פסק-דין בתיק ת"ק 47786-02-12

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.    בתאריך 13.7.2011 רכשה התובעת אצל הנתבעת 6 דלתות פנימיות בשווי 7,656 ש"ח לצורך החלפת הדלתות הפנימיות שקיימות בביתה. לאחר ההזמנה מודד הגיע מטעם הנתבעת וביצע מדידות התאמה.

2.    התובעת טענה כי לא נשלח אליה יועץ כפי שהובטח. לטענתה, התקנת הדלתות בוצעה באופן רשלני וחובבני אשר גרמה לנזקים בקירות. בנוסף דלת השירותים הותקנה כדלת רגילה ולא כדלת הזזה כפי שמתבקש ממיקומה, ודלת חדר האורחים לא הותקנה במעמד ההתקנה הראשונה. בעקבות זאת שלחה הנתבעת אל דירת התובעת יועץ ומתקין מקצועי, אשר תיקן את הפגמים ושולם לו תמורת עבודתו שכר בסך  6,496 ש"ח. התובעת עתרה להחזר התשלום ששילמה ליועץ וכן לפיצוי נוסף בגין הוצאות עתידיות לתיקון נזקי הקירות ובגין עוגמת נפש.

3.    הנתבעת טענה שדלת השירותים הוזמנה כדלת רגילה ולכן כך הותקנה וכי כדי לסייע לתובעת היא הסכימה לייצר דלת הזזה חדשה נוספת ששוויה 3,000 ש"ח וזאת ללא תשלום נוסף מצד התובעת. לעניין דלת חדר האורחים, טענה הנתבעת כי התובעת היא זו שלא הסכימה שהדלת תותקן על המשקוף הקיים ודרשה את פירוקו, אך לא הסכימה לשלם עבור הפירוק וההרכבה הנדרשים, חרף העובדה כי התחייבה לתשלומים אלה בנוסף לעלות הדלתות שהזמינה.

דיון והכרעה

4.    התובעת ביצעה הזמנה של 6 דלתות סטנדרט. למרות טענת התובעת, מטופס ההזמנה עולה שלא בוצעה הזמנה של יועץ אלא נרכשו כבר באותו מועד הדלתות עצמן. התובעת - במועד ביצוע ההזמנה - אף שילמה עבור אותן 6 דלתות סטנדרט. הפתעתה של התובעת כי יש צורך בהתקנת דלת הזזה אחת תמוהה שהרי לא יעלה על הדעת שהתובעת אינה יודעת שבביתה ישנה דלת הזזה. התובעת היא שבחרה להזמין את דלת הסטנדרט ולא להזמין לאותו פתח דלת הזזה, שהיא יקרה יותר וגם התקנתה עשויה להיות יקרה יותר.

5.    לגישתי, התנהלות התובעת לא היתה ראויה: 

בשלב ההזמנה, התובעת והתעלמה מכך שבביתה דלת ההזזה, וכי יש משמעות להזמנת דלת סטנדרט במקומה. התובעת צריכה ויכולה היתה לצפות כי הזמנת דלת רגילה במקום דלת הזזה תביא לייצור דלת כזו במידות הפתח, והתקנתה - והיא  לא יכולה לפטור את עצמה ב"בקשה" ליועץ, כאשר ייעוץ כזה מאוחר להזמנת הדלתות.

התובעת לא הוכיחה את טענתה שההזמנה היתה כפופה לקבלת ייעוץ. הטענה נדחית גם לגופה, שכן התובעת שילמה עבור הזמנתה כבר עם ביצועה  ועוד לפני הגעת המודד לביתה, ולא ביטלה את ההזמנה כשראתה שלא תואם ביקור ולא הגיע לביתה יועץ כלשהו.  

נציג התובעת - חמה, מר צבי טנדלר - לא טרח להיות בבית במהלך ההתקנה (ואפילו לפרקי זמן קצרים) כדי לראות מה הותקן, איך הותקן, מה מצב הדירה בסיום ההתקנה וכד'. הנציג חתם על טופס המאשר כי ההתקנה בוצעה לשביעות רצונו והכל (לדבריו) מבלי שנכנס לדירה. טענתו זו של מר טנדלר מעידה על רשלנות, אם כי לא רשלנות זו גרמה לנזקים.

