פסק-דין בתיק ת"ק 3185-09-12

רקע כללי וטענות התובע

התובע הינו הבעלים של דירה בהרצליה.  בין הצדדים נחתם חוזה שכירות לתאריכים 1.9.11 עד 31.7.12. הנתבעים לא ביקשו לנצל את אופציית השכירות הנוספת ולכן נמצא שוכר חדש בתחילת חודש יוני ונחתם חוזה בתאריך 26/6/12.  הנתבעים ביקשו להאריך את השהות בדירה בחודש ימים. בעת הצגת הדירה לשוכר החדש, הוצגה לו בקשת הנתבעים לדחות את הכניסה לדירה בחודש ימים והוא  הסכים לבקשה.

במעמד חתימת החוזה החדש, התובע שוחח עם הנתבעים בטלפון ווידא שהם עדיין מעוניינים בחודש הנוסף ומשהשיבו בחיוב, בו במקום כתב התובע נספח אשר דוחה את כניסת השוכר החדש לדירה בחודש ימים.

כשבוע לאחר חתימת החוזה החדש, התקשרו הנתבעים לשוכר ואמרו לו כי אין בכוונתם לממש את הארכת השהייה בדירה. השוכר החדש הסביר שאין בכוונתו להיכנס ב 1/8/12 היות ומצא סידור חלופי לתקופה זו- בהתאם לבקשתם, ונוצר מצב בו הדירה לא הייתה מאוישת חודש ימים. בגין חודש זה תובע התובע  שכ"ד בסך  3,875 ש"ח, ארנונה וועד בית 180 ש"ח,  והוצאות בסך 500 ש"ח.

טענות הנתבעים

הנתבעים הודיעו לתובע ביום 15/6/12 כי לא יאריכו חוזה אך ייתכן ויצטרכו ארכה של שבועיים ואם הדבר לא יתאפשר, יתגוררו אצל הוריהם בתקופה זו.

במסגרת ביקור השוכר  החדש בדירה, הנתבעים חזרו על בקשתם להישאר שבועיים נוספים והוסכם כי תאריך הכניסה לדירה יהיה גמיש. השוכרת החדשה ציינה כי אין בעיה לקבוע מועד חלופי שכן הם מתגוררים ביחידת דיור אצל ההורים.   התובע אמר לנתבעים שיסגרו עם השוכרים את מועד היציאה מהדירה.

הנתבעים מכחישים כי התובע שוחח עימם במעמד החתימה וכן לא ברור כיצד ניסח את הנספח והספיק להדפיסו בהחלטה של הרגע כפי שטוען. עוד הם טוענים כי מעולם לא ביקשו ארכה של חודש אלא שבועיים בלבד. הנתבעים לא ידעו על קיומו של נספח וראו אותו לראשונה בעת קבלת כתב התביעה.

הנתבעת 2 טוענת כי יידעה את השוכרת החדשה כי לא תצטרך את הארכה של שבועיים והשוכרת יידעה את הנתבעת על קיומו של חוזה השכירות החדש מתאריך 1/9/2012.            עוד טענו הנתבעים כי הנתבע שוחח עם התובע ויידע אותו כי פינוי הדירה יהיה בהתאם לחוזה ביום 31/7/12 ובמעמד זה ובכל חודש אוגוסט התובע לא הזכיר את הנספח שנחתם ולא הביע  כל התנגדות לסיום השכירות במועד זה. התצהיר שהגישה השוכרת החדשה כלל אינו נכון שכן הנתבעת לא שוחחה עם השוכרת במעמד החתימה.

הצדדים חזרו במעמד הדיון על טענותיהם.

גרסאות הצדדים שקולות זו כנגד זו: מצד אחד התובע הסתמך על כך כי הנתבעים יחזיקו בדירה חודש נוסף ובכך יקבל שכר דירה גם בגין חודש זה, ואילו הנתבעים טוענים כי מעולם לא ביקשו ארכה של חודש אלא של שבועיים בלבד וכי הנתבע שוחח עם התובע ועדכן אותו על עזיבת הדירה במועד המקורי לסיום ההסכם וכי התובע לא הביע על התנגדות.

מאחר ומדובר בגרסת התובע  מול גרסת הנתבעים הרי שנראה כי המפתח טמון בעדותה של  גב' דוד.

התובע צירף לכתב התביעה מסמך של השוכרת החדשה, גב' ליהי דוד, שהינו למעשה גרסתה לאירועים שבמחלוקת כתב התביעה. לפי מסמך זה, הסכימה השוכרת החדשה לכך שהנתבעים יחזיקו בדירה חודש נוסף, קרי, עד סוף אוגוסט, ולאחר שקיבלה תשובה חיובית מהנתבעת נחתם ביום 26.6.12 נספח להסכם השכירות (שצורף לתביעה), ולפיו השוכרת החדשה תכנס לדירה ביום 1.9.12. ממשיכה גב' דוד ומספרת כי לאחר מספר ימים התקשרה הנתבעת אליה ואמרה כי היא מבקשת לעזוב את הדירה ביום 31.7.12 ולא 31.8.12, אך מאחר ולגב' דוד היו מחויבויות קודמות היא לא תוכל להכנס לדירה לפני המועד שסוכם, קרי 1.9.12.

דא עקא, שהמסמך שתוכנו הובא לעיל הינו מסמך מודפס בלבד, ללא חתימתה של גב' דוד, והוא אף אינו ערוך ומאומת כתצהיר, על אף שהוכתר ככזה, ועל כן משקלו הראייתי חלש ביותר.

מאחר והתובע הוא שנושא בנטל ההוכחה הרי שלא די היה בצירוף המסמך והיה זה הוא שצריך לזמן את גב' דוד למתן עדות בבית המשפט, על מנת שבית המשפט והצדדים יוכלו להתרשם מעדותה, וכן להעמיד את גרסתה  במבחן החקירה הנגדית. משלא עשה כן, ולאור הנטל המוטל עליו, אין מנוס מדחיית התביעה.

בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום,  י"ז שבט תשע"ג, 28 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: