1. התובע נולד ביום 24.10.03 בבית החולים "דה ניו ג'רוסלם הוספיטל". לאחר לידתו זוהו ראש גדול וגפיים קצרות. הועלה חשד לאכונדרופלזיה (מומים במערכת השלד המביאים לגמדות), והאבחנה אושרה באופן סופי בבדיקה מולקולרית שבוצעה בבית החולים "הדסה" בשנת 2007. התביעה הוגשה נגד בית החולים "דה ניו ג'רוסלם הוספיטל" (המצוי בהליכי פשיטת רגל), ואשר נמנע מהגשת תצהירי עדות ראשית ומחקירת העדים, נגד שירותי בריאות כללית ונגד ד"ר אחמד הישאם מוהתדי, שניהל את מעקב ההיריון (ולטענת התובע הועסק הן על ידי שירותי בריאות כללית והן על ידי בית החולים). מלכתחילה הוגשה התביעה גם נגד מי שהיה מנהל בית החולים הנ"ל, ד"ר עיסאם גו'עבה, בטענה כי גם הוא היה מעורב במעקב ההיריון, אולם התובע חזר בו והתביעה נגד ד"ר ג'ועבה נמחקה. עילת התביעה - רשלנות במעקב ההיריון שהביאה לכך שמומו של התובע לא אובחן מבעוד מועד ולפיכך לא נמנעה לידתו. התביעה, יש לומר, הוגשה בטרם ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 1326/07
המר נ' פרופ' עמית (מיום 28.5.12), בו ביטל בית המשפט את עילת התביעה של היילוד בגין "חיים בעוולה" ושימר את עילת התביעה של ההורים בגין "הולדה בעוולה". על פי הוראת המעבר שנקבעה בפסק הדין, תוצאת ביטול עילת התביעה של היילוד לא תחול על תיקים תלויים ועומדים, וכזה הוא התיק שלפניי.
אין חולק, כי אם התובע הייתה במעקב היריון אצל ד"ר מוהתדי. כעולה מגיליון הרישום הרפואי, ביקרה היא תשע פעמים במרפאתו לשם מעקב. פעם נוספת, במהלך השליש השני להריונה, נערכה לה סקירת מערכות על ידי ד"ר שוקרון, במרפאת שייח ג'ראח של שירותי בריאות כללית, בהיותה מבוטחת של הקופה. תוצאות הסקירה היו תקינות. אקדים ואעיר כבר כאן, כפי שנראה בפרוט בהמשך, כי בנוגע לעצם ביצוע הסקירה ולמשמעות הנודעת ממנה חלו התפתחויות בגרסת התביעה. במהלך השליש השלישי ביצע ד"ר מוהתדי שלוש בדיקות אולטרה סאונד במרפאתו, על מנת לקבוע את משקל העובר, גילו, המצג בו הוא מצוי, דופק ומי שפיר. בגיליון הרישום הרפואי מתועדות הבדיקות הללו, וממצאיהן תקינים, למעט הבדיקה השלישית והאחרונה שהראתה הרחבת חדרים קלה באחד מחדרי המוח. ממצא זה אינו רלוונטי לענייננו. מכל מקום, כעולה מתצהירו של ד"ר מוהתדי (שלא נסתר) ומגיליון הרישום הרפואי, הוא הסביר את משמעותו לאם התובע ואת רצונו לזרז בעטיו את הלידה ולהביא את ההיריון לידי סיום לא יאוחר מן היום הראשון לשבוע ה- 40 להיריון, כפי שאכן נעשה.
לשם ביסוס התביעה, הוגשה חוות דעת מומחה מטעמו של ד"ר דן קלמן, מומחה לרפואת נשים ומיילדות, העובד כרופא עצמאי עבור קופות החולים מכבי, מאוחדת ולאומית ואף מנהל מרפאות פרטיות. שירותי בריאות כללית הגישה חוות דעת מומחה מטעמו של פרופ' ירון, מן היחידה לאבחון גנטי טרום לידתי במרכז הרפואי תל-אביב ע"ש סוראסקי. ד"ר מוהתדי הגיש חוות דעת מומחה מטעמו של פרופ' איל ענתבי, מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי ברזילי. הוגשו חוות דעת מומחים גם לעניין הנזק, אולם מאחר שהגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, לא מצאתי טעם להתייחס לסוגיה זו.