6.    עם זאת, הנתבעת גם היא ביצעה את תפקידה שלא בדרך ראויה כנדרש מבעל מקצוע המספק שירות.

הנתבעת שלחה לדירת התובעת מודד לפני הכנת הדלתות ואספקתן, וכמובן לפני התקנתן. המודד לא יכול לצאת ידי חובתו במדידת הפתחים ללא הערה או הארה לתובעת, לפיה הפתח שבו קיימת דלת הזזה ישתנה בעקבות התקנת דלת כנף של פתיחה רגילה כפי שהוזמן, וכי עשוי להתהוות קושי בפתיחת הדלת ושימוש בה כאשר תהיה במקום דלת כנף. כמו כן המודד - כאשר ברי שראה שבפתח אחד קיים משקוף מברזל יצוק, לא טרח להסביר לתובעת את משמעות המדידה והדלת שתוכן ותותקן עבורה באותו פתח - אלא שתק, מדד - והפלא בפלא, כאשר הותקנה הדלת היא הותקנה עם משקוף נפרד ונוסף למשקוף הברזל הקיים, באופן שהפתח הוקטן משמעותית.

לאחר ביצוע המדידה, ולמרות הדברים שבוודאי נראו על ידי המודד בדירת התובעת, התובעת לא קיבלה כל הבהרה ביחס לעלות ההתקנה. אמנם, עלות זו נפרדת מעלות הדלתות עצמן ומוטלת על התובעת, אלא שכאשר מדובר בהתקנה חריגה בעלותה, סבורה אני שמוטלת חובה על הספק להתריע ולהבהיר עניין זה - ולא להעמיד את הרוכש בפני עובדה מוגמרת. לפיכך אני קובעת כי על הנתבעת להודיע לתובעת מתחילה - לפחות בהערכה - את עלות התקנת דלת הזזה ודלת בפתח בעלת משקוף ברזל.

7.    הפסיקה קבעה לא אחת, כי גם בתחום החוזים ניתן להטיל "אשם תורם" כפי שנפסק בע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין נ. ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ (1998), פ"ד נב(1) 210,  227-226:

"נראה כי רצוי להימנע מלקבוע מבחנים קשיחים לחלוקת הנזק ובמקום זאת להיעזר בשורה של מבחני עזר וקריטריונים שיסייעו בחלוקה צודקת של הנזק בכל מקרה על פי נסיבותיו. בחלוקת הנזק יש להביא בחשבון את היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, ראוי להתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסוימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאינטרס הציפייה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהתחשב במאפייניו של המקרה הנדון."

ברע"א 9488/02 חן שחר נ. עטיה גד (23.03.2005), חזר בית המשפט העליון וקבע, כי ניתן לחלק את האחריות לנזק ולייחס אשם תורם במישור החוזי, וציין כי:

"יש לזכור כי בחינת התנהגותם של בעלי הדין במערכת היחסים הספציפית, מגלה לא פעם כי זהויות ה"מפר" וה"נפגע" אינן חד משמעיות, וכי יישום הולם של עקרון תום הלב הוא מוצדק במקרים שבהם תרמה התנהגותו של הניזוק לאי קיום החוזה על ידי המזיק ..."

ובע"א 3912/90 EXIMIN S.A , תאגיד בלגי נ. טקסטיל והנעלה איטל סטייל פררארי בע"מ (1993), פ"ד מז(4) 64, 85-84 נקבע כי:

"אין ספק כמובן, שחלוקת האחריות בענייננו עולה בקנה אחד עם רעיונות של מוסר, צדק ואי עשיית עושר שלא כדין, שהמשפט הישראלי בכלל ודיני החוזים (ובכלל זה חוזי מכר) בפרט, שואבים מהם. כאשר שניים גרמו לנזק, אין זה הוגן ואין זה מוסרי שהאחד יישא במלוא נזקו של האחר. מדוע יזכה צד לחוזה בפיצוי מלא על נזק שנגרם גם עקב התנהגותו הטיפשית וחסרת תום הלב? יתר על כן, בחלוקת האחריות ביניהם יהיה כדי לעודד תום לב או זהירות מצידם של שני הצדדים לעסקה"