פסק-דין בתיק ת"א 820/06

1.         התובע יליד 18.12.1982, רווק, תושב באקה אל ג'רבייה, נפגע בתאונת דרכים מיום 30.5.2003, בהיותו כבן 20  וחצי שנים. הנתבעים חבים בפיצוייו, והמחלוקת נוגעת למצבו הרפואי ולשיעורם.

2.         התאונה ארעה במהלך נסיעתו של התובע מעבודתו בסופרמרקט "קלאבמרקט -ג'מבו" בראשון לציון חזרה לביתו, בעת שהמכונית בה נסע התנגשה ברכב אחר. ממקום התאונה הוא נלקח לבית החולים הילל יפה בחדרה, והוברר כי נגרמו חבלת ראש עם איבוד הכרה, חבלה בריאה הימנית, שבר של עצם בית החזה, שבר בצלעות, שבר של עצם הבריח מימין, שבר בעצם הרדיום עם תזוזה משמאל, וחבלות גוף נוספות.

            ביום 2.6.03 הועבר התובע למחלקה האורטופדית, ונותח לשם שיחזור וקיבוע השבר ברדיוס שמאל בעזרת פלטה וברגים. ביום 8.6.03 שוחרר לביתו, המשיך לסבול מכאבים וממיגבלות, וכן מאפילפסיה שהתבטאה בין היתר בשני התקפים, מיום 18.2.04 ומיום 3.11.04.

פרופ' ירניצקי מפרט בסיכום ביקור במחלקה הנוירולוגית של בית החולים רמב"ם מיום 15.12.04 כי "מדובר בחולה בן 22 שלפני כשנה וחצי עבר POLITRAUMA, כולל חבלת ראש. חצי שנה לאחר זה סבל מהתקף כפיוני פעם ראשונה לחייו ולפני כשנה התקף שני עם אישפוז במח' נוירולוגית בי"ח רמב"ם. CT מח ו EEG פרשו כתקין, הותחל טיפול ב 100 LAMICITAL  ביום - ללא התקפים. יש לציין שהחולה סובל לאחר תאונה מכאבי ראש וסחרחורת מתמידים. מומלץ: לעלות במינון ... 2. לבצע MRI מח באופן אמבולטורי. 3. ביקורת חוזרת בעוד כחצי שנה."

3.         רופאי המוסד לביטוח לאומי קבעו כי לתובע נכות בגלל האפילפסיה בשיעור של 30אחוזים, ובגלל הצלקות שנותרו בגופו - 10 אחוזים. סה"כ נכות רפואית משוקללת בשיעור של 37 אחוזים, ולאחר שימוש בתקנה 15 (ברבע) הועמדה הנכות על 45 אחוזים.

            בפני רופאי המוסד עמדה חוות דעת רפואית מיום 15.10.05 מאת ד"ר מסאלחה, רופא ראשי במחלקה נוירולוגית של בית החולים סורוקה. בחוות הדעת הוא מפרט את פגיעותיו של התובע ומציין כי "איבד הכרתו לזמן ממושך והתעורר רק בבי"ח סבל משברים ... מיד לאחר התאונה התלונן על כאבי ראש חזקים וסחרחורת קשה. ... כשמונה חודשים לאחר התאונה סבל מאירוע ראשון של איבוד הכרה פתאומי מלווה בהתכווצויות כלליות ... לא קיבל טיפול ספציפי. לאחר כתשעה חודשים יאסר סבל מהתקף שני שהופיע באופן פתאומי וללא כל גירוי חיצוני. ההתקף בעל אופי מוקדי שהתחיל ביד שמאל ועבר הכללה שעירב כל הגוף.  ... אובחן כסובל ממחלה כפיונית לאחר חבלה. הוחל בטיפול אנטי-קונבולסאנטי ספציפי קבוע. מאז החולה נוטל את הטיפול באופן סדיר מגיב באופן חלקי. עדיין הוא מתלונן על התקפים בתדירות גבוהה (לפחות התקף בחודש). ההתקפים קצרים פוקאלים רובם מערבים את מצב ההכרה בצורת ניתוקים ולאחר מכן עייפות יתר ונטייה לישון. "

            הוא העריך כי מצבו של התובע מצדיק נכות בשיעור של 50 אחוזים לפי ס' 30(1)(ד) למבחנים, בגין אפילפסיה "בצורה ניכרת - היה בממוצע התקף אחד לחודשיים".

