פסק-דין בתיק ת"א 5815-01-10

בפניי תביעה לתשלום סך של 159,564 ש"ח.

הצדדים :

התובעת תושבת חוץ הינה בעלים של בית פרטי במושב מעונה (מגרש 285 גוש 18396 חלקה 10/1 במושב מעונה) (להלן:"הבית").

הנתבעת 1 הינה חברה קבלנית לביצוע עבודות אלומיניום; הנתבעת 2 הינה חברה אחות של הנתבעת 1 ; הנתבעת 3 הינה בעלת מניות בנתבעת 1, בתו של נתבע 5. (להלן:"נתבעת 3" או "אנה") ; הנתבע 4 הינו בעלה של נתבעת 3 ובעל מניות בנתבעת 2 (להלן:"נתבע 3" או "ודים") ; נתבע 5 הינו בעל מניות בנתבעת 2. (להלן:"סולומון ז"ל").

העובדות וטענות הצדדים:

ביום 19.6.07 נתחם בין התובעת (באמצעות מיופת כוחה מרגריטה כץ) לנתבעת 1 הסכם במסגרתו התחייבה  נתבעת 1 לביצוע עבודות אלומיניום וכן קיר מסך בבית התובעת השוכן במושב מעונה (להלן:"ההסכם") בתמורה לתשלום סך של 132,000 ש"ח.

התובעת טוענת כי העבודות בוצעו בצורה רשלנית מה שגרם לחדירת מים לבית מהחלונות וגרם לנזקים הכל כפי המפורט בכתב התביעה ובתצהירים, התובעת תמכה טענותיה בחוות דעת של מומחה מטעמה מר ארקדי טטנבאום, אשר קבע כי בבית קיימת בעיית רטיבות חמורה בחלקים רבים וזאת כתוצאה מעבודות אלומיניום רשלניות והעריך את עלות העבודות הנדרשות לתיקון הליקויים ב- 146,515 ש"ח.

התובעת טוענת כי למרות פניותיה לנתבעים הם לא תיקנו את הדרוש תיקון ומכאן תביעתה.

התובעת טוענת כי בינה לבין הנתבעת 1 (בשם נתבעת 1 חתם סולומון ז"ל) נחתם חוזה נוסף ביום 27.6.08 לביצוע עבודות נוספות ובגינו שולמה תמורה חלקית וקיימת יתרה של 5,000 ש"ח שלא שולמה מאחר והעבודות לא בוצעו במלואן (להלן:"החוזה השני").

התובעת טוענת כי מאחר ונתבעת 3 חתומה על הסכם ומאחר ולאורך כל הזמן מאז כריתת ההסכם היא היתה בקשר על סולומון ז"ל וודים ושילמה לנתבעת 1 באמצעותם את התמורה החוזית וכי אנשים אלו נתנו לה להבין כי מדובר בחברה אחת בעלת יכולת לעמוד בהתחייבויותיה כלפיה וכי בפועל סולומון הוא זה ששימש מנהל של שתי החברות, ובפועל נכסי שתי החברות היו מעורבבים בנוסף לקרבה המשפחתית בין הצדדים, הרי יש לראות בפעילות של שתי החברות כפעילות אחת ולהורות על הרמת מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים 3- 5 באופן אישי כלפיה.

הנתבעים מכחישים טענות התובעת תחילה לעניין חבות הנתבעים 2 עד 5 הנתבעים טענו כי עילות הרמת המסך לא הוכחו ואילו לעניין הנתבעת 2 זו אין לה כל קשר עם ההסכם שנחתם עם נתבעת 1  ועל כן יש לדחות את התביעה נגדם וחיוב התובעת בהוצאות.

הנתבעים טוענים כי המשא ומתן והטיפול מולה לעניין ביצוע ההסכם היה  עם ליאוניד כץ (חמה של התובעת ובעלה של מרגריטה) ולא עם התובעת ולהסכם נוספו תוספות בכתב יד שמהוות חלק ממנו (נספחים א1- א5 לכתב ההגנה)  וכן תשריט של קיר המסך על פיו ביקש ליאוניד לבצע את קיר המסך. והעבודות התבצעו כפי דרישת התובעת באיכות טובה ותקינה וכי בבית קיימת בעיה של ליקויי בניה שמקורה בקבלן שבנה את הבית וכי בפועל הוגשה תביעה נגד קבלן זה ע"י התובעת.

הנתבעים טוענים כי לאחר סיום העבודות הוזמן מומחה של חברת קליל אשר אישר את תקינות העבודה ולאחר מכן התובעת באמצעות ליאוניד הביאה עוד מומחה אשר בדק ודרש תיקונים ולבסוף אישר תקינות העבודה ורק אז השלימה התובעת את התמורה ע"פ הסכם מה שמראה כי היא היתה מרוצה מהעבודה. ולראיה, שנה לאחר מכן נחתם חוזה נוסף לביצוע עבודות נוספות.

הנתבעים טוענים כי הנתבעת מעולם לא התלוננה על ליקויים בעבודה לאחר שהתמורה שולמה.

הנתבעים הגישו חוות דעת מטעמם אשר קבעה כי קיימים מספר ליקויים שיש לתקנם בחדר הארונות, חדר השינה של ההורים ובכניסה הראשית בקיר המסך וכן במרתף. עלות התיקונים ע"פ מומחה הנתבעים הינה בסך של 5,500 ש"ח +מע"מ.

עילות התביעה;

כאמור, תביעת התובעת מבוססת על עילות מכוח דיני הנזיקין, הפרת הוראות חוק המכר וכן הפרות חוזיות.

לא ברור איך מבססת התובעת עילת תביעה מכוח חוק המכר עיון בהסכם שנחתם בין הצדדים מעלה כי  ההגדרה של מוכר וקונה אינה חלה במקרה דנן ועל כן ככל שהתביעה מבוססת על עילה זו היא נדחית.

להלן תידונה העילה הנזיקית והחוזית.