2. ד"ר מוהתדי שלח הודעת צד ג' נגד שירותי בריאות כללית, ולחילופין נגד בית החולים הנ"ל, נגד ד"ר עיסאם גו'עבה, ונגד הראל חברה לביטוח בע"מ. ההודעה מעלה סוגיות של אחריות ביטוחית. כאמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, ולפיכך גם לסוגיות אלה לא אדרש.
הרשלנות כפי שתוארה בכתב התביעה ובחוות דעת המומחה
3. בכתב התביעה נטען, כי "בניגוד לכללים המקובלים ... אם התובע לא הופנתה לביצוע בדיקות אולטרא סאונד אבחנתיות כלשהן, ובכלל זה בדיקות מוקדמות ו/או סקירת מערכות בסיסית ו/או סקירה מאוחרת ו/או סקירות מורחבות וממוקדות, הן במסגרת ציבורית והן במסגרת פרטית" (סעיף 6 לכתב התביעה). עוד נטען, כי ד"ר מוהתדי לא יידע את התובעת בדבר קיומה של בדיקה מן הסוג האמור, וכי בדיקה כזו מומלצת "כחלק בלתי נפרד משגרת המעקב ולצורך אבחון מוקדם של התסמונת" (שם).
בחוות דעתו מיום 29.3.09, שצורפה לכתב התביעה, קבע ד"ר קלמן כי מרישום מעקב ההיריון "לא ניתן ללמוד על טיב הבדיקות האולטרה סונוגרפיות שנערכו וגם לא ברור מי ערך אותן. הרושם המתקבל הוא שבמקרה זה לא נערכו סקירות אולטרה סונוגרפיות כמקובל בקרב גורמי הרפואה בישראל, דהיינו - סקירת מערכות מוקדמת הנערכת בשבוע 14-16 להיריון וסקירת מערכות מאוחרת בשבועות 22-24 להיריון.
בדיקות אלה היו עשויות לזהות את התסמונת עוד בשלבים המוקדמים של ההיריון. באותה מסגרת
מקובל לערוך בדיקות אולטרה סאונד בשליש השלישי של ההיריון לביומטריה עוברית, שאף היא הייתה
מסייעת באבחון המומים הגסים שמהם סובל ילד זה. לכן, על אף שבוצעו בדיקות אולטרה סאונד במהלך המעקב הנדון, ברור שבהעדר פרוט ותיעוד של הבדיקות לא ניתן להבין כיצד ומדוע הוחמצה האבחנה של התסמונת האמורה". נוכח כל אלה, ו"ובמבחן התוצאה", מסקנתו של ד"ר קלמן היא "שהתנהלות הגורמים הרפואיים שניהלו את ההיריון חרגה מן הפרקטיקה הראויה וגרמה להחמצת האבחנה, שהייתה בהישג יד".
4. ניתן להתרשם, אפוא, כי ביסוד התביעה עומדות שתי טענות, האחת נדבך על גבי השנייה. על פי הטענה האחת, לא בוצעו לאם התובע בדיקות אולטרה סאונד נדרשות ומקובלות, היינו סקירת מערכות מוקדמת הנערכת בשבוע ה- 14 - 16 להיריון וסקירות מערכות מאוחרת הנערכת בשבוע ה- 22 - 24 להיריון. על פי הטענה השנייה, לו בוצעו הבדיקות, ניתן היה לזהות את התסמונת עוד בשלבים המוקדמים של ההיריון, ולהביא להפסקתו.
זו, אם כן, גרסת התביעה, כפי שנפרשה בכתב התביעה ובחוות דעת המומחה מטעמה.
התפתחות מאוחרת
5. כבר בתצהיר תשובות לשאלון שהופנה אל אם התובע, במענה לשאלה האם נערכו לה בדיקות אולטרה סאונד במהלך ההיריון, השיבה כי "למיטב זכרוני עברתי בדיקות אולטרה סאונד במסגרת ביקורי במרכז בריאות האישה בשיך ג'ראח בירושלים. חלק מן הבדיקות בוצעו גם בבית החולים הנ"ל" (שאלה 21, נ2 /1, תצהיר מיום 22.7.10). הנה כי כן, כשנה לאחר הגשת התביעה וכתיבת חוות הדעת, הציגה אם התובע גרסה עובדתית שונה מזו המתוארת בהם. דבריה נעשו מפורשים יותר בתצהיר עדות ראשית שהגישה ביום 30.12.10, ובו נאמר: "במהלך היריון זה ד"ר מוהתדי הפנה אותי מספר פעמים אל מרפאת שיך ג'ראח של שירותי בריאות כללית ירושלים. במרפאה זאת נערכו בעבורי ועפ"י הנחיית ודרישת הרופא הנ"ל בדיקות מעבדה למיניהן. כמו כן, במרפאות אלה עברתי בשבוע ה- 21 להריוני, בתאריך 17.6.2003, בדיקת אולטרה-סאונד לסקירת מערכות".
