פסק-דין בתיק ת"א 1570-06

מבוא

תביעה לחיוב מנהלים בתשלום פיצויים לקבוצת משקיעים, כאחראים באופן אישי לפרסום מידע מוטעה על כוונת בעל שליטה להציע הצעת רכש - שלא בוצעה. התביעה מעלה שאלות הנוגעות לחובה החלה על חברה, לפרסם הודעה על כוונה להציע הצעת רכש מלאה, החובה להודיע כי הצעת הרכש לא תבוצע ואופן חישוב הנזקים למשקיעים, אשר רכשו את המניות והמשיכו להחזיק בהן עד למועד בו הופסק המסחר במניות החברה בבורסה.

ראשיתו של ההליך בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום לפני למעלה מ- 8.5 שנים, כנגד בעלת השליטה, חברת היעד להצעת הרכש שלא בוצעה והמנהלים עצמם. במסגרת הליכים מקדמיים, שהתקיימו בבית משפט השלום, הורה בית משפט על מחיקת החברות מכתב התביעה. לאחר מכן, נעתר בית המשפט לבקשת התובעים והעביר את הדיון בתביעה  נגד המנהלים לבית המשפט המחוזי, עקב הגדלת סכומה מעבר לתחום סמכותו העניינית.

מסיבות הקשורות רובן ככולן בבעלי הדין ובבאי כוחם, הגיע ההליך לסיומו רק עתה. במיוחד יש לציין את השיהוי הניכר בהגשת סיכומי הצדדים,  שהביא לעיכוב במתן פסק הדין.

עובדות התביעה וטענות הצדדים

1.         התובעים הינם משקיעים, אשר רכשו מניות של חברת תעשיות אלקטרוכימיות בע"מ (להלן: " תא"ל" או "החברה")במועדים שונים. ביום 27.4.03 פרסמה תא"ל דו"ח מיידי, על כוונת בעלת השליטה בה, חברתICC INDUSTRIES LTD  (להלן: ICC" "), להציע הצעת רכש מלאה למניות תא"ל, במחיר של 45 אג' למניה. בהודעה לא ננקב תאריך לביצוע הצעת הרכש, אך נאמר כי תפורסם "תוך מספר שבועות" (נספח א' לכתב התביעה, להלן: " הדו"ח המיידי" או "ההודעה").

בסופו של יום לא בוצעה הצעת רכש של ICC, תא"ל נכנסה להליך של הקפאת הליכים והמסחר במניותיה הופסק. כיום מצויה החברה בהליכי פירוק.

2.         בכתב התביעה המתוקן נטען, כי לאחר פרסום הדו"ח המיידי ובתוך פרק זמן של שעות ספורות, עלה שווי המניה ב-  10% לערך - עובדה המלמדת על הרצינות המוחלטת שהציבור ייחס להודעה זו. דיווחים נוספים על הצעת הרכש הצפויה, ניתנו לדירקטוריון ע"י הנתבעים והופיעו גם בדוחו"ת הכספיים של החברה.  שער המניה המשיך לעלות, אך חלפו חודשים והצעת הרכש לא בוצעה. במהלך החודשים יוני ויולי 2003 חלה ירידה דרסטית של כ- 90% במחזורי המסחר היומיים במניות תא"ל. בשל הירידה בהיקף מחזורי המסחר והעדר ביקושים, נמנעה מהמשקיעים אפשרות למכור את מניותיהם, גם במחיר הפסד.

3.         התובעים, אשר רכשו את מניות תא"ל בתקופות שונות, טוענים כי נגרם להם נזק כספי, כתוצאה מהציפייה להצעת רכש של ICC, שלא בוצעה במשך חודשים רבים. התובעים דרשו פיצוי על נזקיהם הישירים והעקיפים, בסך כולל של  3,311,939 ש"ח (בסיכומים הועמד הסכום על 2,066,748 ש"ח). לטענתם, התנהלותם התכסיסנית של הנתבעים היתה מתובלת במצגי שווא ובהעלמת עובדות מהותיות, על מנת להיטיב עם החברה בלבד ולהצילה ממצב פיננסי קשה שבו היתה נתונה. ציבור המשקיעים ובהם התובעים, אשר ניזונו ממצגי השווא של הנתבעים, איבדו את כספם וזכאים לפיצוי על מלוא נזקיהם.

