1. בפניי תביעה כספית על סך 92,465 ש"ח בגין נזקי רכוש שנגרמו לדירת התובעת, לטענתה, בעקבות חדירת מי גשמים, ושבגינם זכאית היא לשיפוי על פי פוליסה לביטוח דירה שהנפיקה הנתבעת.
בהתאם להסכמה דיונית בין הצדדים, ניתן פסק דין זה על סמך חומר הראיות שבתיק, ללא שמיעת עדים, ולאחר הגשת סיכומי טענות בכתב.
2. על פי הנטען בתביעה, "בחודש 03/11 ו/או בסמוך לכך" הגיעה התובעת לביתה וגילתה הצפת מים בתוך חדר השינה במפלס העליון (שבהמשכו מרפסת פתוחה), מים אשר חדרו וטפטפו גם למפלס הביניים (מדובר בדירה בת שלושה מפלסים). התובעת טוענת, כי "באותו יום בשעות קודמות אירעה סערה חריגה במזג האוויר" (התובעת לא צירפה ראיות בעניין זה של "הסערה"). התובעת טוענת כי פינתה את המים ויבשה את הרצפה בשתי הקומות "כפי שהיה מצופה ממנה".
התובעת לא הגישה חוות דעת שמאית מטעמה, אלא הפנתה לחוות דעתו של השמאי מאיר זיסרמן מטעם הנתבעת (ואף צירפה את חוות הדעת לכתב התביעה, ביחד עם מכתב הדחייה של הנתבעת).
3. התובעת טוענת, כי "מיד עם היוודע דבר הנזקים יצרה קשר עם סוכן הביטוח מטעמה וכן דיווחה אודות המקרה לרבות הנזקים בעקבות המקרה" (התובעת אינה מציינת מתי וכיצד הודיעה לסוכן הביטוח על האירוע). לדידה, "בחודש 06/11 התחילו להתגלות לעין נזקים ובין היתר התנפחות של לוחות העץ של הפרקט בחדרי השינה וכן כתמי רטיבות על הקירות".
לפי התובעת, "אין ספק כי הנזקים בכל הדירה לרבות במפלס העליון התגלו אך ורק לאחר ההצפה בתקופת החורף האחרונה", משכך חלה על הנתבעת החובה לפצותה בגין נזקיה כפי שאלה הוערכו על ידי השמאי זיסרמן מטעם הנתבעת (להלן: "שמאי הנתבעת"); סך של 32,612 ש"ח במפלס העליון (בערכי כינון) וסך של 27,440 ש"ח במפלס הביניים. בנוסף עותרת התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש ולחיוב הנתבעת "בריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח {תיקון: תשמ"ח} בסך 20,000 ש"ח".
4. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה משני טעמים עיקריים; האחד העדר "מקרה ביטוח" כהגדרתו בפוליסה, והשני בשל מסירת הודעת הנתבעת באיחור (רק בסוף חודש יוני 2011) ובכך מנעה מהנתבעת לבדוק את הנזק ולברר את חבותה על פי הפוליסה בזמן אמת. הנתבעת טוענת, כי בכך נגרם לה נזק ראייתי וכי מדובר בהפרה של הוראות הפוליסה.
בהודעת הדחייה ששלחה הנתבעת לתובעת צוין, כי "מקרה ביטוח" על פי הפוליסה מוגדר כ"אובדן או נזק שנגרמו לדירה כתוצאה מהימלטות או דליפה של מים", וכי נסיבות האירוע אינן חוסות תחת הגדרה זו. הנתבעת ציינה, כי הנזקים בחדר השינה במפלס העליון אינם תוצאה של שיטפון שכן קיימת אפשרות סבירה שאלה הוסבו עקב חדירת מי גשם מתמשכת בעקבות בעיות איטום לקוי של אריחי הריצוף במרפסת, לפי ממצאי המאתר שלומי קלדרון שהוזמן לחוות דעתו על ידי שמאי הנתבעת. באשר לנזקים במפלס הביניים, סבורה הנתבעת כי מדובר בנזקים מתמשכים שנגרמו לפני מספר שנים ולא טופלו במועד, מה עוד שעל פי הצהרת התובעת, "הנזקים בחדר שינה במפלס הביניים קיימים בדירה מזה כשנתיים עד 3 שנים, ממצאי השרברב קלדרון מעלים שקיים חוסר איטום בהיקף האמבטיה אקרילית בחדר רחצה במפלס הביניים. כמו כן לא אותרה דליפת מים מצנרת במפלס הביניים.
5. בסיכומי טענותיה הוסיפה הנתבעת וציינה, כי החובה להוכיח שהנזק נשוא התביעה נגרם על ידי אחד הסיכונים המכוסים על פי הפוליסה, מוטלת על המבוטח, קרי- התובעת, וכי התובעת לא עמדה בנטל זה. לפי הנתבעת, כל המקרים המכוסים בפוליסה מהווים "נזק תאונתי-פתאומי", הכולל בחובו יסוד של פתאומיות, ועובדה זו לא הוכחה, על אחת כמה וכמה כשהתובעת "אף לא השכילה לנקוב בתביעתה בתאריך האירוע, אלא רק באיזה חודש אירע".
