פסק-דין בתיק ת"א 5082-12-12

1.           עניינה של תובענה זו בזיהוי חברי עמותת "מרכז מוסדות שומרי אמונים בארץ ישראל (ע"ר 580029254)" (להלן - העמותה) כיום. העמותה הוקמה בשנת 1982, אחר שקדמה לה אגודה עותומנית. מדובר בעמותה המרכזת את פעילות חסידות "שומרי אמונים", אשר מייסדה היה המנוח הרב אהרון ראטה. בעת שהוקמה העמותה, עמד בראשה, כנשיא העמותה, בנו של הרב אהרון ראטה, הרב אברהם חיים ראטה (להלן - האדמו"ר המנוח). אחר פטירת האדמו"ר המנוח ביום 3.8.12, התגלעו מחלוקות באשר לעמותה, ואלו עומדות ברקע ההליך שבפניי, אשר בעקבות הסדר דיוני מיום 4.12.12 יכריע בשאלת זהות חברי העמותה כיום. בהמשך להסדר הדיוני, שלחו הצדדים הודעות לנוגעים בדבר, על מנת שיוכלו לבקש להצטרף להליך אם ירצו בכך - דבר שלא נעשה.

זהות חברי העמותה

2.           ביום 6.11.12 ניתנה לנתבע 2 ולאחד אחר, לבקשתם, חוות דעת מטעם בא כוח הנתבעים, עוה"ד עמירם בוגט, אודות זהות חברי העמותה באותה עת. על פי האמור בחוות הדעת, במועד עריכת חוות הדעת מנו חברי העמותה 12 איש, וביניהם הנתבעים. על פי האמור בחוות הדעת, החברות מוסקת מאזכורם של אלו בפרוטוקולים שנעשו במשך השנים בעמותה ונקבו בשמם כחברים, וכן מרישומם בפנקס חברי העמותה ככאלה. חוות הדעת קבעה, כי מר יהושע גלדציילר, נכדו של האדמו"ר המנוח, אמנם נזכר בפרוטוקול אסיפה כללית בשנת 2010, כחבר בוועד העמותה, אולם בהיעדר תיעוד אודות קבלתו כחבר לעמותה, אין לזהותו כחבר עמותה, בפרט בשים לב לכך שאין מדובר באדם הפועל בעמותה שנים ארוכות.

3.           ביום 5.12.12 התכנסה אסיפה כללית, שבה נכחו עשרה מבין שנים עשר האנשים שהוזכרו בחוות הדעת כחברי העמותה. אלו צירפו את הרב שלמה ראטה, בנו של האדמו"ר המנוח, כחבר בעמותה ואף מינו אותו כנשיא העמותה לכל ימי חייו. לוועד העמותה נבחרו הרב שלמה ראטה והנתבעים. בעקבות כך, אף נעשה מהלך לשינוי זכויות החתימה בבנק.

4.           בעקבות המהלך לשינוי זכויות החתימה, פנתה התובעת לבית משפט זה בבקשה לצו מניעה. בדיון במעמד הצדדים הוסכם, כאמור, כי שאלת זהות חברי העמותה תתברר במסגרת הליך זה, תוך שנקבע הסדר בינים באשר להתנהלות הכספית בשם העמותה. הצדדים מאשימים זה את זה בהתנהגות פסולה בכל הנוגע לנושאים אלו, אולם עניין זה איננו עומד בפניי להכרעה עתה, והשאלה היחידה היא מי הם כיום חברי העמותה. בעניין זה אדון להלן.

חברי העמותה - המייסדים

5.           בעת שהוקמה העמותה דווחו לרשם העמותות החברים המייסדים כדלקמן: האדמו"ר המנוח; מר פנחס אוירינג ז"ל, מנהל העמותה; מר יעקב פלדמן ז"ל, מזכיר העמותה; מר גדליה משה ראטה; מר לייב לוסטיג; מר משה סלונים; וכן מר מרדכי פיליפ, מר אברהם יוזעביץ' ז"ל ומר אלעזר חנון, אשר צוינו גם כחברי ועדת ביקורת. שני הצדדים אינם חולקים כי המייסדים אשר בין החיים הינם חברי העמותה כיום, לרבות אלו מביניהם ששמם לא נזכר ב"פנקס החברים" של העמותה באשר לשנים 2005-2009. מסקנה זו מקובלת עליי, כפי שיפורט להלן. בהתאם לכך קובעת אני, כי מר גדליה משה ראטה; מר משה סלונים; מר מרדכי פיליפ ומר אלעזר חנון, הינם חברי העמותה. ביחס למר לייב לוסטיג לא טען איש מהצדדים כי הוא חבר בעמותה, ולפיכך אמנע מלקבוע אם חבר הוא בעמותה, אם לאו.

