פסק-דין בתיק ת"א 6211-06

אקדמות מלין

1.         התובע יליד 26.4.1956, נפגע ביום 13.5.2006 בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " החוק").

            תביעתו דנא ,היא לתשלום הפיצויים המגיעים לו עקב התאונה, בהתאם להוראות החוק. הנתבעת אינה חולקת על אחריותה לשלם לתובע את נזקיו עקב התאונה. הפלוגתא היחידה שבין הצדדים נסובה, למעשה, סביב שאלת הנזק ושיעור הפיצויים.

2.         כתוצאה מהתאונה, נגרמה לתובע חבלה רב-מערכתית. הוא הובהל, באמצעות אמבולנס של מד"א, לבית החולים רמב"ם בחיפה (להלן: " בית החולים"). שם, הוא נבדק ואובחנו אצלו חבלה בחזה, חבלה בצוואר עם שבר של הלמינה בחוליה C4, שבר בפצט ארטיקולרי  שמאלי תחתון של חוליה C4, אשר אובחן כשבר ישן, חבלה בברך שמאל עם שבר סופרהקונדילרי  אנטרקונדילרי מרוסק של החלק המרוחק של עצם ירך שמאל ופצע חתך בברך ימין. CT ראש פוענח  כתקין. CT חזה הדגים שבר זעיר בקורטקס קדמי של הסטרנום. הוא אושפז במחלקה אורתופדית א' של בית החולים.

3.         ביום 14.5.2006, עבר התובע ניתוח לקיבוע השבר בירך שמאל. השבר קובע על ידי פלטת מתכת ננעלת מסוג LCP. מהלך הניתוח ולאחריו היה תקין.

            ביום 21.5.2006, שוחרר התובע מבית החולים והועבר להמשך אשפוז בבית חולים "אלישע" בחיפה (להלן: " בית חולים אלישע"). הוא אושפז בבית חולים אלישע עד ליום 14.7.2006, לצורך טיפול פיזיותרפיה ושיקום. לאחר שחרורו מבית חולים אלישע, היה התובע במעקב רפואי ובטיפולי פיזיותרפיה במסגרת בית החולים. במהלך המעקב הרפואי, התלונן התובע על סחרחורות, סיוטים, הפרעות שינה וטיניטוס.

4.         התובע נבדק על ידי שלושה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: פרופ' גרשון וולפין, מומחה לכירורגיה אורתופדית (להלן: " פרופ' וולפין"), ד"ר טארק פאהום, פסיכיאטר (להלן: " ד"ר פאהום") וד"ר אדם דרנל, פסיכיאטר (להלן: " ד"ר דרנל").

5.         פרופ' וולפין קבע, בחוות דעתו מיום 5.7.2007, כי לתובע נותרה נכות רפואית יציבה בגין התאונה, כדלקמן:

10%  - בגין הגבלות התנועות בעמוד שדרה צווארי בצורה קלה, לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה)(תוספת), תשט"ז - 1956 (להלן: " תקנות הביטוח הלאומי");

10%  - בגין השפעה קלה על כושר הפעולה השלדי ותנועות של ברך שמאל, לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי;

5%   -  בגין שיתוק חלקי ובצורה קלה של העצב האולנרי בכף יד ימין, לפי סעיף 31(5)(א)(II) לתקנות הביטוח הלאומי;

5%   -  בגין צלקת בצד ימין, לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי מותאם.

יוצא, כי נכותו הרפואית האורתופדית ,המשוקללת והיציבה של התובע בגין התאונה הינה בשיעור של 26.89%.

6.         ד"ר פאהום בדק את התובע וערך שתי חוות דעת בכתב. הראשונה מיום 13.4.2008 והשנייה מיום 10.3.2010. לדעתו של ד"ר פאהום, נותרה לתובע נכות נפשית יציבה, בגין התאונה, בשיעור של 10%, בשל קיום סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה של התובע, לפי סעיף 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי.

7.         וכן, ד"ר דרנל קבע בחוות דעתו בכתב, מיום 24.11.2011, כי לתובע נכות נפשית יציבה, בגין התאונה, בשיעור של 10%, מתוך נכות נפשית כללית בשיעור של 15%, לפי סעיף 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי.

            מכאן יוצא, כי נכותו הרפואית ,המשוקללת והיציבה של התובע בגין התאונה (האורתופדית והנפשית), וכפי שנקבעה על ידי המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט, הינה בשיעור של 34.2%, ובמעוגל - 34%.

            כאן המקום לציין, כי לא מצאתי טעות כלשהי בחוות דעתו של פרופ' וולפין באשר לקביעת שיעור הנכות האורתופדית ,המשוקללת והיציבה שנותרה לתובע בגין התאונה. בתאונה לא נגרם ולא אובחן שבר בגוף חוליה כלשהי בעמוד השדרה הצווארי של התובע. על כן, אין תחולה להוראת סעיף 37(1)(8) לתקנות הביטוח הלאומי.

8.         התובע טוען לפיצויים במספר פרטי נזק , כדלקמן:

נזק מיוחד