התובע הינו מתווך בנכסי דלא ניידי, מכירה והשכרה, טוען בכתב התביעה שלו כי הנתבעים נכנסו למשרד שלו ובקשו שיציע להם דירות להשכרה וכי הוא הציע להם את הדירה אשר ברחוב נוה יהושוע 27 ברמת גן , השייכת למר ציון דהרי , ואשר באותה תקפה היתה מושכרת לבחורה בשם שלומית . הנתבעים גילו ענין בדירה לטענת התובע . התובע החתים את הנתבעים על הסכם תיווך,
התובע טוען כי בתקופה מאוחרת, נודע לו כי הנתבעים שכרו את הדירה בלי להודיע לו, ובלי לשלם לו את דמי התיווך שלו
התובע תובע את הסכום של 1990 ש"ח , אך אינו מפרט כיצד הגיע לסכום האמור .
לא הוגש כל הסכם תיווך לתיק בית המשפט
הנתבעים הגישו כתבי הגנה כל אחד מהם לחו ד
הנתבע 1 טוען בהגנתו שהוא פנה להרבה מתווכים בקשר לשכירת דירה ומאף אחד מהם לא קיבל יחס כזה. באשר לנסיבות החתימה על הסכם תיווך כלשהוא (שכאמור לא הוצג ) ,טוען הנתבע כי כאשר נכנס למשרדו של התובע, ועוד בטרם אמר שלום בקשו התובע לחתום ועוד בטרם יקרא על מה הוא חותם, הנתבע טוען כי פחד מהתובע ולכן חתם . באשר לשכירת הדירה מכחיש הנתבע כי שכר את הדירה, ואף בעדותו בפני הכחיש כי שכר את הדירה בה מדובר
הנתבע טוען גם כי למשרדו של התובע הגיע עם בחורה אחרת, ולא הנתבעת 2, אך אינו מוסר את שמה ופרטיה, הנתבע מוצא לנכון גם לציין כי הוא נכה צה"ל ממלחמת לבנון , ובהמשך, וכתמיכה לבקשותיו לדחיה אף צירף חומר רפואי רב, אודות מצבו הנפשי
הנתבע 1 העיד בפני ביום 30/5/02 , התרשמתי כי הנתבע יודע לנהל את הגנתו היטב, וטוען בבהירות, אם כי באמפולסיביות מה, אך קשה לקבל את טענתו כי הוא פחד מן התובע ולכן חתם על הסכם תיווך מתוך פחד. אומנם עבר הרבה זמן מיום שנכנס למשרדו של התובע ועד שהעיד בפני , אך איני מקבל, בכל זאת, את טנעתו כי חתם על הסכם תיווך מתוך פחד
באשר לנתבעת 2 היא הגישה כתב הגנה ובו טענה כי היא לא שכרה את הדירה דרך התובע, וכי היא למדה במקרה באותה סביבה בה נמצאת הדירה ובאחת הפעמים שנסעה באוטובוס , ראתה על חלון הדירה שלט " דירה להשכרה" ולכן שכרה אותה .
הנתבעת 2 אף צירפה הסכם שכירות , על פיו היא שכרה את הדירה ברחוב נווה יהושוה 27 ברמת גן . תאריך חוזה השכירות 28/8/00 . גרסת התובע כי הנהתבעים נכנסו אליו ב 30/7/00 ולאחר מכן שכרו את הדירה
אכן כטענת התובע חוזה השכירות שהוצג ע"י הנתבע 2 חתום רק על ידי הנתבעת 2, ואולם הנתבע טוען גם כי הנתבעת חונכת שלו ומלווה אותו - בגלל מצבו הרפואי- . אני קובע אם כן כי אם כי החוזה חתום ע"י הנתבעת 2 בלבד , הרי שהדבר נעשה גם בשם ועבור הנתבע 1 ומכל מקום באשר לחובת תשלום דמי תיווך הנתבע חייב כלפי התובע גם אם לא חתם על השכם השכירות
ביום 15/5/01 העידו שני הצדדים בפני בית המשפט, וחזרו על גרסאותיהם
אחרי דחיות מרובות להן גרם הנתבע 1 בגלל טענותיו כי הוא מאושפז, וצירף תיעוד רפואי , הגיש ביום 15/5/02 בקשה לדחות את הדיון שיה קבוע לעיום 30/5/02 . לא דחיתי את הדיון , וראה זה פלא , הנתבע 1 והנתבעת 2 הגיעו לדיון
בישיבה זו הביא התובע את העדה שלו הגב' שלומית מורדוב, אשר העידה כי היא הייתה דיירת בדירה בה מדובר. הבנתי מעדותה של העדה כי היא התכוונה לצאת מן הדירה מוקדם מהתאריך הקבוע בחוזה השכירות שלה עם בעלי הדירה, על פי ההסכם היה עליה להמציא דייר חלופי. היא פנתה אל התובע אשר הביא את הנתבע 1 לדירה. כמו כן היא מעידה כי הנתבע 1 הביא אחר כך את הנתבעת 2 . דבירה אלו של העדה עולים בקנה אחד עם טענות התובע בכתב התביעה , שהמשרד שלהם הביא את הנתבע לדירה ואחר כך זה הביא את הנבתעת 2 .
עדה מעידה גם ,כי היא הבחינה בהתלבטות אצל הנתבעים , שכן - כך לפי התרשמותה- הנתבע 1 רצה לשכור את הדירה בלי לשלם דמי תיווך.
בחקירה נגדית לעדה , הנתבע 1 הצהיר שהוא החליט לבסוף שלא לקחת את הדירה באופן חד משמעי , וכי גם הבחורה הקודמת לא שכרה את הדירה. כאמור הנתבע אינו מגלה את סוד החברה הקודמת, אך לדבר אין כל חשיבות שכן הנתבעת 2 מאשרת כי שכרה את הדירה ואף צירפה חוזה שכירות.
הנתבע 1 לא חקר את העדה בחקירה נגדית
לאחר מכן העלה התובע לדוכן העדות גם את מר רונן שאול . עד התביעה מר רונן שאול הוא שותפו של התובע. העד העיד כי בפעם הראשונה שמר גבאי הנתבע נכנס למשרד הוא לקח אותו אל הדירה והדירה מצאה חן בעיניו והתאימה לו. חצי שנה לאחר מכן ראה אותו עולהבמדרגות לדירה .
שמעתי את דברי הנתבע לראשונה ביום 30/5/02 , שכן בישיבה הראשונה ב 15/5/01 התיק נדון בפני כב' השופט בכר. נוסף למה שאמרתי לעיל בדבר צלילות דעתו של הנתבע אגב טענתו כי הוא פחד מהתובע כאשר חתם על ההסכם, התרשמתי מנסיונות ההתחמקות של הנתבע והרצון המופגן שלו שלא לשלם את המגיע ממנו. הוא נתלה יותר מדי בעובדה כי הוא נכה צה"ל, שיחק עם הטענה הזו לצורך דחית הדיון עד אין קץ, וניכר בו חוסר אמירת אמת .