צירוף חברים לעמותה לאחר הקמתה

6.           סעיף 2(ב) לתקנות העמותה קובע, כי "כל יהודי חרד, מבן עשרים שנה ומעלה, שתבוא עליו הסכמת הנשיא, יוכל להתקבל כחבר בעמותה". לטענת ב"כ הנתבעים, קיימים תנאים נוספים לצירוף חבר לעמותה, מכוח הוראת סעיף 1 לתקנון המצוי, אשר על פיהם קבלת חבר לעמותה תלויה בהסכמת ועד העמותה. לטענת ב"כ הנתבעים, מדובר בהוראה קוגנטית בתקנון, שלא ניתן להתנות עליה. נוכח כך, לטענתו, אף אם חפצו מייסדי העמותה למסור את הסמכות לאישור קבלת חברים לעמותה לידי נשיא העמותה, האדמו"ר המנוח, הרי שמכוח הדין, אין די בכך, אלא יש צורך באישור קבלת החבר בידי הועד.

7.           אף שנפקותו המעשית של טיעון זה שמפי הנתבעים מוגבלת בנסיבות העניין דנן, שכן איש מן הצדדים לא הציג כל מסמך המעיד אישור הוועד לקבלה לחברות של מי מן הנדונים, אבהיר כי אינני סבורה כי קבלת חבר לעמותה דנן כפופה לאישור ועד העמותה ודי בהוכחה בדבר הסכמת האדמו"ר המנוח לחברות בעמותה, כפי שקבע תקנון העמותה.

8.           דומה כי אין חולק שלהסכמת הוועד, אילו נדרשה, לא הייתה כל משמעות מעשית בעמותה דוגמת העמותה דנן, שבה על פי מצוות האדמו"ר המנוח יישק דבר. ואכן, הלכה למעשה, איש לא העיד כי בעמותה נדרשה בפועל הסכמת הוועד כחלק מן המהלך לקבלת חבר לעמותה. ההיפך הוא הנכון. כך, מר רוטמן העיד, כי התקבל כחבר בעמותה לבקשת האדמו"ר המנוח, ולא תיאר כל תהליך פורמאלי או מעורבות של הוועד (פרו' מיום 5.5.13, ע' 39, ש' 26). בדומה העיד מר לוסטיג, כי תהליך צירופו כחבר בעמותה היה באמצעות פניית האדמו"ר המנוח, ותו לא (פרו' מיום 29.5.13, ע' 3, ש' 27). יתר על כן, אף שמספר חברי ועד העידו בפניי מטעם הנתבעים בסוגיות שבמחלוקת, איש מהם לא התיימר לטעון, כי נטל חלק בהליך קבלתו של מי מחברי העמותה וכי התבקשה הסכמתו לכך, כחבר ועד. מכאן כי ברור שבפועל מדובר בתהליך שהתמצה בעמותה דנן בהסכמתו של האדמו"ר המנוח לחברות, ותו לא.

9.           הפרקטיקה כפי שנהגה משליכה הן על פרשנותו הראויה של התקנון והן על אפשרותם של הנתבעים לטעון כנגד מי שלא התקבל כחבר בדרך לה הם טוענים כעת. זאת, כיוון שלא הוכח כי החברים להם טוענים הנתבעים, התקבלו לחברות בדרך זו. משמעותה המעשית של קבלת גרסת הנתבעים בסוגיה זו היתה עשויה להיות אי הכרה בחברותם של כל המצטרפים לאחר הקמת העמותה. אינני סבורה כי יש מקום לתוצאה זו, אחר שתקנון העמותה איננו קובע תהליך של אישור הוועד, אלא קובע כי חבר יצורף אחר שתבוא ביחס אליו הסכמת האדמו"ר המנוח. נוסחו של תקנון העמותה, כמו גם אופן התנהלותה במשך השנים, כפי שתוארה בעדויות, שוללים את הפרשנות הנטענת עתה מפי הנתבעים, כאילו צירוף חבר חייב הגשת בקשה בכתב וקבלת הסכמת הוועד. נוהל הקבלה לעמותה היה, אפוא, הסכמת האדמו"ר המנוח, ולא נדרש אישור הוועד.

10.       ניתוח הוראות התקנון המצוי והוראת סעיף 12 לחוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן - חוק העמותות) אינו משנה ממסקנה זו. סעיף 12(א) לחוק העמותות נוקב בהוראות שונות בחוק ובתקנון המצוי, אשר הסדרתן בתקנון עמותה באופן שאינו תואם את האמור בהן, מוגדרת כהסדרה "לקויה", שרשם העמותות יימנע מלרושמה, ויחולו בעניינן הוראות התקנון המצוי. הדרישה להסכמת ועד העמותה לצירוף חבר מצויה בסעיף 1(ג) לתקנון המצוי, אשר איננו נמנה כלל ועיקר על הסעיפים המפורטים בסעיף 12(א) לחוק העמותות ככאלה שסתירה להם מוגדרת כהסדרה "לקויה" של נהלי העמותה. בהתאם לכך, לא מצאתי כי רשם העמותות מנע את רישום תקנון העמותה, על סעיף 2(ב) שבו, הקובע כי הסכמת האדמו"ר המנוח היא הנדרשת לצירוף חבר, ולא הסכמת הוועד, כמוצע בסעיף 1(ג) לתקנון המצוי. סבורה אני, כי הדין אינו מונע מהעמותה קביעת דרך אלטרנטיבית לזו שבתקנון המצוי בדבר האורגן המאשר קבלת חברים לעמותה - נשיא העמותה, האדמו"ר המנוח - ולא ועד העמותה.

