פסק-דין בתיק ת"ק 5769-09-12

בתביעה שבפניי עותרת התובעת לחייב הנתבעים לשלם לה פיצוי בסך 12,673 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לרכבה בתאונה מיום 12.11.11 (להלן - התאונה) .

התובעת הינה הבעלים הרשומה של רכב מסוג טויוטה קורולה מספר רישוי 71-815-66 במועד התאונה (להלן - רכב התובעת).

הנתבע 1 נהג במועד התאונה ברכב מסוג פורד שמספרו 40-858-69 שהינו בבעלות הנתבעת 2 (להלן - הרכב הפוגע).

התובעת טוענת כי ביום  12.11.11, בעת שרכבה חנה סמוך לביתה, הסיע הנתבע 1 את הרכב הפוגע לאחור ופגע ברכבה, תוך שהוא גורם נזק לחלקו האחורי. בכתב התביעה מתואר כי מיד לאחר התאונה הודה הנתבע 1 באחריותו לנזק שנגרם לרכב התובעת ואף חתם על מסמך בהתאם (נספח א' לכתב התביעה).

בכתב התביעה מתוארת השתלשלות פניות התובעת או מי מטעמה לנתבעת 2, לרבות העמדת הרכב לבדיקת שמאי מטעם הנתבעת 2. בסופו של יום נדחתה דרישת התשלום בנימוק כי הנזקים הנתבעים לא נגרמו על ידי הנתבע 1. על רקע זה הוגשה התביעה.

התובעת העמידה תביעתה על סך 12,673 ש"ח בגין הנזק הישיר שנגרם לרכב, ירידת ערך, שכ"ט שמאי, הוצאות משפט, עוגמת נפש והוצאות נלוות אחרות. לכתב התביעה צורפו התכתבויות שונות וחלק מחוות דעת השמאי שבדק את הרכב.

הנתבעים בכתב ההגנה אינם כופרים בכך שבתאונה נוצר מגע בין הרכב הפוגע ורכב התובע, ואולם לשיטתם הנזק שנגרם באותו מעמד היה נזק קל בלבד וכי הנזקים הנטענים בכתב התביעה לא נגרמו בתאונה נשואת התביעה. עוד נטען כי סכומי התביעה ברכיבים השונים מופרזים ולא נתמכים בראיות. לכתב ההגנה צורף מזכר קצר מטעם שמאי מיום 23.9.12  בו התייחס לנזקי הרכב הפוגע.

ביום 23.1.13 התקיים דיון במעמד הצדדים ונציגיהם. בעלה של התובעת, שאינו עורך דין, קיבל רשות לייצגה במעמד הדיון (להלן - בעלה של התובעת).

במעמד הדיון נשמעו עדויות הצדדים, הוגשה חוות הדעת המלאה של השמאי (ת/1) וכן הוצגו קבלות בגין התשלומים בהם נשאה התובעת לתיקון הרכב ולשכ"ט השמאי (ת/2). הנתבעת הציגה תמונות של הרכב הפוגע (נ/1).

לאחר בחינת כתבי הטענות, הראיות שהוצגו ושמיעת העדויות - דין התביעה להתקבל חלקית.

כעולה מכתבי הטענות וכפי שניתן היה להתרשם במהלך הדיון - אין מחלוקת של ממש אודות נסיבות התאונה. המחלוקת מתמקדת בגובה הנזק.

עדותו המפורטת של בעלה של התובעת גבי נסיבות התאונה, תיאוריו את השיחה עם הנתבע 1 מיד לאחר האירוע, והתנהלותו אל מול הגורמים האחרים בתקופה שלאחר מכן - הייתה, בעיקרה, מהימנה בעיניי. כך גם ההסברים שנתן לעניין ההשתהות המסוימת בפנייה למוסך לתיקון הנזק עד בירור מצב הדברים הראשוני אל מול הנתבע 1 ואביו.

יתרה מזאת: התיאור שהוצג מטעם התובעת בנוגע לנסיבות האירוע עולה בקנה אחד עם עדותו של הנתבע 1.

הנתבע 1 הודה בכנות ובבהירות כי נסע מהר מאוד לאחור ופגע ברכב התובעת תוך שהוא גורם לו נזקים. עוד הסביר כי לאחר התאונה נכנס לביתה של התובעת על מנת למסור את פרטיו ונטל אחריות לאירוע בכללותו. הדברים מדברים בעד עצמם. הנתבע העיד כי במועד האירוע בחן את הנזקים שנגרמו לרכב התובע, אולם בשים לב לזמן שחלף ממועד האירוע ועד שהוצגו בפניו תמונות בדבר הנזק הנטען - אינו יכול לזכור בוודאות את פרטי הנזק.

טענות הנתבעת 2 לפיהן הנזקים הנתבעים מתיישבים יותר עם פגיעה בגוף זר מאשר הפגיעה בנסיבות האירוע - לא נתמכו בשום ראיה מטעמה. כך גם טענותיה אודות אי היכולת לנסוע ברכב התובעת במשך חמישה שבועות נוכח הפגיעה הנטענת. עיון מדוקדק בתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי מעלה כי חלקו האחורי של הרכב אמנם ספג פגיעה אך לא נראה כי מדובר בפגיעה שיש בה כדי לשלול אפשרות נסיעה ברכב.

כמו כן אין לייחס משקל רב למזכר השמאי שצורף לכתב ההגנה - מהמזכר עולה כי השמאי בדק את הרכב הפוגע כעשרה חודשים לאחר האירוע. בממצאיו לעניין הרכב הפוגע, שהוצגו בצורה לאקונית והתפרשו על פני ארבע שורות, אין כדי לשפוך אור נוסף על המקרה בכל הנוגע לנזקים שנגרמו לרכב התובעת במיוחד בשים לב לאמור בעדות הנתבע 1. הדברים יפים גם לעניין תמונות הרכב הפוגע.

לא הוצגה חוות דעת שמאית מטעם הנתבעים לעניין הסכומים הנטענים.

משכך, ובהיעדר חוות דעת שמאי נוגדת גבי גובה הנזקים, אני מאמצת את האמור בחוות דעת השמאי שהוגשה במצורף לכתב התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 9,125 ש"ח בעבור הנזק הישיר שנגרם לרכב, שווי ירידת הערך המפורטת בחוות דעת השמאי,  ושכ"ט השמאי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

תביעת התובעת לפיצוי בגין הוצאות נלוות שנגרמו לה לא נתמכה בראיות ועל כן - נדחית. כן נדחית בנסיבות העניין התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש.