1. התובע תבע מהנתבעת, סוכנות ביטוח, פיצוי בסך 32,700 ש"ח בטענה כי חייבה את חשבונו בגין פוליסת ביטוח, שלא הזמין כלל. התובע תבע פיצויים לדוגמה בגין חדירתה ה"כוחנית" של הנתבעת, כדבריו, אל חשבונו, שלא כדין.
2. בכתב ההגנה הסבירה הנתבעת כי התובע ערך באמצעותה פוליסת ביטוח בריאות שנקראת: "לאומית מקסימום פור לייף" (להלן:
פוליסה א'), אשר בה ביטח את כל בני משפחתו. הפרמיה עבור פוליסה א' משולמת מחשבונו של התובע, עבור כל בני המשפחה שבוטחו. בין בני המשפחה הללו נמצאת בתו של התובע בשם ליטל, כבת 32.
עובדות אלה אינן במחלוקת.
3. במסגרת מבצע שיווק שערכה, לפוליסת ביטוח בריאות אחרת, בשם "מענקית" (להלן:
פוליסה ב'), טילפן מי מטעם הנתבעת אל בתו של התובע ליטל וביקש לעניין אותה
בפוליסה ב'.
בשיחה זו עם ליטל היא נשאלה, בין היתר, אם עבור
פוליסה א', שבה היא כבר מבוטחת, היא משלמת בעצמה. על כך השיבה ליטל בחיוב, ומכאן מקור הטעות שאירעה בחיוב חשבונו של התובע, כפי שמבואר בהמשך כתב ההגנה.
בכתב ההגנה נאמר כי בסופה של אותה שיחה ביקשה ליטל להצטרף לביטוח על פי פוליסה ב', תמורת פרמיה בסך 65 ש"ח לחודש.
התובע כותב בכתב התביעה כי הושמעה לו הקלטת השיחה עם ליטל, וכי אין זה נכון שהיא ביקשה להצטרף לפוליסה ב', אך אין צורך להכריע בעניין זה במסגרת התביעה דנן, כפי שיבואר להלן.
בכתב ההגנה מוסבר כי נפלה אצל הנתבעת טעות, לנוכח תשובתה של ליטל, ולפיה היא משלמת בעצמה את הפרמיה עבור פוליסה א'. לנוכח תשובה זו חייבה הנתבעת את החשבון, שממנו משולמת הפרמיה עבור ליטל, בגין
פוליסה א'. חשבון זה הוא חשבונו של התובע, אביה, כפי שצויין לעיל.
אין מחלוקת כי התובע לא הזמין ביטוח במסגרת פוליסה ב', ועל כן לא היתה הנתבעת אמורה לחייב את חשבונו בפרמיה בגין
פוליסה ב'; אלא שחיוב זה נעשה מתוך הטעות שהוסברה לעיל.
4. לאחר שהתובע פנה אל הנתבעת בטרונייה בגין החיוב האמור, עבור פוליסה ב', נבדקה טענתו והתגלתה הטעות.
הנתבעת טוענת כי הן בשיחה, שבה התלונן התובע על החיוב האמור, והן בשיחה שבה נמסרה לו התשובה בדבר הטעות שקרתה, פנה התובע אל נציגת הנתבעת באיומים קשים, ולא היה ניתן לנהל עמו תקשורת עניינית, ואפילו לא לתאם עמו את החזרת הסכום שבו חוייב בטעות.
על כן שלחה הנתבעת אל התובע שיק ע"ס 519.57 ש"ח - החזר מלוא הסכום של הפרמיות עבור פוליסה ב', שבהן חוייב חשבונו מתוך אותה טעות.
התובע אישר שקיבל שיק זה, אך זאת - לאחר שהגיש את התביעה דנן.
לעניין זה אציין כי בכתב ההגנה נאמר, שהשיחה שבה נמסר לתובע ההסבר אודות הטעות שקרתה התקיימה ביום 8.2.12. השיק נשלח לתובע זמן קצר לאחר אותה שיחה.
התובע הגיש את התביעה ביום 13.2.12, טרם שהגיע אליו השיק עם סכום ההחזר.
5. התובע טוען כי אין זה נכון שהנתבעת חייבה את חשבונו מתוך טעות, אלא ברמאות; אולם בדבריו בביהמ"ש הוא אישר כי שמע בהקלטת השיחה עם ליטל את תשובתה, כי את הפרמיה עבור
פוליסה א' היא משלמת בעצמה.
התובע אישר איפוא את טענתה העובדתית של הנתבעת בדבר חילופי הדברים עם ליטל, שהיו הבסיס לטעות שקרתה.
6. אני מסכימה עם הנתבעת כי אין הצדקה לתביעה.