פסק-דין בתיק ת"ק 5329-04-12

תביעה נזיקית ע"ס 6,000 ש"ח.

א. התביעה :

בכתב-התביעה נטען, כי בתאריך 6.3.12 יצאה הנתבעת 2 לטיול ברחוב העמק ברחובות, עם כלבו של התובע 1, בשם מוגלי. אותה עת, היה הכלב מוגלי קשור ברצועה ומחסום פה, כמתבקש בחוק.

בשלב מסוים, פרצה אל הרחוב כלבתו של הנתבע, בשם מיקה, מסוג שארפיי מעורב, כשאינה קשורה וללא מחסום פה, ותקפה במלוא כוחה את כלבו של התובע.

כתוצאה מהתקיפה נחבלה הנתבעת 2 בידיה, בעצם הזנב, והוטחה ארצה, וזאת כתוצאה מניסיונה להגן על כלבו של התובע 1.

כלבו של התובע 1 נחבל אף הוא ונמצא נקב שיניים מדמם בצווארו.

נזקו של התובע 1 נובע מהרכיבים הבאים: ארבעה ימי חופשה לצורך מתן טיפול בכלב וטיפול בתובעת 2 - 2,700 ש"ח, טיפול וטרינרי - 210 ש"ח ועוגמת נפש.

נזקה של התובעת 2 נובע מהרכיבים הבאים: שלושה ימי חופשה/מחלה- לא צוין סכום ועוגמת נפש.

ב. ההגנה :

בכתב-ההגנה נטען, כי האירוע מוכחש.

הסכום הנדרש חסר פרופורציות.

אין כל אסמכתא לגיבוי הנזקים הנטענים.

ג. דיון :

בבית-המשפט העידו התובעת 2 ובנו של הנתבע והתברר, כי האירוע, בעיקרו, אינו מוכחש.

התובעת 2 תיארה את תקיפת כלבו של הנתבע: "...התפרצה  הכלבה של הנתבעים אלינו ללא מחסום פה, רצה לעברנו ונבחה, הייתה תוקפנית, ניסיתי להגן על כלבי ועמדתי מלפניו, היא עברה אותי והחלה לנשוך אותו, בעצם תקפה אותו, תפסה אותו בשיניה באזור הגב והעורף, הוא ניסה להתנגד, הוא זז ומאותו רגע, ניסיתי להפריד ביניהם, משכתי את הכלב שלי אלי וכשראתה שאני מושכת אותו אלי, הגיעה אלי ונשכה אותי בזרוע וחזרה אליו, להתקיפו, בן הנתבעים הגיע ממש מספר שניות לאחר מכן...כשאני משכתי את כלבי אלי, נפלתי לאחור, על עצם הזנב..." (עמוד 2 שו' 22 - 29).

בנו של הנתבע, מר עומר שטייניץ העיד: "הורי נכנסו לחנייה והכלב ברח משער החנייה...אני ישר רצתי אחרי הכלבה, ראיתי אותה רצה דרך שער החנייה,  רצתי אחריה, בכלל מבנה הגוף שלה רותי לא יכולה הייתה למנוע מהכלב את המפגש עם הכלבה שלי, שהיא בגובה של קצת מעל סוף הירך שלי. ניסיתי לתפוס אותה והרמתי אותה כדי שלא תתקוף, ראיתי שהיא תוקפת, הכלב שהלם היה עם מחסום, תפסתי אותה בידי ואמרתי שאני מצטער..." (עמוד 3 שו' 20 - 24).

אני מקבל את גרסת התובעת 2 לנסיבות קרות התקיפה, למעט הטענה, כי היא ננשכה בידי כלבתו של הנתבע.  ואלו נימוקיי:

ראשית, הטענה, כי כלבת הנתבע נשכה את התובעת 2 היא טענה כבושה: בכתב-התביעה לא ציינה תובעת 2 את עניין הנשיכה. עניין זה הוא פרט מהותי, ותמוה כיצד לא בא זכרו בכתב-התביעה, וכיצד נולד פרט זה רק בעדותה בבית-המשפט.

שנית, בנו של הנתבע, אשר היה עד לכל מהלך התקיפה והודה בה, לא ציין, כי כלבת הנתבע נשכה את התובעת 2.