כתב התביעה המתוקן התבסס על שורה של עילות: הפרת הוראות מחוק ניירות ערך, התשכ"ח - 1968 (להלן "חוק ני"ע") ותקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומידיים), התש"ל-1970 (להלן: תקנות ני"ע), הפרת חובת הזהירות של נושא משרה בחברה הקבועה בחוק החברות, והפרת חובה חקוקה.

4.         הנתבע 1, ג'ון פרבר, המתגורר בארה"ב, היה יו"ר הדירקטוריון של תא"ל ושל חברת ICC, שהיתה בעלת השליטה (51%) בתא"ל. הנתבע 2, אמיר אנדלוט, היה מנכ"ל ומנהל עסקים ראשי בתא"ל.

5.         בכתב הגנתו המתוקן טען הנתבע 1, כי אין לתובעים עילת תביעה או יריבות כלפיו. לדבריו, הסיבה היחידה לצירופו כנתבע, הינה העובדה שכיהן כנושא משרה בחברה בעת הרלבנטית וחתם על דו"ח הדירקטוריון של תא"ל מיום 29.5.03 (נספח ה' לכתב התביעה המתוקן). במסגרת תפקידו האמור, אין ולא היתה לו, לטענתו, כל אחריות לנזקים הנטענים, ואין הוא חב באחריות או בחובת זהירות כלפי התובעים. עסקינן במשקיעים ספקולנטיים, אשר השקיעו כספם בתא"ל, ולאחר שגילו כי הפסידו את השקעתם (כמו שקורה לא-אחת בהשקעות ספקולטיביות), אצו לבית המשפט, בתביעה מופרכת נגד נושאי משרה ובעלי מניות באותה חברה. עוד צוין, כי תא"ל צורפה לתובענה במקור רק כנתבעת פורמלית, והתביעה נגדה סולקה על הסף.

6.         הנתבע 2 טען אף הוא בכתב הגנתו המתוקן, כי אין לתובעים עילת תביעה או יריבות כלפיו. לדבריו, בדו"ח המיידי פורסם מידע, שלפי מיטב ידיעתו היה נכון באותה עת, ואף התבסס על מכתב שנשלח לחברה ע"י ICC ביום 25.4.03 (נספח א' לכתב ההגנה). הדו"ח המיידי נמסר ע"י החברה ולא על ידו, כדי למסור לציבור את המידע המהותי, שהיה ידוע לחברה באותה עת.  התובעים ידעו על מצבה הכלכלי הרעוע של החברה, מתוך פרסומים ודיווחים שנעשו לפני הדו"ח המיידי, והיו צריכים לדעת ו/או לצפות את הסיכונים הכרוכים בהחזקת מניותיה. אין בדיווח המיידי התחייבות לבצע הצעת רכש, ומתן הודעה בדבר אי מימוש כוונת הצעת הרכש, היה מביא בהכרח לירידה בשער המניה, על פי הלוגיקה של התובעים, שטענו כי המידע בדבר כוונת הצעת הרכש הוא שהביא לעלייה בשער המניה.

ההודעה על כוונה להציע הצעת רכש

7.         בהודעה "דרמטית" או "מתפרצת" כלשון התובעים, אשר נשלחה ביום 27.4.03 ע"י תא"ל לרשות לניירות ערך, לבורסה ולרשם החברות נכתב כך:

" הנדון: דו"ח מיידי בדבר הצעת רכש ע"י בעלי השליטה בחברה.

החברה מודיעה בזה כי בעלת השליטה, קבוצת ICC , הודיעה לה על כוונתה לבצע הצעת רכש מלאה למניותיה של החברה במחיר של 45 אג' לכל מניה בת ערך נקוב של 1 ש"ח.

הנוסח המלא של הצעת הרכש צפוי להתפרסם תוך מספר שבועות, בהתאם לדינים החלים על מניות החברה נסחרות בישראל ורשומות בארה"ב.

                                                בכבוד רב,