ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות חיפה
|
39436-08-11
29/01/2012
|
בפני השופט:
רחל חוזה
|
| - נגד - |
התובע:
מרגלית קצ'ר
|
הנתבע:
אליהו קצ'ר
|
| פסק-דין |
הצדדים לתובענה הינם הבעלים המשותפים של יחידת נופש בטבריה, אותה רכשו בעת שהיו נשואים זה לזו, וכאשר כיום הינם גרושים.
בכתב התביעה עותרת התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה את מחצית דמי האחזקה ששילמה בגין אותה יחידת נופש לשנים 2008 עד 2010.
הנתבע טוען כי כבר שילם את חלקו לתובעת בגין הוצאות האחזקה המתייחסות לשנת 2008.
מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש עולה כי ביום 5.8.08 ניתן פס"ד בתביעה דומה שהגישה התובעת נגד הנתבע (להלן "התביעה הקודמת") וזאת בתיק ת"ק 1073/08 והמתייחסת לתשלום חלקו של התובע במחצית מהוצאות האחזקה בשנים קודמות.
לטענת התובעת, התייחס החוב נשוא התביעה הקודמת לשנים 2003 עד 2007 (כולל).
הנתבע אינו חולק על חבותו לשאת במחצית מהוצאות האחזקה, ברם הינו גורס כי פסה"ד שניתן בתביעה הקודמת כלל בחובו גם את דמי השתתפותו של הנתבע לשנת 2008.
עתה, התובענה הנוכחית, מבקשת התובעת, לטענת הנתבע, לגבות ממנו פעם נוספת תשלום עבור שנת 2008.
באשר לשנים 2009 ו-2010, הנתבע לא חלק על חבותו והעביר לתובעת את מחצית דמי האחזקה לאותן שנים, אך הנתבעת סירבה לקבלם, בטענה כי הינם חלקיים בלבד.
טענות הנתבע מתבססות, בעיקרן, על כך שדרישת התשלום עבור דמי האחזקה נשלחת לבעלים מראש, עבור השנה הקרובה ולא בסיומה של השנה שחלפה.
משמע, כאשר התובעת הגישה את תביעתה הקודמת, בתאריך 27.3.08, כבר כללה תביעה זו גם את החיוב העתידי עבור שנת 2008.
כן טוען עוד הנתבע כי בכתב התביעה שבתביעה הקודמת כתבה התבעת כי הינה מתייחסת גם לשנת 2008.
הנני מקבלת את טענת התובעת כי פסה"ד הקודם לא כלל תשלום עבור שנת 2008.
הדברים עולים במפורש מפסה"ד בתביעה הקודמת, שלא הוגש עליו ערעור והינו חלוט וסופי.
גם אם הייתי סבורה כי נפלה טעות באותו פס"ד קודם, כאשר איני סבורה כי כך אירע, כפי שיפורט, לא ניתן בתובענה הנוכחית לתוקפו ולשנות מקביעותיו שהינן, כאמור, סופיות.
ממכלול הנתונים שבאו בפניי לא עולה כי נפלה טעות בקביעות פסה"ד בתביעה הקודמת.
נהפוך הוא, בפסה"ד הקודם מדובר על דרישה של הנהלת המועדון, בו נמצאת יחידת הנופש, לשלם חוב המתייחס לשנים 2003 עד 2007, כאשר אין כל אזכור לגבי שנת 2008 ופסה"ד בתביעה הקודמת ניתן על סמך דרישה זו של המועדון, אותה שילמה בזמנו התובעת.
כתב התביעה הקודם לא הובא בפני ביהמ"ש במסגרת התובענה הנוכחית, ברם ממכתבי הלוואי שצורפו לכתב התביעה (מכתבים 3ג' ו-3ד' מהתאריכים 26.2.09 ו-17.5.09) עולה במפורש כי דרישת המועדון לתשלום דמי האחזקה בתביעה הקודמת התייחסה לשנים 1997 עד שנת 2007 וכי על בסיס דרישה זו ניתן פסק הדין בתביעה הקודמת.
גם אם נכתב בכתב התביעה הקודם כי הינו מתייחס לשנים 2003 עד 2008, היה זה כיתוב שגוי, בגדר "טעות סופר", כפי שהגדירה זאת התובעת וכל הנתונים מצביעים על כך שלא נדרש בכתב התביעה הראשון תשלום חלקו של הנתבע בהוצאות היחידה לגבי שנת 2008.
הנני קובעת כי הוכח שעל הנתבע לשאת במחצית הוצאות האחזקה המתייחסות לשנים 2008 עד 2010 בסכום של 6,693 ש"ח ובסה"כ 3,346.5 ש"ח.