1. התובעת הגישה כתב תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס של 713,707 ש"ח. בכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבע 1 (להלן: "
פדלון"), אשר כנגדו ניתן פסק דין הוא נוכל, אשר ביצע כלפיה תרגיל עוקץ בו הוציא ממנה כספים רבים מתוך כוונה שלא להשיבם. עוד טענה בכתב התביעה כי הנתבע 2 (להלן:
"מורד") היה שותפו של פדלון לתרגיל העוקץ ובמסגרתו הועבר לחשבונו על ידי התובעת סך של 100 אלף ש"ח. פסק דין כנגד פדלון בהעדר הגנה ניתן עוד ביום 14.12.2010 על ידי הרשם משה כהן, ואילו התביעה כנגד מורד נמשכה על סך של 100 אלף ש"ח בלבד.
2. מורד הגיש בקשת רשות להתגונן ובה הצהיר כי ביום 13.8.2007 לווה פדלון כ-100 אלף ש"ח מהתובעת, אותם ביקש להעביר דרך חשבון הבנק של מורד, שכן לפדלון באותה עת לא היה חשבון בנק משלו. על פי האמור בתצהירו, לאור הנסיבות, ולבקשתו של פדלון, הועברו הכספים לחשבון הבנק שלו, ומייד עם כניסת הכספים העביר מורד את הכספים לפדלון על פי בקשתו. עוד הוא הצהיר כי אין לו כל היכרות עם התובעת וכי חשבון הבנק שימש אך צינור להעברת הכספים לטובת פדלון. עוד ציין כי לא הייתה לו כל עסקה עם התובעת. פדלון הגיש תצהיר בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן של מורד ובו ציין כי לווה שהתובעת סך של 100,000 ש"ח אותם ביקש להעביר דרך החשבון של מורד משום שלא היה לו חשבון בנק באותה תקופה. עוד הוא מציין כי לא היה קשר בין מורד לתובעת וכי הכספים הועברו אליו על פי בקשתו.
3. לאחר דיון ביום 16.2.2011 בו נחקר מורד קיבל מורד, בהמלצת ביהמ"ש, רשות להגן והצדדים הגישו ראיות. התובעת הגישה תצהיר שלה ואילו מורד הסתמך התצהירים שהוגשו בבקשת הרשות להתגונן. לדיון ההוכחות התייצב גם פדלון. ב"כ התובעת הודיע כי אינו מבקש לחקור את פדלון וחקר אך ורק את מורד. לאחר מכן הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
טענות התובעת
4. התובעת טענה כי בחודש אוגוסט 2007 פנה אליה פדלון, אשר הכיר אותה מספר שנים, והציע לה לעשות עסקה ולקנות חפצי אומנות בסכומים נכבדים תוך גריפת רווחים גדולים. התובעת ופדלון התקשרו בהסכם הלוואה מיום 13.8.2007 במסגרתו הלוותה התובעת לפדלון סך 500,000 ש"ח, שהיו כל חסכונותיה באותה עת. התובעת טוענת כי בהתאם לאמור בהסכם ההלוואה היא העבירה לפדלון את הסכום של 500,000 ש"ח, כאשר 100,000 ש"ח מתוכם הועברו לחשבונו של מורד. לטענת התובעת באותה עת היא היתה שרויה במצב נפשי ירוד ביותר וכי פדלון, אשר היה מודע למצבה הנפשי, ניצל אותה באופן ציני, ולא מסר לה שיק בטחון שהיה מחויב למסור על פי הוראות הסכם ההלוואה.
5. בסיכומים צוין כי פדלון החל בהליכי פשיטת רגל והוצא כנגדו צו כינוס נכסים במסגרת תיק פשיטת הרגל.
6. התובעת טענה כי פדלון שיקר בתצהירו, שהגיש בתיק זה, כאשר טען שלווה 100 אלף ש"ח בלבד בעוד שהם יודעים ואף הודו כי סכום ההלוואה היה על סך 500,000 ש"ח. לפיכך מבקשת התובעת שלא לתת כל אמון בגירסת פדלון ומורד.
7. התובעת טוענת כי רק בחקירה הנגדית הציג מורד לראשונה דף בנק מחשבונו ממנו למדים כי התובעת אכן העבירה סך 100 אלף ש"ח וכן ניתן ללמוד כי מורד משך מחשבונו 3 שיקים בשיק עצמי על סך כולל של 89,000 ש"ח, כך שלא ניתן לדעת לאן נמשכו הכספים ואיזה שימוש נעשה בהם ועל ידי מי. התובעת ציינה בסיכומים כי מורד הודה כי לא החתים את פדלון על כל מסמך המאשר את העברות הכספים אליו.
8. מורד מחויב לטענת התובעת להשיב את הכספים מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט שכן כל יסודות סעיף 1 הקובע את חובת ההשבה התקיימו במקרה זה. עוד טוענת התובעת כי ממילא גם לטענת מורד עולה כי הוא לא הוכיח כי העביר את מלוא הכספים לפדלון.