דיון והכרעה:
6. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו על ידם, לרבות חוות דעת שמאי הנתבעת, ממצאי השרברב קלדרון, דברי התובעת שנרשמו בכתב יד וכן ברשימה ובפוליסה הרלוונטית, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד, הכל כפי שיפורט להלן.
7. עסקינן בפוליסה לביטוח דירה הנקראת "כלל ראשון לבית בטוח, הפוליסה לביטוח דירה" (להלן: "הפוליסה"), ואשר מבטחת, בין היתר, "ביטוח מבנה הדירה" בגין "אובדן או נזק שנגרמו לדירה בתקופת הביטוח" כתוצאה ממספר סיכונים, לרבות, "סערה, לרבות גשם, שלג וברד, שבאו בשעת סערה, למעט דליפת מי גשם מבעד לקירות או לתקרה או ספיגתם בהם ולמעט נזק הנגרם לגדרות ולשערים" (סעיף 3 להגדרת "מקרה ביטוח" כמצוין בעמוד 7 לפוליסה) וכן "שיטפון או הצפה, ממקור מים חיצוני" (סעיף 4 להגדרות הנ"ל).
אם תתקבל גרסתה של התובעת, הרי שבעקבות יום גשם סוער, ובעת שחזרה לביתה בשעות הערב, נתקלה במי גשמים שהציפו את רצפת חדר השינה במפלס העליון (מבלי שהמרפסת הוצפה). לא צריך להיות ספק, שמדובר באירוע העונה על הגדרת "מקרה ביטוח" על פי הפוליסה.
8. לאחר ששקלתי את ראיות הצדדים, לרבות חוות הדעת של השמאי והשרברב, ולאחר שעיינתי בגרסתה של התובעת במעמד הבדיקה שנרשמה ביום 04/07/11, והמדובר באותה גרסה שבאה לידי ביטוי בתביעה, מצאתי שמדובר בגרסה סבירה והגיונית, וכאשר אין בחוות דעת שמאי הנתבעת או השרברב כדי לסתור אותה מבחינה עובדתית (וזאת מבלי שהתעלמתי ממצאיהם, עליהם אעמוד בהמשך).
אמנם ניתן היה לצפות כי התובעת תמציא אישורים על אותה סערה שהתרחשה באותו יום, במיוחד כשאין מועד מדויק בפיה (בהצהרתה צוין "לפני מספר חודשים", בהודעה לנתבעת דובר על אירוע מיום 12/04/11 ובתביעה הוזכר "חודש 3/11 או בסמוך לכך"), אולם בשים לב לעובדה שהנזקים לא נגלו לעין מיד אלא רק כעבור "מספר חודשים", ניתן בהחלט להבין את חוסר הזיכרון המדויק ואף לזקוף אותו לזכותה, שעה שלא אצה רצה לאסוף, לתעד ו"להכין תיק" לצורך תביעתה העתידית.
9. מהצד השני, אליה וקוץ בה, שכן חובתו של מבוטח, וכך גם התובעת על פי הפוליסה, להודיע מיד לנתבעת/ המבטחת בקרות מקרה ביטוח. היה אפוא על התובעת להודיע מיד בקרות ההצפה על מנת להכניס את הנתבעת לתמונה ולאפשר לה לבדוק את חבותה ואף להקטין אולי את נזקיה. אולם, כפי שהוסבר לעיל, גם כאן, עצם העובדה שהנזק החיצוני לא התגלה מיד, אלא בחלוף זמן מה (מספר חודשים) יכולה לתת הסבר לאי הדיווח המיידי.
בשים לב למכלול הנסיבות ובהתאם לניתוח דלעיל, לא שוכנעתי שההודעה המאוחרת מובילה לדחיית התביעה, בבחינת הפרה של התחייבויות התובעת על פי הפוליסה, אולם בהחלט יש בה כדי להטיל על התובעת אשם תורם, בשים לב בין היתר לנזק הראיתי שנגרם לנתבעת, ולהקטין את הפיצוי המגיע לה (לעניין האשם התורם בדיני החוזים ראה א פורת הגנת אשם תורם בדיני חוזים (תשנ"ז), ע"א 3912/90 eximin s.a תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פרארי בע"מ, לא פורסם, וכן ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבניין לפיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל. רחביה לבניין בע"מ, נ"ב (1) 210).
בשקלול כל הנתונים מצאתי להעמיד את האשם התורם של התובעת על 20%.
10. נשאלת כעת השאלה, האם עלה בידי הנתבעת לסתור את גרסת התובעת ולהראות שמקור הנזקים אינו נעוץ באותה הצפה? את התשובה יש לחלק לשניים; האחד נוגע לנזקים ברצפות המפלס העליון ובתקרת מפלס הביניים והאחר נוגע לרטיבות בקירות.