פסק-דין בתיק ת"ק 013717/02

   לנתבעים היה כלב , והם יצאו איתו לגן ציבורי. בגן הציבורי נכחה גם התובעת. בשלב מסוים תקף כלבם של הנתבעים את התובעת ונשך אותה בשוק רגלה הימנית.

 התביעה הוגשה לתשלום פיצויים על נזקיה של התובעת.

 בכתב התביעה טוענת התובעת  כי ביום 8/2/02 שהתה בגינה הציבורית ברחוב הבילויים ברמת גן, באותה עת התרוצץ הכלב של הנתבעים בגינה ללא השגחה ,רצועה או מחסום , וכי לפתע ללא כל סיבה או מגע כלשהו של התובעת עם הכלב התוקף, רץ הכלב של הנתבעים לכיוונה , היא הספיקה לצעוק לעבר הנתבעת לעצור בעדו , אך בטרם הספיקה הנתבעת להגיב, נשך הכלב את התובעת.

 בהגנתם טוענים הנתבעים כי יש להם כלב ידידותי שנהג להסתובב חופשי בגן . וכי בפעם זו הוא רץ לשחק עם כלבה של התובעת ואולם לאחר שהתובעת דחפה אותו באמצעות רגלה על מנת להרחיקו מכלבה נשך אותה הכלב קלות  ברגלה .

 התובעת הגישה תגובה לכתב ההגנה ובה טענה כי הכלב של הנתבעים הסתובב חופשי ללא השגחה שלהם , והכחישה כי היתה כל התגרות מצידה .

 סעיף 40 לפקודת הנזיקין קובע -

" 40- בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שתי אלה -

1-    הנזק נגרם ע"י חית בר , או על ידי חיה שאינה חית בר אלא שהנתבע ידע , או חזקה עליו שידע כי היא מועדת לעשות את המעשה שגרם את הנזק

2-    הנתבע היה בעל אחת החיות האמורות או היה ממונה עליה -

       על הנתבע הראיה שלא היתה לגביה התרשלות שיחוב עליה "

  מדובר בכלבם של הנתבעים, חיה שאינה חית בר, ואולם הנתבעים הכירו או היה עליהם להכיר את כלבם וידעו או היה עליהם לדעת כי הוא עלול ועשוי לתקוף עוברי אורח., ועל כן חובת הראיה כי לא היתה מצידם רשלנות שיחובו עליה חלה עליהם .

  הנתבעים אינם מכחישים כי כלבם הסתובב בגן ציבורי , ללא זמם ( עובדה שהוא נשך את התובעת) ללא השגחה, (עובדה שהכלב היה רחוק מהם וללא רצועה בזמן שנשך את התובעת), ותקף את התובעת.

   לנתבעים ניתנה ההזדמנות להעיד להגנתם בישיבת בית המשפט ביום 18/5/03 וכל אשר היה להם לומר , שהם חוזרים על האמור בכתב ההגנה, וכי מבקשים להוסיף שהם גרים במספר 34 והיא גרה 4 בתים אחריהם וכי לכל הרחוב יש גינה משותפת אחת בגודל 2-3 דונם ובערב מתנקזים הכלבים לשם . הכלבים תמיד היו משחקים ביחד.

 מה בקשו הנתבעים להוכיח ע"י טיעון זה , לא ברור לי  . יתכן שהם בקשו להוכיח כי הכלבים של הצדדים הם חברים טובים , והיו אמורים באותו יום שהתובעת ננשכה לשחק יחדיו וכי התובעת הרחיקה את כלבם מכלבה ?

 האם רצו לומר כי הכלבים ידידותיים , וכי לא היה צפוי כי כלבם יתקוף את התובעת.?

   אין די באמירה כללית בעלמא כדי לצאת ידי חובת הוכחת ההגנה כאמור בסעיף 40 לפקודה .

   הנתבעים לא יצאו ידי חובת ההוכחה כי אין מצידם רשלנות שיחובו  עליה , ואני קובע  כי הם התרשלו בהחזקת הכלב והשגחה עליו , ואחראיים לתשלום נזקיה של התובעת.

האם קיימת רשלנות תורמת מצד התובעת?

הנתבעים אומנם טענו כי התובעת הרחיקה את כלבם מכלבה , והדבר מהווה התגרות בו .