בהקשר זה, ניסיונם של הנתבעים לבדל את החברים בהם מצדדים הם מחברים אחרים, בהסתמך על ההלכה שנפסקה בבג"צ 260/66 רובינשטין נ' בית חנינה, פ"ד כא (1) 75 (1967) בענין אגודות שיתופיות,  בטענה כי החברים שלצדם פעילים בעמותה שנים, לא יצלח. ראשית, שונה אופיה של חברות בעמותה מחברות באגודה שיתופית בכלל, ובעמותה הנדונה בפרט, באשר למידת הפעילות האקטיבית של אדם כ"חבר", ובהתאם לענין המסקנות שניתן להסיק מכך. יתר על כן, ביחס לעיקרם של החברים להם טוענים הנתבעים, לא הוכחה כלל ועיקר פעילות של ממש בעמותה במשך השנים, ולא נראה כי חברים אלה נטלו חלק בדיונים של ממש אודות אופן פעילות העמותה וכיו"ב, ואלו הוכרעו על פי מה שהורה האדמו"ר המנוח, אשר כלל לא השתתף באספות העמותה. מאידך, כפי שיבואר, לגבי התובעת ומר גלדציילר, שהנתבעים חולקים על חברותם בעמותה, נראה כי מדובר באנשים שהיו גם היו פעילים בעמותה במשך תקופות של ממש, כך שנראה שגם בהיבט זה אין הבידול המוצע הולם.

11. זאת ועוד ובאשר לסעיף 1(ב) לתקנון המצוי הקובע, כי לחברות בעמותה תקדם הגשת בקשה בכתב לידי הוועד - דומה כי הנתבעים לא ביקשו להסתמך על הוראה זו כנגד מי שחברותם שנויה במחלקות, ובדין. אף אם יש לראות בהוראה זו הוראה קוגנטית, המחייבת בעמותה, הגם שלא נכללה בתקנונה, הרי שלגבי אף לא אחד מאלו שנטען כי הצטרפו לעמותה במשך השנים, הובא בפניי טופס בקשה מעין זה שהוצג לפני ועד העמותה, ואף לא נטען כי נעשה טופס כזה. בנסיבות אלו, ובשונה מן הנסיבות אשר באו בפני בית המשפט בעניין ת"א (ירושלים) 2584/00 הורוביץ נ' עמותת ישיבות בני עקיבא נתיב מאיר (פורסם במאגרים, 29.5.01), אינני סבורה כי יש הצדקה להימנע מן הקביעה כי מאן דהוא נעשה חבר בעמותה, בשל העובדה שטופס בקשה לא הוצג בפניי. בוודאי שאין מקום להציב רף זה אך בפני חלק מן הנטענים לחברות בעמותה, התואמים את עניינו של אחד הצדדים, ולא בפני החברים הנטענים מן הצד שכנגד.

11.       לסיכום נקודה זו: קבלת חבר לעמותה דנן נעשתה על דרך הסכמת האדמו"ר המנוח לחברות, ולא חייבה את אישור הוועד. בנוסף, במקרה הנדון, אי הצגת מסמך בקשה שהוגש לוועד טרם הסכמת האדמו"ר בפניי, לא מכשילה הוכחת חברות של אדם,  אשר ביחס אליו הוכח כי באה לגביו הסכמת האדמו"ר, אחר שנושא זה לא עמד בזירת המחלוקת ומי מהצדדים לא הביא ראיות בכל הנוגע אליו.

הראיות שהובאו לצירוף חברים לעמותה

12.       כאמור לעיל, לא הובא בפניי כל מסמך ובו בקשה בכתב של מאן דהוא להיעשות חבר בעמותה, וגם לא החלטה בכתב של ועד העמותה, או מסמך כתוב מטעם האדמו"ר המנוח, בדבר קבלת חבר כלשהו לעמותה לאחר ייסודה. בעניין זה ביקשו הצדדים להסתמך על פרוטוקולים ומסמכים שונים של העמותה, המזכירים אנשים שונים כחברי עמותה, חברי ועד וחברי ועדת ביקורת. ממסמכים אלו מבקשים הצדדים להסיק, כי מדובר באנשים שהצטרפו להיות חברים בעמותה. בנוסף, הופניתי לפנקס חברי העמותה. עוד באו בפניי לתמיכה בטענת חברות או אי חברות בעמותה תצהירים ועדויות בדבר זהות חברי העמותה וכן בדבר אספות כלליות שהתקיימו או לא התקיימו בעמותה, כמו גם זהות המשתתפים בהן.

פנקס החברים