פסק-דין בתיק ת"א 4202/02

מהות התביעה

1.            עניינה של תביעה זו הוא תביעת נזיקין לפיצויים בגין תאונת עבודה שארעה לתובע ביום 3.09.1998 במלון שורש (הנתבע 7) אשר בבעלות מושב שורש (הנתבע 6), עת שהועסק על ידי הנתבעות 1 ו- 2 כעובד (להלן:" אירוע התאונה").

התובע יליד 25.11.1979 היה בן 19 ו-10 חודשים במועד התאונה (להלן:" התובע").

הנתבעת 1, היא חברה לאבטחת עסקים בה עבד התובע במועד התאונה.

הנתבעת 2 היא חברה אשר הפעילה את עובדי הניקיון במלון.

הובהר כי הנתבעת 1 (גיל חץ) והנתבעת 2 (ה.ס.מ.ת.) הן למעשה אותה חברה, ששמה השתנה (עדות של הנתבע 7 (חיוני), ע"מ 39 לפרוטוקול מיום 25.06.2008, וכן הסיכומים של גיל חץ, ס' 11). לפיכך, פסק הדין יתייחס אליהן כחברה אחת- חברת גיל חץ.

הנתבע 3 והנתבע 4 משמשים כבעלים וכמנהלים בשיתוף של גיל חץ.

הנתבע 5 משמש כשותף בחברת גיל חץ.

הנתבעים 1-5 יקראו להלן, יחד ולחוד: " נתבעי גיל חץ" או לפי שמותיהם בהתאמה.

הנתבע 6 הוא הבעלים של מלון שורש, המקום בו התרחשה התאונה ובו עבד התובע. 

הנתבע 7 הוא המלון בו התרחשה התאונה. הנתבעים 6-7 העסיקו את התובע, באמצעות חברת גיל חץ, כמנקה במטבח.

הנתבעת 8 היא מבטחת מושב שורש ומלון שורש.

הנתבעים 6-8 יקראו להלן, יחד ולחוד: " שורש" ו/או " המלון".

הנתבעת 9, היא חברת הביטוח שביטחה את הנתבעות 1 ו-2 במועדים הרלוונטיים (להלן:" הנתבעת 9" ו/או " חברת כלל").

2.            התובע טוען, כי הנתבעים יחד ולחוד אחראים לנזקיו, בשל התרשלותם בהתנהלותם כלפיו טרם התאונה.

3.            גיל חץ טוענת כי אינה אחראית לנזקי התובע בגין התאונה. על פי הנטען, גיל חץ שימשה כחברה שכל תפקידה היה לספק כוח אדם למלון שורש והמלון הוא שאחראי על נזקי התובע בשל היותו הבעלים של המטבח בו התרחשה התאונה ואחראי למכונה שגרמה לתאונה. כך נטען כי האחריות על ביצוע עבודתו של התובע והפיקוח עליו היו מוטלים על כתפי המלון והמנהלים האחראים מטעמו.

גיל חץ הגישה הודעת צד שלישי כלפי המלון וטענה, בין היתר, כי מההסכם שנחתם בין גיל חץ לבין המלון עולה כי מדובר בהסכם לפיו תפקידה של גיל חץ התמצה באספקת כוח אדם בלבד ולא מעבר לכך ומשכך יש להטיל את האחריות בגין נזקי התובע על המלון. כמו כן, טענה כי סעיף 15 לפקודת הנזיקין (אשר נטען לגביו בסיכומי המלון), אינו רלוונטי ואינו פוטר את מלון שורש מאחריות, מאחר שההסכם שנחתם ביניהם היה הסכם לאספקת כוח אדם בלבד ולא הסכם "לעשיית מעשה". על פי הנטען, המלון הוא שהיה בעל השליטה המלאה והכמעט בלעדית על הפעילות במטבח, הכל נעשה תחת הוראות ואשרור מפורש של עובדי המלון ומאחר שהוא הבעלים של המטבח וכל הציוד בו, לרבות המכונה- שהיא ה"דבר המסוכן". עוד נטען, כי עטא דרבס מנהל העבודה שהועסק מטעם גיל חץ היה בסה"כ מבצע (מוציא לפועל) של הוראות המלון כאשר השף שמאסנה היה זה שנתן את ההוראות במטבח.

גיל חץ הגישה הודעת צד שלישי כלפי חברת כלל ובה טענה כי אם יקבע שיש להטיל עליה אחריות אזי חברת הביטוח כלל, אשר ביטחה אותה ואת עובדיה במועד הרלוונטי, היא שצריכה לשאת בנטל הכספי.  על פי הנטען, יש לדחות את טענת חברת כלל כאילו הפוליסה לא חלה על המקרה דנן מאחר שהגדרת העיסוק בפוליסה הייתה "חברת שמירה" בעוד שהתובע הנפגע עבד כ "עובד ניקיון", זאת מאחר שחברת כלל ידעה על עיסוקה של גיל חץ בניקיון והיא אף הסתירה מסמכים המעידים על ידיעתה. כמו כן, נטען כי לאור התעלמותה במשך השנים מהעובדה שיש לגיל חץ עיסוק נוסף בניקיון היא הביעה חוסר איכפתיות ולפיכך הסכימה להרחבת הפוליסה בשתיקה.

4.            המלון טוען אף הוא כי אינו אחראי בגין נזקי התובע בתאונה. לטענתו, עולה מהעדויות של הגב' רבקה בן יאיר - מנהלת המלון דאז, שף המלון - כמאל שמאסנה, עטא דרבס - הצ'יף סטיוארד מטעם חברת גיל חץ, וכן עמוס שרייר - מנהל התחזוקה של המלון, כי חברת גיל חץ היא האחראית הבלעדית לנזקי התובע שכן, היא מעסיקתו בפועל והאחראית על קליטתו לעבודה, הדרכתו והכשרתו. על פי הנטען, היא הייתה אחראית על הנחייתו בביצוע פעולות שונות בעבודתו במלון ולקיום פיקוח עליו.