            ועדת הערר של המוסד לביטוח לאומי עיינה בחוות הדעת הנ"ל, ציינה כי היא "מסכימה עם רצף העדויות שהביא דר' מסאלחה הכוללות אישפוז בביח' רמב"ם עם אבחנה של מחלה כפיונית ומספר חודשים לפני כן בדיקה בהלל יפה על רקע אובדן הכרה פתאומי שיוחס בספק לפירכוס".  היא לא קיבלה את ההערכה כי מצבו של התובע כה חמור באשר לתדירות ההתקפים, "ומשאירה את קביעת הנכות של 30% לפי סעיף 30(1)(ג) המתאר מחלה כפיונית פעילה בצורה בינונית עם ממוצע של התקף אחד בין 3 ל 4 חודשים. "

            קביעת הוועדה (ר' ת/5) היא מיום 5.6.06.

4.         בתצהירו ת/1 מיום 22.10.07 מפרט התובע כי סבל מהתקף אפילפטי ביום 18.2.04 שבגינו נבדק בחדר המיון של בית החולים הלל יפה בחדרה. התקף שני מיום 3.11.04 שבגינו אושפז בבית החולים רמב"ם בחיפה.  לאחר ההתקף השני הועלה מינון התרופה אותה הוא נוטל נגד ההתקפים, אך למרות זאת הוא סובל "מהתקפים של כאבי ראש ולאחר מכן סחרחורת פתאומית ואיבוד הכרה, ניתוקים קצרים", ולעיתים הוא שוכח לקחת את התרופה. המסמכים מראים על ביקורים במרפאת קופת החולים עם תלונות על סחרחורת וניתוקים בתאריכים 15.1.04, 21.3.04, 6.5.04, 9.5.04, 22.1.06, 12.2.06, 14.5.06, 27.8.067.1.0724.6.07, 17.9.07, בביקור מיום - 27.8.06 נרשם כי היה "אירוע של סחרחורת ואיבוד הכרה לשניות לא התכווץ ולאחר מכן חולשה ועייפות ... לפי דבריו אירועים דומים קורים בתדירות פעם בשבוע בערך וקשורים לחסר שינה ומאמץ בעבודה."

            בתצהירו המשלים (ת/4) מיום 17.12.07 מנסה התובע להראות כי "בדרך כלל ההתקפים קורים לי 1 - 2 בשבוע" ולא רק אחת ל - 3 או 4 חודשים.

            לעומת זאת, עמדת המשיבה היא כי למעשה סבל התובע רק משני התקפים של התעלפות ופירכוסים (מיום 18.2.04 ומיום 3.11.04, ועל כן מוצדק להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד, כאילו לוקה התובע ב 30 אחוזי נכות בגלל עצמה בינונית של אפילפסיה.

            לאחר ששקלתי בדבר הגעתי לכלל דעה כי הנתבעת לא עמדה בנטל הנדרש להניח בפני תשתית עובדתית מספקת שיש בה להצדיק הרשאה להבאת ראיות לסתור את קביעות המוסד באשר לנכות בה לוקה התובע מחמת האפילפסיה שהתפתחה בו עקב התאונה. התובע מקבל תרופות המונעות את ההתקפים, ולפיכך, יכולה היתה הועדה הרפואית להגיע למסקנה כי במצבו של התובע, אלמלא התרופות, היה הוא צפוי להתקפי אפילפסיה אחת ל 3 או 4 חודשים. טרם הטיפול היו התקפים, ומכך יכולה היתה הועדה להסיק על חומרת המחלה.

