תיקים במאוחד: ת"ק 16641-03-12 ו - 4169-05-12
תביעה כספית ע"ס: 14,673 ש"ח ותביעה שכנגד ע"ס: 7,644 ש"ח.
א. התביעה
:
בכתב-התביעה נטען, כי בתאריך 4.2.12 נהג תובע 2 ברכבו של תובע 1, מסוג מונית, מרצדס סי-200, מ"ר 25-223-78, ברחוב הרצל ברחובות, מכיוון דרום לצפון, ופנה ימינה לרחוב בנימין.
אותה עת, רכב נתבע 2, אשר עבד כשליח של נתבע 1 (בעסק למזון מהיר בשם "הפוך על הפוך") על קטנוע מסוג "קימקו", השייך לנתבע 1, וכעשרים מטר לאחר הפנייה מרחוב הרצל לרחוב בנימין, הגיח משמאל לרכב התובעים ופגע בו בצדו השמאלי.
עקב התאונה דלעיל, נגרמו לרכב התובעים הנזקים הבאים: נזק ישיר - 12,113 ש"ח, שכ"ט שמאי - 400 ש"ח, ירידת ערך - 741 ש"ח.
ב. ההגנה
:
בכתב-ההגנה נטען, כי התאונה ארעה באופן שונה: התובע 2, אשר נהג במונית, ביצע פניית פרסה במקום אסור, ופגע בקטנוע ועליו רכב נתבע 2. וכך נרשם: "תובע 2...הוא זה שגרם לתאונה בכך שהחליט בפתאומיות לבצע פניית פרסה במקום אסור...".
בתביעה העצמאית, שאותה הגישו הנתבעים, הם טוענים, כי התאונה נגרמה באשמת נהג המונית. נטען, כי: נהג המונית האט את רכבו, סטה ימינה לכיוון המדרכה והאט עד כדי עצירה. אותה עת, רוכב הקטנוע אותת וניסה לעקוף את נהג המונית מצידו השמאלי. בשלב זה, בעת העקיפה, פנה נהג המונית בפניית פרסה, שמאלה, ופגע בקטנוע. נטען, כי רוכב הקטנוע הועף מהקטנוע לכיוון הנגדי.
לפיכך, הנתבעים תובעים את הנזקים לקטנוע, כדלקמן: נזק ישיר - 4,494 ש"ח, שכ"ט שמאי - 650 ש"ח, הפסד כספי עקב השבתת הקטנוע - 2,500 ש"ח.
ג. דיון
:
בבית-המשפט העידו הנהגים, וכן עד ראייה לתאונה.
הנהגים חזרו על גרסתם, כפי המתוארת בכתבי טענותיהם.
אני מקבל את גרסתו של התובע 2, נהג המונית, ומעדיף אותה על פני זו של הנתבע 2, רוכב הקטנוע. ואלו נימוקיי:
ראשית, הרושם הישיר, הבלתי אמצעי, שעשה עליי התובע 2 בעדותו, אשר מסר עדות אמינה ביותר.
שנית, אני מקבל את עדותו של העד האובייקטיבי מר אבי מזרחי, אשר עשה עלי רושם אמין, אף הוא. העד העיד כך: "אני הייתי ברחוב בנימין 2, ליד הטאבון, אכלתי, ישבנו בשולחנות, ישבתי ממש ממול והסתכלתי על הכביש, המונית הגיעה ממולי, פתאום נעצרו מספר מכוניות קדימה ואופנוע מצד שמאל "חתך" אותו בצד שמאל, פגע לו במראה ועף לכיוון הנגדי ואז באנו ועזרנו לנהג הקטנוע" (עמוד 2 שו' 28 - 31).
מדובר בעד אובייקטיבי, אשר ראה את התאונה לנגד עיניו, ואשר מסר את פרטיו בזמן אמת, למקרה שיהיה צורך בעדותו.
העד שלל את טענת הנתבע 2, שלפיה התובע 2 הוא זה שביצע פניית פתאומית שמאלה.
ההבדל בין גרסתו של העד, לגרסת התובע 2, אשר מסר כי היה בנסיעה שוטפת, למול גרסת העד, שלפיה לפני התובע 2 הזדחלה התנועה, הוא הבדל שולי, ויש בו, דווקא, להוסיף אמינות לגרסאות השניים, וללמד כי אין בפניי גרסאות שתואמו מראש.