פסק-דין בתיק ת"ק 21747-09-11

עניינה של תביעה זו הינה בגין טענתם של התובעים כנגד חברת התעופה אשר לא אפשרה להם לעלות לטיסה מרומא חזרה לארץ.

בכתב תביעתם, תובעים התובעים סכום של 20,000 ש"ח על כך שביום 25.1.11 רכשו שני כרטיסי טיסה באמצעות אתר האינטרנט של הנתבעת בעלות של 689.30 יורו.

מועד הטיסה חזרה לארץ היה 14.3.11 בשעה 22:00. התובעים הגיעו לדלפקי הצ'ק אין במועד, בשעה 20:50. משהגיעו התובעים לדלפקים, נתקלו בתור ארוך אשר העמידה בו ארכה כחצי שעה. במהלך ההמתנה נוכחו באי סדר אשר נגרם להערכתם של התובעים כתוצאה מעליית קבוצה של נכים אשר לכאורה כסאות הגלגלים שהועלו למטען המטוס גרמו לעיכוב.

לאחר ההמתנה, ולכשנפגשו התובעים עם דיילת, נמסר להם כי הם אינם יכולים להעלות את המטען שלהם לטיסה ולמרות שעלות כרטיסי הטיסה, כללה העלאת מטען במשקל 23 ק"ג.

כל אפשרות של פיצול המזוודות והתובעים, היה בלתי אפשרי מסיבות בטחוניות כאלה ואחרות. בדלפק הכרטיסים המרכזי, נענו התובעים כי הגיעו באיחור לטיסה ועל כן יאלצו להמתין לבוקר ולרכוש כרטיסים לטיסה אחרת.

בכתב הגנתה ובביהמ"ש, טענה נציגת הנתבעת כי כאשר מגיעים לשדה תעופה זה, יש לקחת בחשבון מקדמי בטחון על מנת שארועים כמו קבוצת נכים שמגיעה, לא תגרום לעיכוב כזה או אחר. כמו כן, הוסיפה כי בעת רכישת הכרטיסים באינטרנט, ישנה הוראה חריגה כי עליהם להגיע לדלפקים כשעה לפני העלייה למטוס ועל כן הזמן שהגיעו לדלפקים אינו זמן סביר.

עוד טענה נציגת הנתבעת, כי התובעים יכלו לעלות לטיסה וכי הם בחרו שלא לעשות כן. במידה והיו עולים לטיסה, לכל היותר הייתה נתבעת הנתבעת, על אי הגעה של כבודה.

התובעים השיבו לטענותיה של נציגת הנתבעת וטענו כי גם אם היו מגיעים לצ'ק אין אף בפרק זמן העולה על שלוש  שעות, לא היו מקבלים אותם.

כמו כן, חזרו התובעים על הדברים בתביעתם והדגישו את עוגמת הנפש והפגיעה, שנגרמה להם כתוצאה מהעיכוב בהגעתם חזרה לארץ.

עיון במסמכים שצורפו אף על ידי הנתבעת עצמה מעלים כי הזמן המוצהר שעל הנוסעים להגיע לדלפקי הבידוק ("צ'ק אין") כאשר הטיסה יוצאת לתל אביב היא שעה לפני הטיסה.

הווה אומר כי התובעים הגיעו לדלפקי הבידוק בפרק זמן זה הנקוב על ידי החברה עצמה. נכון שעדיף היה לו נקטו משנה זהירות והיו מגיעים לשדה התעופפה עוד קודם לכן, ברם אף החברה עצמה אינה מחייבת אותם לעשות כן.

אם נוצרה אצל החברה באותו מועד מסויים בעיה מסויימת ויחודית, דוגמת אותה קבוצת נכים בה היה צורך בטיפול מיוחד וארוך, היה על החברה להערך לכך בכוח אדם מיוחד, ואולי אף נוסף ושמא בפתיחת דלפקי בידוק נוספים.

 על כן התובעים, מבחינתם, הגיעו בזמן שנדרש מהם, אלא שלפקידי החברה עצמה נמנע מהם להגיע בפועל כיוון שאלה היו עסוקים בלקוחות אחרים, ברם בכך אין להטיל את האחריות על התובעים, אלא על החברה, כפי שפורט לעיל.

על כם, מצאתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בנזק נגרם לתובעים.

הנתבעת תשלם לתובעים דמי רכישת כרטיסים בסך 387 יורו, לינה במלון בסך 75 יורו ודמי נסיעה במונית בסך 40 יורו - סה"כ 2510 ש"ח

רכיבים נוספים שנתבעו לא הוכחו.

על סכום זה תוסיף הנתבעת הוצאות בסך של 1000 ש"ח ובסה"כ תשלם הנבתעת לתובעים 3510 ש"ח.

סכום זה ישולם לתובעים עד יום 20/8/12 שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

מזכירות בית המשפט תעביר עותק מפסק הדין לצדדים.