביעה אשר הוגשה על ידי התובע נגד הנתבעת ותביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי הנתבעת נגד התובע.
על מנת להקל עם הקורא הנכבד, יכונה להלן התובע, שהוא גם הנתבע שכנגד "התובע" ואילו הנתבעת שהיא גם התובעת שכנגד תכונה להלן:"הנתבעת").
2. א. לטענת התובע אירעה התאונה כך: הרכב בו נהג מר מדמוני לא שמר מרחק מרכב התובע ובשל כך פגע בחלקו האחורי של רכב התובע.
ב. בהמשך לכך, העביר התובע דרישה אל הראל חב' לביטוח בע"מ - המבטחת את רכב הנתבעת - לשלם לו את נזקיו, אך זו דחתה את תביעתו בטענות שונות ולאור סירובה, נאלץ התובע לפנות שוב ביום 12.8.09 אל המבטחת והפעם באמצעות בא כוחו.
מכתב זה נענה ביום 15.11.09 ובמכתב התגובה לא נטענה כל טענה המכחישה את נסיבות המקרה, כפי שהעלה התובע, וב"כ המבטחת ביקש לקבל העתק קבלה מהמוסך ומהשמאי.
ביום 18.11.09 נשלחו המסמכים שנדרשו על ידי ב"כ המבטחת ובמו"מ שהתנהל לאחר מכן בין ב"כ הנתבעת ובין ב"כ התובע - סירבה המבטחת לפצות את התובע במלוא נזקיו.
ג. עקב הסירוב לשלם את נזקיו, הגיש התובע תביעה זו בה ביקש לחייב הנתבעת לשלם לו את נזקיו בסך של 18,161 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 11,741 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 750 ש"ח, ירידת ערך הרכב בסך של 2,937.60 ש"ח, הפרשי הצמדה בסך של 1,226 ש"ח, ריבית מיום 22.12.08 בסך של 1,506 ש"ח.
3. הנתבעת, לא רק שסבורה שיש לדחות את תביעת התובע, אלא סבורה שעל התובע לפצות את הנתבעת בהיותו אחראי לנזק שנגרם לרכבה.
להצדקת הבקשה לדחיית תביעת התובע ולקבלת התביעה שכנגד, מעלה הנתבעת, בין היתר, את הטענות הבאות:
א. א) התובע ניסה לפנות מימין לשמאל ורכבים שונים לא נתנו לו זכות קדימה ולכן פנה התובע פנייה חדה ימינה ומר מדמון עצר בפתאומיות והחליק על רכב התובע. כתוצאה מכך, גם נפגע רכב הנתבעת בכנף ימין אחורית, מכסה מנוע אחורי ופגוש פינה ימנית.
ב) היה ניסיון הדדי בין ב"כ הצדדים להגיע להסדר כלשהו בדבר פיצוי הנזקים - אך הדבר לא הבשיל לידי הסכמה.
ב. בתביעה הנגדית תובעת הנתבעת את נזקיה בסך של 14,500 ש"ח.
4. אין חולק בין הצדדים על עצם קרות התאונה, אין חולק בין הצדדים על עצם הניסיון לפתור את שאלת הפיצויים במו"מ ומחוץ לכתלי בית המשפט, אך בסופו של יום משלא צלח אותו מו"מ הגיעו הצדדים לפתחו של בית המשפט ולאחר שנשמעו הצדדים - על בית המשפט להכריע בתביעות הצדדים.
5. לאחר ששמעתי את הצדדים המעורבים בתאונה ולאחר שעיינתי בחומר הראיות ולאחר ששקלתי לעומקן את עובדות ונסיבות המקרה, הגעתי למסקנה, שמהעובדות העולות מעדויות הצדדים עולה אחריות משותפת של כ"א מהמעורבים בתאונה וכתוצאה מכך יש להשית על כ"א מהם שיעור אחריות של 50% לגרם התאונה ולנזקים שנגרמו בעקבותיה - זאת לאור הנימוקים הבאים:
א. אין חולק בכך, שמר אדמוני הוא זה אשר פגע ברכב התובע (ראה סעיף 3 לכתב ההגנה), ברם לטענתו נגרמה פגיעה זו עקב אופן נסיעתו של התובע, אשר אילץ את מר מדמוני לעצור בפתאומיות ותוך החלקה בשלבי העצירה - פגע ברכב התובע.
בכתב ההגנה של הנתבעת, אף נטען, שניסיון העצירה של מר מדמוני נעשה, עקב כך שהתובע ניסה לפנות מימין לשמאל ובהמשך לכך ביצע פניה חדה ימינה.
ב. בכתב התביעה, אין התובע מסביר את שלבי הנסיעה עד לפגיעה ברכבו, אלא שמציין בקצרה, שמר מדמוני פגע בחלק האחורי של רכבו עקב אי שמירת מרחק.
אין בכתב התביעה ציון כלשהו לגבי הפניה שמאלה שהיה בכוונת התובע לפנות.