ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות חיפה
|
30038-03-12
26/07/2012
|
בפני השופט:
הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע
|
| - נגד - |
התובע:
שגיא גנון
|
הנתבע:
חברת פרטנר תקשורת בע"מ
|
| פסק-דין |
בפניי תביעת התובע לפיצויו בגין נזקיו, עקב התנהלות הנתבעת בטיפול בעניינו.
ביום 6/6/10 התובע התקשר עם הנתבעת בהסכם לרכישת מכשיר אייפון 3 (הסכם השדרוג צורף כנספח א' לכתב ההגנה).
ביום 13/9/11 מסר התובע את המכשיר לתיקון בתחנת השירות, הוצע לו לרכוש ביטוח והוא הסכים, המכשיר נשאר לתיקון והתובע קיבל מכשיר חלופי, והוזמן כעבור יומיים לקבל את המכשיר בחזרה (טופס הפקדת מכשיר לתיקון מיום 13/9/11 ובו נרשם כי תאריך איסוף המכשיר יהיה ביום 15/9/11 צורף כנספח לכתב התביעה). כאן חלוקות העובדות בשאלה האם הנתבעת התקשרה אל התובע להודיעו כי המכשיר ניזוק באופן בלתי הפיך. לא קיבלתי ראיות מהנתבעת, בעלת השליטה בראיות, במיוחד אלה האלקטרוניות. התובע הגיע לתחנת השירות על מנת לשמוע כי המכשיר לא הוחזר לתחנה מכיוון שלא ענה בטלפון. ביום 16/9/11 החזירה התובעת את המכשיר מהמעבדה עם הערה כי "מכשיר נפל למים/ללא תשלום TOTAL LOSS " והוא נשלח אל התובע הביתה ביום 18/9/11 (טופס מיום 16/9/11 צורף לכתב התביעה). המבקש טוען כי הוחזר לו המכשיר התקול שלו, ואין על כך מחלוקת. ביום 20/9/11 שוב נלקח המכשיר התקול מאצל התובע מביתו באמצעות שליח, וכאן שוב חלוקות עמדות הצדדים. התובע טוען כי המכשיר התקול הוחזר אליו אחרי יומיים. לטענה זו אין תימוכין.
בשלב זה נייד התובע את הקווים שלו לחברת מירס, ואז טוען התובע והנתבעת מאשרת כי הנתבעת הציעה לו מכשיר אייפון 4 במקום המכשיר התקול, על מנת שיחזור להיות לקוח שלה (סעיף אחרון בעמוד הראשון של כתב התביעה, סעיף 24 לכתב ההגנה). אין זהות בין מועדי הניוד הנטענים, כאשר התובע טוען כי נייד את המכשירים למירס ביום 5/10/11, והנתבעת טוענת כי היה זה בתאריכים 15/9/11 ו-27/9/11 וביום 2/10/11 נייד את המספרים בחזרה לנתבעת (סעיפים 26, 27 לכתב ההגנה). אין תימוכין לאף אחד מהניודים.
התובע טוען כי בין התאריכים 12/10/11 ועד 20/10/11 לא ביצעה הנתבעת את הניוד המוסכם ממירס לפרטנר (עמ' 2 לכתב התביעה למעלה), הנתבעת מודה בכך, ללא ציון תאריכים מדוייקים (סעיפים 28, 29, 30), ומטילה את האשם בתובע, שלא סיפק את המסמכים הנדרשים.
לאחר השלמת הניוד טוען התובע כי עדיין לא הוחלף מכשירו, כמוסכם, כי תואמה לו שליחות ליום 9/11/11 אך השליח לא הגיע, תואמה לו שליחות נוספת ליום 10/11/11 נלקח ממנו המכשיר, וביום 11/11/11 הוחזר לו שוב המכשיר הלא תקין (אין תימוכין לשלושת המועדים האחרונים). התובע טוען כי ביום 13/11/11 הובטח לו שיגיעו להחליף את המכשיר התקול במכשיר חדש ללא עלות, אך איש לא הגיע (טופס איסוף מכשיר אייפון 3, בו נכתב "שירותי-החלפה באישור מנהל" צורף לכתב התביעה). ביום 18/11/11 שוב הובטח לתובע לדבריו כי המכשיר יוחלף, אך הוא חיכה בבית ושוב הוחזר לו המכשיר התקול, ואז נאמר לו ע"י נציג שירות לקוחות כי לא יוכל לעמוד בהתחייבות (לראייה מצרף התובע טופס מסירה מיום 17/11/11 לפיו אושרה "החלפה לאייפון 4 16 ג'יגה בעלות מימוש 900 ש"ח). אז ביקש התובע לבטל את החיוב עבור ביטוח, ונדחה. לבסוף טוען התובע בכתב התביעה "בתאריך לאחר שיחת טלפון עם מנהלת נוספת שוב הובטח שיוחלף הטלפון ללא עלות ובתאריך אכן הגיע המכשיר" (סוף פסקה שניה מהסוף בעמוד השני של כתב התביעה).
סיכום העובדות מעיד כי התובע קיבל מהנתבעת, חודשיים אחרי שמסר מכשיר אייפון 3 לתיקון, מכשיר אייפון 4. אני מקבלת את טענותיו של התובע בעניין רוב הפעמים שהמתין לנציג הנתבעת, אך קובעת כי בהתחשב בעובדה שהמדובר במכשיר שאחריות היצרן שלו הסתיימה, והוא רכש ביטוח לאחר שהמכשיר היה תקול, פעלה הנתבעת מעבר למצופה ממנה עת הסכימה לתת לו בסוף 2011 מכשיר חדיש, אייפון 4, ששוויו עולה בהרבה על המכשיר שהיה לו, אייפון 3 שנרכש ביוני 2010, ושהיתה בו תקלה. נכון כי הנתבעת לא הסכימה לכך מיידית, אך עדיין פעלה בסבירות עת ביצעה את כל ההחלפות בשליחות ישירה לביתו של התובע ללא שיצטרך לבוא שוב לסניף, וזאת מאחר וביום 15/9/11 הגיע לסניף הנתבעת לחינם. בסופה של מסכת האירועים, קיבל התובע פיצוי בשווי העולה על הנזקים שניתן היה לפסוק לו בגין ה"טרטורים", שהיוו את עילת התביעה שלו. יש לזכור כי לא הוכח טיב התקלה שהיתה במכשיר התובע, ושאפשר שאכן לא היתה מכוסה, אך מן הצד האחר הסכמת הנתבעת לערוך לתובע ביטוח בידיעה שהמכשיר תקול, מעמידה אותה כמי שהציגה בפניו שהביטוח יחול, אם כי כנגד תשלום השתתפות עצמית. גם לתובע אחריות לאירועים בכך שלא ערך ביטוח, אך ביקש תיקון מחוץ לתקופת האחריות, שלא הסכים לקבל את המכשיר החדש כנגד השתתפות עצמית, ושביצע את הניודים "הלוך ושוב" ללא הוכחה כי עשה זאת כנדרש.
מכל האמור לעיל אני קובעת כי התובע קיבל מהנתבעת פיצוי העולה על הנזק שסבל, שלא כולו באשמתה.
התביעה נדחית.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ז' אב תשע"ב, 26 יולי 2012, בהעדר הצדדים.