פסק-דין בתיק ת"א 17640-06

בפני תביעה, תביעה שכנגד והודעה לצד שלישי, שעניינן הסכם למתן שירותי ייעוץ בתחום הביטוח.

תובע 2, ברוך בראון, הוא שמאי ביטוח וסוקר סיכונים ביטוחיים, חבר באיגוד שמאי הביטוח בישראל ועוסק בכך באמצעות תובעת 1, קבוצת בראון בע"מ. נתבעות 5-1 הן חברות המפעילות, כל אחת מהן, מסעדה בשם "ג'ירף". נתבע 7 הוא מנהל התפעול של רשת המסעדות "ג'ירף". נתבעת 6 היא חלק מהרשת.

ביום 11.11.2003 התקשרו התובעים והנתבעות 1-6, באמצעות נתבע 7, בהסכם, על פיו יפעלו התובעים להתאים ולהיטיב את הביטוחים של הנתבעות ולהוזיל את מחירי פוליסות הביטוח. סעיף 4 להסכם מסדיר את התמורה לה יהיו זכאים התובעים, וקובע כדלהלן:

שכר טרחה ישולם בחלקו על בסיס חסכון בפרמיית הביטוח של שנת ביטוח אחת ועל בסיס זיכוי רטרואקטיבי, במידה ויתקבל זה מחברת הביטוח, עבור שנים קודמות.

בסיס החישוב הנו  ביחס לסעיפי מפרט הביטוח הקיים בלבד.

בסיס החישוב אינו כולל טיפול בפוליסות חדשות. ......

שנה ראשונה (16/11/2003-16/11/2004) התקבול - 2625$ מחיר בסיס + 36% מחיסכון ואו זיכוי רטרואקטיבי.

סיכומו של דבר, הנתבעים שכרו את שירותי התובעים על מנת שיוזילו עבורם את תשלומי הביטוח ובתמורה לכך הובטחו לתובעים אחוזים מהחסכון וכן סכום חד-פעמי.

התובע החל בעבודתו, אסף וקיבץ נתונים לצורך הכנת מעין "מכרז", אשר הופץ בין שלוש חברות ביטוח: איילון, הראל והפניקס, על מנת לקבל את ההצעה הטובה ביותר.

בסופו של יום בחרו הנתבעים את הצעתה של חברת הפניקס, אשר ביטחה את הנתבעים עד לאותו מועד וזאת על אף שהצעתה הייתה יקרה יותר משתי ההצעות האחרות (להלן - המבטחת).

לטענת התובע, עלות הביטוחים של הנתבעות צומצמה בזכות עבודתו ב- 60%. כמו כן טוען התובע, כי בדיקת פוליסות ביטוח משנים קודמות אותה ביצע, העלתה שהנתבעות זכאיות להחזר של עשרות אלפי שקלים בגין חיובים שונים עבור רכיבי פוליסה דומים.

לטענת התובעים, מרגע שהתחוור לנתבעות גודל החסכון ושיהיה עליהם לשלם להם שכר טרחה גבוה, החל נתבע 7 ומי מטעם הנתבעים, להקשות על עבודת התובע תוך ניסיונות לפגוע בה ולעכבה ככל האפשר.

לטענת התובעים, על הנתבעים לשלם להם את שכר טרחתם, סך של 46,873 ש"ח עבור חסכון בפרמיות ביטוח, סך של 27,022 ש"ח עבור החזרים אותם יכולות היו הנתבעות לקבל ושנמנע מתובע 1 לדרוש כהחזר מהפניקס עבור שנים קודמות וכן סך של 14,000 ש"ח בגין כ-50 שעות עבודה נוספות שנגרמו לתובע כתוצאה מהתנהלות הנתבעים וכן פיצוי עבור עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב של תובע 1.

הנתבעים מצידם טוענים, כי התובעים אינם זכאים לשכר, שכן לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי הנתבעות, לא שיפרו את הכיסוי הביטוחי, לא הוזילו את הפרמיות וככל שעשו כן, היה זה על חשבון טיב והיקף הכיסויים הביטוחיים ולא גרמו להחזר פרמיות בגין העבר.

עוד לטענת הנתבעים, התובעים גרמו לנזקים, שהתבטאו בהעדר כיסוי ביטוחי באירועים ביטוחיים שארעו לנתבעות. בגין נזקים אלה, הגישו הנתבעות תביעה שכנגד על סך 168,249 ש"ח.

הנתבעים שכנגד הגישו הודעה לצד שלישי נגד סוכן הביטוח של הנתבעים, מר זאב זמיר.

דיון

לטענת התובעים, מקריאת הפוליסות הישנות, טרם תחילת עבודתם, וחיבור סכומי הפוליסה הנקובים בהן, סכום הפרמיה השנתית הכוללת ששילמו הנתבעות עמד על סך של 281,344 ש"ח (לאחר הנחה). בסעיף 23 לתצהיר הנתבעים נטען, כי תחשיב זה אינו מדוייק, אך הנתבעים לא טרחו לערוך תחשיב חלופי מטעמם ולא הוכיחו דבר בעניין זה. לפיכך, יש לקבל את גרסת התובעים לעניין זה והסכום האמור הוא הסכום אליו יש להשוות את החיסכון אותו השיגו התובעים, ככל שיתברר.

על פי טענת התובעים, הצעת המבטחת הייתה נמוכה ב-60% מהפרמיה של השנה הקודמת.

הנתבעים העלו שורה של ליקויים וחוסרים במפרט וכתוצאה מכך בפוליסות אשר נגרמו, לטענתם, כתוצאה ממחדליהם ומעשיהם של התובעים ותיקונם העלה את מחיר הפוליסות בעשרות אלפי שקלים, מעבר להצעת המבטחת.