פסק-דין בתיק ת"א 636-07

מדובר בתביעה שהגישו התובעים לצו עשה אשר יורה לנתבעת 1, לחתום על בקשה להיתר בנייה.

בכתב תביעתם ציינו התובעים בין היתר, כי הם בעלי זכויות במשק מס' 83, חלקה מס' 37, בנתבע מושב באר טוביה. לדברי התובעים, לאחר שפנו לנתבע בבקשה שיחתום על תוכניות לבניית בית חדש בחצר משקם בנתבע 1, חתם הנתבע על התוכניות. לטענת התובעים, לאחר שהגישו ביום 9.10.03 את הבקשה לקבלת ההיתר, פנה הנתבע לוועדה המקומית לתכנון ובנייה באר טוביה במכתב מיום 29.12.03, בבקשה לעיכוב הדיון בבקשה למתן ההיתר, וזאת ללא כל צידוק סביר.

לטענת התובעים כל ניסיונותיהם להידבר עם אנשי הנתבע על מנת לשכנעם לחזור בהם מהמכתב לוועדה המקומית, עלו בתוהו ולאחר שחלף זמן רב והתיישן אישור המדידה שצורף לתוכניות הבנייה, הוגשה על ידם תוכנית חדשה ומעודכנת, אך הנתבע עדיין מסרב לחתום על התכנית החדשה.

לאור זאת ביקשו התובעים להורות לנתבע  1 לחתום על תוכניות הבנייה. כן ביקשו התובעים לאפשר להם לפצל סעדיהם וזאת מאחר ובשלב הכנת התביעה לא יכלו לכמת ערך ההפסדים שנגרמו להם כתוצאה מפעולות הנתבע.

הנתבע בכתב הגנתו, ציין בין היתר, כי התובעים הינם בעלי זכויות בנחלה אחת במושב, כאשר משקם כולל סך של כ-55 דונם בדומה לשאר חברי האגודה. לדברי הנתבע עקב טעות שארעה בעבר, מוקם משקם של התובעים על  שני מגרשים מס' 37 ו-38 המהווים שתי נחלות, אך לדבריו, בפועל במשך 40 שנה ההתייחסות אל משק התובעים הייתה כאל  משק היושב על נחלה אחת.

לטענת הנתבע, הוא חתם בטעות על הבקשה להיתר ומייד ביקש מהוועדה המקומית לעכב את המשך הטיפול בבקשה שכן לדבריו אם התובעים יבנו בית על מגרש 37, ייווצר מצב שבו הם יאיישו שתי נחלות ובפועל יזכו לזכויות של בעלים בשתי נחלות על אף שבפועל הם בעלים של נחלה אחת בלבד.

הטענה שהנתבעים הינם בעלי זכויות בנחלה אחת בלבד

במהלך הדיונים שבפניי עלתה מחלוקת בין הצדדים בשאלת אופי זכויותיהם של המשיבים במקרקעי הנתבע 1.

כפי שצוין לעיל , טען הנתבע בכתב הגנתו, כי התובעים הינם בעלי זכויות בנחלה אחת בלבד במשק 83 כאשר משקם כולל סך של כ-55 דונם בדומה לגודל משקם של שאר חברי האגודה.

במהלך הדיונים שבפניי, נחקר התובע 1 חקירה קצרה על תצהירו, ומגיש התצהיר הנוסף מטעם התובעים מר רזיאל רנן לא נחקר כלל על תצהירו, ומתוך זאת ניתן ללמוד על כך שדברי העדים בתצהיריהם לא נסתרו.

יחד עם זאת, בעת הגשת התצהירים הוצגו לבית המשפט ע"י הנתבע תצהירו של מר חיים אבניאל אשר מכר בשנת 1961 זכויות שהיו לו במגרש 38 לאביו של התובע. ותצהירים נוספים ולפיכך, יהיה מקום לבחון טענות הצדדים גם על בסיס האמור בתצהיריהם של העדים מטעם הנתבע.

גרסתו של מר אבניאל

בתצהירו ציין מר חיים אבניאל בין היתר כי הוא היה הבעלים של נחלה 38 אך מאחר שמגרש 38 חלקה א' של המשק מוקמה טופוגרפית בשטח נמוך, שניקז אליו מי גשמים, הוא ביקש לעזוב את המגרש, ולאחר קבלת הסכמת וועד הנתבע הוא קיבל שטח חדש במקום מגרש 38. לטענתו, באותה עת הוא מכר למר אשר רזיאל אביו של התובע 1, שהיה בעל נחלה סמוכה [37] את מבנה הבית ומבנה הרפת שהיו בבעלותו במגרש 38.

כן ציין בתצהירו כי מאחר והשטחים המוחזקים על ידי בעלי משקים היו בגודל של כ-50 דונם, מסר מר אשר רזיאל קרקע חלופית, אחרת, שהייתה ברשותו במקום אחר בכפר באופן שבו נחלתו של מר אשר רזיאל,  לא גדלה ולמעשה נשארה באותו גודל.

לטענתו של מר אבניאל, מעורבות האגודה בסוגיה הנדונה הייתה בהסכמתה לחילופי הקרקעות בלבד ולא לרכישת קרקעות ולדבריו אם מר רזיאל אכן היה רוכש את נחלתו כולה הוא עצמו לא היה מקבל נחלה חלופית ומר רזיאל היה מחזיק בכ- 100 דונם וזאת בניגוד למצב הקיים כיום בפועל שלפיו חלקתם של התובעים נותרה עד היום בגודל של כ 50 דונם בלבד.

לדבריו, מר רזיאל לא רכש את משק 38 כולו, כי אם רק את המבנים על החלקה.

במהלך חקירתו בפני חזר מר אבניאל על האמור בתצהירו ובפועל למעט ספק שהועלה בשאלת מיקום הקרקע החליפית שמסר מר אשר רזיאל בתמורה למבנים שקיבל בחלקה 38, לא נסתרו דבריו של מר אבניאל.

יוער כי בסיכומיו טען ב"כ הנתבעים כי טענתו זו של מר אבניאל בענין מסירת הקרקע החלופית לא נטענה בכתב ההגנה.

יחד עם זאת, בכלל נסיבות העניין לאור העובדה שבכתב התביעה צוין במפורשות שנחלתו של התובע משתרעת על פני כ- כ-55 דונם, כפי גודל כלל החלקות במושב, ולאחר שטענתו של מר אבניאל פורטה כבר בתצהיר ובפועל גם לא התנגד ב"כ התובע במהלך חקירתו של מר אבניאל להרחבת חזית, לא ניתן יהיה לקבל את טענת התובעים להרחבת חזית וניתן יהיה לקבל את כלל דבריו של מר אבניאל בחקירתו ובתצהירו כראיה בתיק.