פסק-דין בתיק ת"א 1631-07

זוהי תובענה לאכיפת זכרון דברים לרכישת מקרקעין, שנחתם על ידי צד אחד בלבד - הלא הוא הרוכש.

הנסיבות

1.         הנכס מושא המחלוקת בתביעה דנא, הינו בניין בן 4 קומות הבנוי על חלקה 293 בגוש 6270 והמצוי, במתחם הבורסה, ברח' היצירה 21, רמת-גן (להלן: " הנכס").

2.         הנתבעת 1 (להלן: " החברה") הייתה, עובר להגשת התביעה, הבעלים הרשום של הנכס, כאשר מנהליה ובעלי המניות שבה - בחלקים שווים בינותם - היו הנתבע 2 יוסף ארבוב (להלן: " הנתבע" או " יוסף") ואחת, הגב' חווה אורלוביץ (להלן: " אורלוביץ").

3.         בתאריך 4/2/07 התקיימה פגישה בין התובע לנתבע במשרד תיווך, אמפייר נכסים בע"מ (להלן: " משרד התיווך" או " אמפייר"), בה השתתפו מר דורון יפה (להלן: " דורון") בעל משרד התיווך, ומר סולי פנחס (להלן: " סולי"), אשר עבד אותה עת באמפייר.

4.         בפגישה האמורה (להלן: " הפגישה"), נשאו ונתנו הצדדים באשר למכירתו של הנכס לתובע. בשלהי אותה פגישה, חתם התובע לבדו על מסמך, מודפס בעיקרו, הנושא כותרת זכרון דברים (להלן: " זכרון הדברים"), ומסר לידי סולי שיק על סך 100,000 ש"ח לפקודת "חברת אחוזת יוסף בע"מ" (להלן: " השיק").

5.         בו ביום, ובמסגרתה של אותה פגישה, חתם הנתבע על טופס "הזמנת שירותי תיווך לקוח", על פיו התחייב האחרון לשלם לאמפייר דמי תיווך, בשיעור 2% משווי המכירה של הנכס, ככול שזה יימכר באמצעות אמפייר (להלן: " הזמנת התיווך").

6.         בתאריך 19/2/07 נחתם הסכם בין הנתבעת 3, גוגה השקעות (2005) בע"מ (להלן: " גוגה בע"מ" או " גוגה"), לבין הגב' אורלוביץ, לפיו מכרה האחרונה לגוגה בע"מ את מלוא זכויותיה בנכס (50%), לאחר שאלו אמורות היו לעבור לבעלותה במסגרת הליכי פירוק מרצון של החברה (להלן: " עסקת גוגה").

            הערת אזהרה בגין עסקת גוגה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 25/2/07 (להלן: " הערת האזהרה").

            יצויין, כי הנתבע 4, בנו של יוסף, הינו מנהלה היחיד של גוגה בע"מ ובעל השליטה בה (להלן: " הנתבע 4" או " גבריאל").

7.         עוד קודם לכריתתה של עסקת גוגה, נחתם בין הנתבע לגוגה הסכם מיום 12/2/07, אשר נועד להסדיר בינותם את חלוקת הזכויות בנכס והשימוש בו (להלן: " הסכם השיתוף").

8.         זאת לדעת, לשלמות התמונה העובדתית, כי בחלוף כשבוע ממועד הפגישה, הודיע הנתבע לסולי כי אין בדעתו למכור את הנכס לתובע או למאן דהו אחר. משכשלו ניסיונות סולי והתובע להניא את הנתבע מעמדתו האמורה, שיגר ב"כ דאז של התובע - עוה"ד יואב מוזר (להלן: " עו"ד מוזר") לנתבע מכתב מיום 5/3/07 (להלן: " מכתב הדרישה"), בו נדרש האחרון לקיים את זכרון הדברים, כך שהחברה, באמצעותו, תמכור את הנכס לתובע.

9.         במכתב מיום 28/3/07 דחה ב"כ הנתבע את מכתב הדרישה, בין היתר, בטענה כי הנתבע לא יכול היה להתחייב למכור הנכס בשמה של החברה, שכן התחייבות כאמור יכולה להיעשות אך בחתימת שני מנהליה - הנתבע והגב' אורלוביץ (להלן: " המכתב מיום 28/3/07").

10.        במכתב תשובה מיום 12/4/07 דחה ב"כ התובע, עו"ד פלס, את הנטען במכתב מיום 28/3/07 שכן הנתבע, כך נטען, מנהל את החברה בגפו ועל פיו יישק דבר.

11.        אחר הדברים האלה, ומשלא באו הצדדים אל עמק השווה - הגיש התובע ביום 25/6/07 את התביעה דנן, במסגרתה (בש"א 8935/07) עתר לצו מניעה זמני האוסר על הנתבעים לעשות דיספוזיציה כלשהי בנכס, עד למתן פסק דין בתביעה לגופה (להלן: " הבקשה לצו מניעה").

            בהחלטה מיום 31/5/07 דחה בית המשפט (כב' סגן הנשיא י. זפט) את הבקשה, תוך פסיקת הוצאות הבקשה בסך 50,000 ש"ח, אשר ישולמו " לפי התוצאות בתיק העיקרי".

התביעה וטענות התובע

12.        בתביעה שבכאן, עתר התובע למתן פסק דין המצהיר כי זכרון הדברים הבשיל לכדי הסכם מכר מחייב ועל בטלות עסקת גוגה.

            לחילופין, עתר התובע להורות על "ביצוע בקירוב" של זכרון הדברים, כך שהנתבע יחוייב למכור מניותיו בחברה לתובע, תמורת סך של 950,000$ - המהווה מחצית מהתמורה על פי זכרון הדברים.