פסק-דין בתיק ת"ק 003483/04

התובע הוא בעל מינימרקט ממנו קנו הנתבעים מצרכים בהקפה משך כשמונה שנים. לטענת התובע, שילמו הנתבעים מדי פעם סכומים על חשבון חובם. החוב הלך ותפח וכשהתובע ביקש מהנתבעים לשלמו, אמרו לו כי הם עומדים לערוך מסיבת בר מצווה לשני ילדיהם, והם מבקשים לדחות את תשלום החוב לאחר מכן. לאחר עריכת השמחות הודיעו הנתבעים לתובע שהם מוכנים לשלם רק כ- 7,000 ש"ח, שילמו את הסכום האמור, ונותרו חייבים 3,047 ש"ח אותם לא שילמו. מאז סירב התובע למכור לנתבעים מצרכים והם החלו לקנות במכולת אחרת. לפיכך הגיש התובע תביעה לתשלום החוב.

לטענת הנתבעים בכתב ההגנה, הם שילמו לתובע מדי חודש 2,000 ש"ח. לפני כחצי שנה פנה אליהם בבקשה לערוך התחשבנות ואז התברר כי לטענת התובע חובם מגיע לסך של כ- 10,000 ש"ח, סכום מופרז לטענתם, אשר נקבע על ידי התובע באופן חד צדדי, תוך ניצול העובדה שהנתבעים מעולם לא בדקו את החשבון. לטענתם הציע להם התובע כפשרה לשלם 7,500 ש"ח במזומן לסילוק סופי של החוב. הנתבעים עשו מאמצים כבירים להשיג את הסכום באמצעות הלוואות ושילמו את הסכום לתובע במזומן. לאחר ההתחשבנות החלו לקנות במכולת אחרת אך הנתבע לא עמד בהתחייבותו עפ"י הסכם הפשרה והגיש את התביעה.

בעדותם הוסיפו וטענו כי התובע ניצל את העובדה שהם קנו בהקפה על מנת לחייב אותם במחירים יקרים יותר ממה שהוא מחייב קונים אחרים, וכן כי המחירים אצלו יקרים מאלו של אחרים.

התובע העיד כי בעת קניית מצרכים על ידי כל לקוח, כולל הנתבעים, הוא מעביר את המוצרים בקורא אופטי אשר רושם את מחיריהם. בתום הקנייה מקבל הלקוח את רשימת המוצרים שקנה, לצידם מחיריהם, בסוף סיכום הקנייה, ובנוסף סכום החוב הכולל כפי שהוא רשום במערכת הממוחשבת. לפיכך, בכל פעם שהנתבעים קנו אצלו מוצרים הם ידעו בדיוק מה קנו, כמה שילמו עבור כל מוצר, וכן מהו חובם נכון לאותו יום. כמו כן העיד כי ברישום הממוחשב רשומים גם הסכומים שהתובעים שילמו בכל מועד (כאשר לפני הסכום ששולם מצוי הסימן מינוס). התובע הגיש את הרישום השוטף על סכום הרכישה עפ"י כל מועד בו נעשה (כולל סכומים ששולמו בכל מועד). לדרישת הנתבעים אף הגיש התובע את סרט הקופה המלא הכולל את פירוט כל המצרכים שרכשו (מסמך שצורף לכתב התביעה - ת/1 וכן גליל תדפיס שהוגש ת/1, ות/2).

ממוצגים אלה תומכים בגרסת התובע על אופן הקנייה כולל העובדה שהרוכש מקבל בכל קנייה פירוט של הקנייה וכן סכום חובו הכולל נכון לאותו מועד, וכן בגרסתו לגבי קניית המוצרים ע"י התובעים וסכומם. כמו כן עולה מהפירוט האמור כי הנתבעים שילמו, לאחר שהחוב צמח לסך של למעלה מ- 10,000 ש"ח, מיום 1/7/03 סך של 7,304 ש"ח (2,000 ש"ח ביום 1/7/03 (שהוא סכום שהיו הנתבעים משלמים מדי פעם, ככלל חודש בחודשו, סכום שהם קיבלו ככל הנראה ממשכורת או מביטוח לאומי כפי שהתובע העיד שהם סיפרו לו), 4,750 ש"ח ששולמו אף הם באותו יום ו- 500 ש"ח ביום 2/7/03 (אשר שולמו בשיק של אחר, אופן תשלום שבדרך כלל לא היה מקובל בין הצדדים), ובנוסף 34 ש"ח ביום 8/7/03 ו- 20 ש"ח ביום 22/7/03 תמורת רכישות בסכומים אלה שבוצעו באותם ימים.