6. ואכן, מן הרישומים הרפואיים עולה בבירור, כי ביום 11.6.03 נערכה לאם התובע סקירת מערכות, ונמצאה תקינה. ד"ר שוקרון, עורך הבדיקה, ציין בדו"ח שכתב כי גיל ההיריון לפי וסת אחרון 21+6, בעוד שגילו לפי האולטרה סאונד 21+3. נמצא כי קוטר הראש (BPD) תואם לשבוע 21; היקף הראש תואם לשבוע 21+3; היקף הבטן תואם לשבוע 21+4 ואורך עצם הירך (הפמור) תואם לשבוע 20+1. ממצאי הסקירה מתועדים גם בגיליון הרישום הרפואי שניהל ד"ר מוהתדי, לאחר שקיבל לידיו את הממצאים מידי אם התובע.
חוות דעת של פרופ' אייל ענתבי, מטעם ד"ר מוהתדי, הסוקרת את הרישומים הרפואיים בכלל ואת הדו"ח של ד"ר שוקרון בפרט, הוגשה לתיק בית המשפט ביום 5.10.10. תצהיר עדותו הראשית של ד"ר שוקרון, אליה צורף כנספח הדו"ח האמור, ניתן ביום 20.6.11.
7. המשפט החל להתנהל בינואר 2013 (מועדי הוכחות שנקבעו למרץ ואפריל 2012 בוטלו בשל מחלת ב"כ התובע), ואם התובע העידה ראשונה, ביום 3.1.13. במהלך עדותה אישרה כי אכן נעשתה לה בדיקת האולטרה סאונד הנ"ל (עמ' 27, עמ' 29).
יום למחרת עדותה, ו-4 ימים לפני מועד עדותו של ד"ר קלמן, נשלחה לתיק בית המשפט באמצעות מערכת נט המשפט, ללא כל בקשה בעניין, "הודעה" בדבר "השלמה" לחוות הדעת שלו, משל הייתה זו זכות מוקנית על פי תקנות סדר הדין האזרחי להגיש השלמה כזו, בלא כל צורך בבקשה לתיקון כתב התביעה ובלא תצהיר המסביר את סיבת הגשתה בשלב זה של הדיון. בנסיבות אלה החלטתי (עמ' 43 - 44), כי "ההשלמה", שאינה אלא שינוי חזית, תוצא מן התיק. לו בדק ד"ר קלמן את הרשומות הרפואיות הרלוונטיות ולו טרח לזמן את אם התובע לפגישה בטרם כתב את חוות דעתו (ואין חולק כי לא עשה זאת, ראו למשל עדותו בעמ' 44), היה יודע אל נכון כי נערכה גם נערכה סקירת מערכות מאוחרת. מכל מקום, לכל המאוחר למן היום בו הוגשה חוות דעתו של פרופ' ענתבי ועד למועד העדות חלפו למעלה משנתיים, ובמהלכן יכול היה ב"כ התובע להפנות את תשומת ליבו של ד"ר קלמן לאמור בחוות הדעת הללו, לבקש את התייחסותו, ולבקש את תיקון כתב התביעה בהתאם. הדרך והשלב בהם בחר לנסות ולתקן את הטעון תיקון, אינם אפשריים (ראו לעניין זה רע"א 2370/12
קורן נ' חיפה כימיקלים בע"מ, מיום 31.10.12).
8. הנה כי כן, הנדבך הראשון העומד ביסוד חוות דעתו של ד"ר קלמן, ולפיו לא נערכו כלל לאם התובע בדיקות של סקירת מערכות כלשהן, אין בינו לבין המציאות ולא כלום, שהרי סקירה מאוחרת בוצעה גם בוצעה, וכעולה מגיליון הרישום הרפואי גם קביעת גיל ההיריון באמצעות אולטרה סאונד נעשתה במרפאתו של ד"ר מוהתדי ביום 1.4.03, היינו בשליש הראשון של ההיריון.