            יחד עם זה, במצבו כפי שהוא מטופל ונוטל את התרופות, התובע אינו סובל מהתקפים אפילפטיים בתדירות האמורה והשפעת המחלה עליו, מוגבלת.

5.         כשנתיים לפני התאונה סיים התובע את לימודיו בבית הספר התיכון המקיף בבאקה אל ג'רביה, ויש לו תעודת בגרות (מיום 2.9.03) המפרטת את ציוניו ב - 11 מקצועות. ציוניו מצויינים בדת האיסלם, בגיאוגרפיה ובחינוך גופני, אך נמוכים ביותר בשאר המקצועות: מספיק בעברית, בערבית באזרחות ובמתמטיקה; כמעט טוב באנגלית, וכו'. ניתן לומר כי לא היה מן הטובים שבתלמידים.

            עובר לתאונה עבד התובע כסדרן סחורות במדפי הסופרמרקט בראשון לציון. בינואר 2003 השתכר 5,026 ש"ח. במאי 2003, חודש התאונה, השתכר 4,634 ש"ח. ביוני 2005 חזר לעבודתו ושכרו הסתכם בסכום של  2,607 ש"ח.  התלוש מאוגוסט 2006 מראה השתכרות של 4,850 ש"ח. הוא הועסק ע"י חב' שופרסל בע"מ עד ליום 31.10.07 ואז פוטר מעבודתו, וככל הנראה בתקופה שמאז ועד היום הוא איננו עובד.

            לטענת התובע, הוא התעתד ללמוד רפואה ברומניה, כפי שעשה אחיו חסן (ר' ת/3) שכיום הוא רופא שיניים ומשתכר יפה. חסן מסביר בתצהירו כי 7 מבני המשפחה למדו או לומדים רפואה. אמנם "הציונים של יאסר לא היו כמו הציונים שלי", כך אמר, אך הוא התעניין ובדק במוסדות המתאימים ברומניה, ונמצא כי למרות ציוניו הנמוכים יוכל התובע לבוא לרומניה, ללמוד במכינה, לעבור בחינות, ולהתקבל ללימודי רפואה, כך שאחר כך היה חוזר לישראל, עומד בבחינות נוספות, ולבסוף משתכר גם הוא יפה, כרופא.

            אני מקבל שבקרב בני משפחתו של התובע היו רבים שמצאו את הדרך, ללמוד רפואה בחו"ל, להצליח בלימודיהם, ולחזור לישראל ולעסוק ברפואה. עוד אני מקבל כי הם היו מושא לחיקוי ואפשר שמשימה זו גם הוטמעה בשאר בני המשפחה, ובהם התובע. מתקבל על הדעת, לאור האמור, כי התובע שאף גם הוא לילך במסלול זה. יחד עם זה, לאור רמתו בלימודים וציוניו הנמוכים, נראה לי כספקולטיבי לומר כי יש בראיות ביסוס מספיק המצדיק כי על יסוד שאיפה זו של התובע, והתעניינות ראשונית של אחיו ברומניה לגבי האפשרות האמורה, יוערכו פיצוייו על פי בסיס השתכרות העולה על הממוצע במשק. 

בסופו של דבר, דנים אנו בבחור צעיר שנפצע כשנתיים וחצי לאחר סיום לימודיו, ושלא קידם את השכלתו לימודיו וציוניו משך כל התקופה הזו. רווק, שטרם רכש מקצוע, והשתכר סכום הנמוך מן השכר הממוצע במשק. יש לו תעודת בגרות; ניתן להניח כי בחלוף השנים היה נישא, מקים משפחה, לומד מקצוע, ומשפר את כושר השתכרותו, עד כדי השכר הממוצע במשק, או מעט פחות מזה. אך ביכולת להשיג כושר השתכרות מעבר לכך, לא שוכנעתי.