התובע העיד, ודבר זה נתמך בפירוט הקניות (הגליל ת/1) כי רוב הקניות שביצעו הנתבעים היו של מצרכי יסוד: חלב, סיגריות וכו'. עפ"י עדותו מתח הרווחים על מוצרים אלה קטן ואין זה סביר שהוא יסכים לוותר על סכום של כ- 3,000 ש"ח, שפירושו שהוא מימן מכיסו רכישות של הנתבעים.

עדותו של התובע היתה מפורטת, עקבית, השתלבה למסכת עובדתית שלמה, עשתה רושם מהימן, וכאמור נתמכה במסמכים אמינים.

מנגד מסרו הנתבעים עדויות סותרות, עדותם היתה בלתי מהימנה, וכל גרסתם נשענה על דבריהם בלבד. בפתח עדותו טען הנתבע כי שילם מדי חודש 2,000 ש"ח, והוא דורש הסבר כיצד הגיע לחוב של כ- 10,000 ש"ח. כאמור הגיש התובע מסמכים מפורטים על התפתחות החוב ובגין מה הוא נוצר.

טענת הנתבע כי התובע נוקב במחירים מופרזים לא הוכחה והיא גם אינה רלבנטית בהתחשב בכך שהנתבע קיבל בכל קנייה מסמך מפורט על המחירים שהוא משלם. אם בחר הנתבע שלא להסתכל בחשבון שהוגש לו, כטענתו, אין לו אלא להלין על עצמו. יתר על כן מאחר ולגרסתו הוא רוכש מוצרים אצל התובע משך 9 שנים, ולאור סוג המוצרים המצומצם יחסית שהוא רוכש, אין כל ספק שהוא ידע כמה הוא משלם עבורם.

טענת הנתבעים כי התובע מנצל את העובדה שהם קונים בהקפה ומחייב אותם במחירים גבוהים יותר משהוא מחייב קונים שלא בהקפה נסתרת ע"י אופן החיוב במינימרקט, דהיינו קורא אופטי אשר מציין את המחיר על פי המוצר ולא עפ"י החלטתו השרירותית והרגעית של המוכר.

בעוד שהנתבעת טענה כי בכל חודש שילמו 2,500 ש"ח וכי היא זו שרשמה את השיק בכל חודש, העיד הנתבע כי הם שילמו 2,000 ש"ח, וכאמור מהחשבון המפורט שהגיש התובע עולה כי התשלומים העיתיים ששילמו ככלל היו בסך של 2,000 ש"ח בכל פעם, וודאי שלא יותר מכך (עד לאחר בר המצווה שאז שילמו כאמור 7,304 ש"ח בשלושה תשלומים וגם אז אחד מהם היה 2,000 ש"ח).

אילו אכן היו הצדדים מגיעים להסדר פשרה, יש להניח כי הנתבעים, שידעו כי רשום על שמם חוב,  היו מקפידים לקבל מסמך שהחשבון יושב ועומד על "אפס".

לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך 3,047 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (23/2/04) ועד למועד התשלום, וכן הוצאות משפט בסך 300 ש"ח (אשר יקוזזו כנגד ההוצאות שהתובע חייב לנתבעים בשל כך שלא התייצב לדיון בפני כב' השופטת גזית ביום 6/7/04). בנוסף ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד לתובע את האגרה ששילם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה ע"י התובע (23/2/04) ועד למועד התשלום בפועל ע"י הנתבעים.

ניתן היום יט' אלול תשס"ד,  5 בספטמבר 2004 בהיעדר הצדדים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

מותר לפרסום מיום 05/09/2004.