9. גם הנדבך השני התברר להיות חסר שחר. אם בחוות הדעת נאמר, שסקירה מוקדמת בשבוע ה- 14 עד השבוע ה- 16, וסקירה מאוחרת בשבוע ה- 22 עד השבוע ה- 24 "היו עשויות לזהות את התסמונת עוד בשלבים המוקדמים של ההיריון", הרי שבעדותו של ד"ר קלמן בבית המשפט הלכה הטענה והתפוררה. תחילה טען, כי בבדיקות הללו אחוז הגילוי של התסמונת עומד על 60% - 70%. משנשאל אם יש שוני בין הבדיקה בשבוע ה- 14 לבין הבדיקה בשבוע ה-22 טען כי ההסתברות לגלות את המום בסקירה המוקדמת היא באחוזים נמוכים מאוד, בעוד שהסקירה המאוחרת, בשבוע ה- 22, עשויה להביא לגילוי המום בהסתברות של 60% - 70%. לאחר מכן הסכים, "חד משמעית", כלשונו, כי את החלק המכריע של הסובלים מן התסמונת אפשר לגלות רק בשליש השלישי של ההיריון (עמ' 68 - 70). במענה לשאלה הסכים ד"ר קלמן שאלמלא נחקר, ניתן היה להבין מחוות דעתו כאילו כבר בשבוע ה- 14 ניתן לזהות את התסמונת וכן גם בשבוע ה- 22, בעוד שעתה ברור כי גם לשיטתו ניתן לזהותה רק בשליש השלישי. לדבריו, אין פסול בכך, שכן בית המשפט הוא "בדיוק המקום לתקן את הדברים" (עמ' 76). ובאשר לטענה המופיעה בחוות הדעת, ולפיה בדיקה ביומטרית בשליש השלישי הייתה "מסייעת" באבחון (אשר לכאורה לפי חוות דעתו ניתן היה להיעשות עוד קודם לכן), במהלך העדות הסביר ד"ר קלמן כי עמדתו היא שבדיקה כזו היה בה כדי לתרום עוד 20% לאפשרות האבחון, והוסיף כי "האכונדרופלזיה, ברוב המקרים או בחלק גדול מהמקרים, תתגלה בשליש השלישי, כאשר הביומטריה העוברית בהחלט היא זו שתתן לנו את הגושפנקא הסופית, הילד תקין או לא תקין" (עמ' 72). לשיטתו, אין מקום לפרק את חוות דעתו לגורמים, והמילה "מסייעת" היא רק עניין של ניסוח (עמ' 74).
10. נוסף להודאתו של ד"ר קלמן בכך שלא ניתן לגלות את התסמונת בסקירת מערכות מאוחרת הנערכת בשליש השני של ההיריון (ובוודאי שלא בסקירה המוקדמת בשליש הראשון), אזכיר כאן את עדויותיהם של פרופ' אייל ענתבי ושל פרופ' יובל ירון. פרופ' ענתבי, מומחה במיילדות ובגינקולוגיה והמנהל מעקבי היריון כעניין שבשגרה, העיד באופן חד משמעי, כי הסיכוי לזהות אכונדרופלזיה בשליש הראשון של ההיריון הוא אפס (עמ' 254), והסיכוי לזהות את התסמונת בשליש השני נמוך עד מאוד, שכן המדובר בהפרעה פרוגרסיבית, המתחילה להתפתח מן השבועות 22 - 24 ואילך (עמ' 255 - 256). כך גם פרופ' ירון, מומחה במיילדות, גינקולוגיה וגנטיקה רפואית, העיד כי אבחון של אכונדרופלזיה יכול להיעשות לכל המוקדם בסוף השליש השני, היינו שבוע 28 (ואולי גם בשבוע 27), אבל לא לפני כן ופעמים רבות אחרי כן. לעיתים, האבחון, על אף מעקב, נעשה רק לאחר הלידה (עמ' 435 - 437). אין תמה, שבפתח הסיכומים הודה ב"כ התובע כי ההזדמנות העיקרית לזיהוי התסמונת היא בשליש השלישי של ההיריון (עמ' 571).
11.
מסקנת ביניים: חוות דעתו של ד"ר קלמן, ולפיה לא בוצעה סקירת מערכות מוקדמת ולא בוצעה סקירת מערכות מאוחרת, וכי אם אלו היו מתבצעות היו מביאות לגילוי המום - לא נותר ממנה דבר.