פסק-דין בתיק ת"א 23208-09-09

לפניי תובענה על סך 800,000 ש"ח (לצרכי אגרה) בגין הפרת סימן מסחר וגניבת עין של הנתבעים כלפי התובעים .

כללי:

התובע 1 מאיר דניאל (להלן: " התובע" או " מר דניאל"), עוסק בתחום ההנעלה ומשמש כבעלים ומנהל התובעת 2- חב' מאיר דניאל'ס יבוא ושיווק בע"מ (להלן: " התובעת" או " חב' דניאל'ס") העוסקת בשיווק מותגי הנעלה.

הנתבע 1 איתן יגור (להלן: " הנתבע" או " מר יגור") העוסק גם הוא בתחום ההנעלה, הינו הבעלים של הנתבעות 3 ו- 4, חברת א.ל יגור בע"מ (להלן: " חב' יגור") וחברת א.ל.י מיטב סחר בע"מ (להלן: " חב' מיטב"). חב' יגור הוקמה בשנת 1993, ובשנת 2002 החלה לייבא ולשווק מוצרים תחת שם המותג "סטפניה סנדרלי" (חב' יגור וחב' מיטב יקראו להלן: " הנתבעות").

הנתבע 2 ארנון יגור, משמש אף הוא כמנהל בחברות יגור ומיטב (להלן: " הנתבע 2" או " ארנון יגור").

בעקבות קשר עסקי שנוצר בין מר יגור למר דניאל, החליטו השניים, בחודש אוקטובר 2006 להקים חברה משותפת בשם "דניאל יגור סחר בע"מ" (להלן: " החברה"או " חב' דניאל יגור") אשר מוחזקת ע"י חב' דניאל'ס וחב' יגור בחלקים שווים ביניהן. מטרת החברה היתה להקים רשת למכירת מוצרי הנעלה בישראל.

החברה הוקמה ביום 27.7.06, והוסכם בין הצדדים כי שם המותג המוביל של החנויות יהיה " סטפניה" (להלן: " סטפניה" או " שם המותג").

יובהר, כי שם המותג "סטפניה" מעולם לא נרשם כסימן מסחר ברשם סימני המסחר.

כשנה וחצי לאחר פעילות משותפת של הצדדים תחת חב' דניאל יגור, נתגלעו מחלוקות בין הצדדים, והוחלט על פירוק השותפות.

 ביום 7.9.08, חתמו הצדדים על הסכם פירוד ופירוק השותפות (להלן: "ההסכם" או "הסכם הפירוד"), אשר נוסח ע"י בסון שאול שאינו עורך דין או משפטן אלא הינו - חשבונאי ויועץ מס של מר דניאל (להלן: " מר שאול בסון").

בהסכם הוסכם, כי שמונת החנויות תחולקנה שווה בשווה בין הצדדים, כך שחב' דניאל תקבל ארבע חנויות במיקומים שלהלן: רחובות, הוד השרון, קריית אונו ובאר שבע. ואילו חב' מיטב תקבל ארבע חנויות במיקומים שלהלן: כפר סבא, ראשל"צ, שינקין בת"א ויהוד. בנוסף, במסגרת חלוקה זו הוסכם על תשלומי איזון בסך של 150,000 ש"ח אשר ישולמו למר דניאל.

כמו כן הסכימו הצדדים, כי החל מתאריך 31.12.09, לא יעשה עוד שימוש במותג "סטפניה", למעט מכירת המלאי הנותר בלבד. הצדדים גם הביעו הסכמתם בדבר הפסקת פרסום המותג, בסעיף 6 להסכם הפירוד.

מפאת חשיבותו של סעיף 6 להסכם הפירוד להלן נוסחו המלא:

" כפי שסוכם בשם המותג סטפניה יפסק השימוש בתאריך 31.12.08, מצד שתי החברות ואי אפשר יהיה להשתמש בו יותר, כמו כן יוחלפו וישונו השלטים בחנויות, לגבי נעלים ומגפיים אשר מוטבע בהם המוטג סטפניה, ימכרו עד לגמר המלאי ולא תמכר סחורה חדשה במוטג זה". (כך במקור). (לעיל ולהלן: " סעיף 6").

סלע המחלוקת בין הצדדים, עיקרו סביב הפירוש שיש ליתן להסכמה בדבר הפסקת פרסום המותג סטפניה, המצוין בסעיף 6 המצוטט לעיל.

עם הפירוד, נותר רוב מלאי נעלי המותג "סטפניה" בידי הנתבעות, אשר אין מחלוקת כי הן היו רשאיות להמשיך למכור את המותג "סטפניה" עד לגמר המלאי כאמור בסעיף 6 להסכם הפירוד.

כמו-כן, אין מחלוקת כי הנתבעים הסירו את השילוט שמעל לחנויות, המפרסם את המותג "סטפניה", רק כאשר מלאי נעלי המותג צומצם באופן משמעותי במהלך יוני-אוקטובר 2009, היינו לאחר יום 31.12.08. 

ביום 23.9.09 הגישו התובעים תביעה שכותרתה: " הפרת סימן מסחר וגניבת עין", הכוללת עילות תביעה רבות וסכום התביעה בה הועמד על סך של 800,000 ש"ח " מוערך לצרכי אגרה בלבד". 

באשר לגרסת התובעים כי עובר לתאריך 31.12.08 ולאחריו ניתנו התראות חוזרות ונשנות בין בעל-פה ובין בכתב על ידם לנתבעים להסיר השילוט ולקיים החוזה, מדובר בגרסה שנויה במחלוקת, ולפיכך, אדרש אליה בהמשך. מצד שני, ברור כבר עתה מההתכתבות שהוצגה, כי עד בסמוך לסוף חודש מאי 2009 הסכימו התובעים במפורש או במשמע, לשימוש שנעשה בשילוט (ראה מכתב התובעים מיום 25.5.09 נספח ג'), ולמעשה גם אם היה נקבע שעל הנתבעים היה להסיר את השילוט, הרי שמדובר באיחור של כ-4 חודשים, כאשר ברקע,  הסכמת הצדדים, כי איש מהם לא יהיה רשאי לעשות שימוש בשם "סטפניה". כך שגם אם היה נקבע שהייתה הפרה של המחויבות לא ברור כיצד בתקופה קצרה זו נגרם נזק לצד האחר שאינו זכאי בלאו הכי לעשות שימוש בשם.