טענות מורד
9. מורד טוען כי הוא שימש אך ורק כצינור להעברת כספים, כאשר הכספים אכן הועברו לחשבונו על סך 100,000 ש"ח, אך הוא ביצע משיכות שיק עצמי והעביר את הכספים לפדלון בהתאם לבקשתו. לטענתו אין כל קשר בינו לבין התובעת כאשר הפעם הראשונה שבה נפגש עם התובעת הייתה רק בדיון בתיק.
10. אשר לטענת חוק עשיית עושר - טוען מורד כי שלושת היסודות המקימים עילה לטענת עשיית עושר ולא במשפט אינם מתקיימים במקרה זה.
11. מורד טוען כי התובעת ידעה כי היא מעבירה את הסך של 100 אלף ש"ח לחשבונו רק בכדי שיעבירו לפדלון, והייתה מודעת לכך שלא ניתן היה להעביר לו את הכספים ישירות בשל בעיותיו הכלכליות. עוד טוען מורד כי התובעת הייתה מיוצגת בעת עריכת הסכם ההלוואה.
דיון והכרעה
12. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת העבירה לחשבונו של מורד ביום 28.8.2007 סך של 100 אלף ש"ח. אין גם מחלוקת כי דבר זה נעשה לבקשתו של פדלון אשר בינו ובין התובעת היה הסכם הלוואה על סך כולל של 500 אלף ש"ח. פדלון כעת נמצא בפשיטת רגל ולכן בשלב זה, למרות שניתן פסק דין כנגדו להשבת מלוא הסכום אין אפשרות בידי התובעת להיפרע ממנו. אין גם מחלוקת בין הצדדים כי פדלון לא השיב כל סכום לתובעת.
13. על פי נ/1 אשר הוגש במסגרת החקירה הנגדית של מורד עולה כי לאחר ביצוע ההעברה מחשבון התובעת לחשבון מורד ביום 28.8.2007 על סך 100 אלף ש"ח הפך החשבון שהיה בזכות של 2,132 ש"ח לחשבון בזכות של 102,132 ש"ח. מן החשבון הזה של מורד החלו להתבצע פעולות המפורטות בדף החשבון. עוד באותו יום ירדו מן החשבון סכומים שונים, בין היתר תשלום לסלקום ותשלום לישראכרט. ב-30.8.2007 נמשך שיק עצמי על סך 29,000 ש"ח בהמשך במהלך חודש ספטמבר ביום 2.9 ב-3.9, שולמו חשבונות שונים כמו הוט והוט טלקום ונמשכו 3,350 ש"ח במזומן. ביום 4.9.2007 שוב נמשך שיק עצמי ע"ס 30,000 ש"ח וב-5.9 שולמו תשלומים שונים להוט, להראל חברה לביטוח ולישראכרט. ביום 6.9.2007 נמשך שוב שיק עצמי ע"ס 30,000 ש"ח ולאחר מכן ביום 9.9.07 כובד שיק ע"ס 1,274 ש"ח ושיק נוסף ביום 12.9.2007 ע"ס 1,050 ש"ח, וכן ירדה הוראת קבע. שיק נוסף שכובד היה ע"ס 5,000 ש"ח ביום 19.9. בהמשך על פי דף החשבון שהוגש כובדו שיקים נוספים בסכומים נמוכים יותר וכן שולם ביום 26.9. מכס ומע"מ בסכום 8,929 ש"ח. יש לציין כי החשבון נכנס למינוס ביום 24.9.07.
14. מבדיקה מדוקדקת של דף החשבון עולה שהסכום של 100 אלף ש"ח שימש בבירור גם להוצאותיו של מורד. מיום הזיכוי 28.8.07 שולמו חשבונות שונים ע"ח אותו זיכוי. גם שלושת המשיכות של שיק עצמי מסתכמות בסך של 89,000 ש"ח בלבד ולא 100,000 ש"ח.
15. צודקת התובעת בטענתה כי מורד לא הוכיח בשום מסמך כי הכסף נלקח דווקא על מנת להימסר לפדלון.
16. צודק ב"כ התובעת בטענתו כי פדלון בתצהירו לא כתב את מלוא האמת כאשר כתב שלווה מהתובעת 100,000 ש"ח ולא פירט את הסכומים הגבוהים בהרבה שלווה מהתובעת. ממילא התנהלותו כלפי התובעת מעוררת חוסר אמון, באשר אין מחלוקת כי לא השיב לתובעת ולו אגורה אחת מן הסכומים הגבוהים שלקח ממנה. אשר לעדות מורד הרי שמהתנהלות החשבון עולה שהסכום של 100 אלף ש"ח בוודאי לא הועבר במלואו לפדלון, כאשר גם על פי גירסתו רק השיקים העצמיים שימשו להעברה של הסכום לפדלון, ומכאן שהסכום שהועבר לפדלון מגיע לכדי 89,000 ש"ח בלבד ולא ל-100,000 ש"ח. עוד יש לציין כי הסכום שימש אותו בחשבונו לתשלום חיובים שונים.