פסק-דין בתיק ת"א 1494-03

הליך זה אוחז שתי תביעות; האחת, שהגישו התובעים, בני הזוג דגנית ויהודה ויסמן (להלן: " התובעים"או " בני הזוג") נגד - קבוץ גת (להלן: " הקבוץ"או " הנתבע") ועניינה דרישות התובעים לקבלת "דמי עזיבה", בסך של- 242,032 ש"ח להם זכאים חברי קבוץ שעוזבים את המסגרת הקיבוצית, זאת על-פי תקנות האגודות השיתופיות וכללי העזיבה; והאחרת, תביעה שכנגד שהגיש הקבוץ נגד התובעים, שעניינה דומה, אך קוטבי ומנוגד, וזאת, לתשלום חובות שצברו בני הזוג בתקופת מגוריהם בקבוץ ושלטענת הקבוץ, לא שולמו לו ואף עולים על היקף זכאות התובעים, אם בכלל, לדמי עזיבה. 

התביעה שכנגד הועמדה על סך של- 84,481 ש"ח.

יוער, כי הסכסוך שבין הצדדים, מאופיין, בלא מעט מאפיינים, הניכרים בסכסוך משפחתי ומצערת שבעתיים העובדה, כי הצדדים לא הצליחו להגיע ביניהם להסכמה מחוץ לכותלי בית המשפט, זאת, על אף שהתיק הופנה להליך גישור, אך הצדדים לא חפצו בקיומו.

תמצית העובדות :

התובעים הינם בני זוג, להם ילד משותף (אמיר). ליהודה ילדים מנישואים קודמים, ובכלל זה, ילד בשם "רותם" שהינו בעל עניין בתביעה שבפנינו. 

דגנית, ילידת 21.5.1954, נולדה בקבוץ גת וקבלה מעמד של חברת הקבוץ ביום 1.10.1973.

יהודה יליד 9.1.1953, התגורר בקבוץ גבע ונמנה על חבריו.

ביום 19.08.1989 עברה דגנית לגור עם יהודה בקבוץ גבע כבני זוג. בני הזוג גרו בגבע תקופה של 11 חודשים ועד ליום 30.6.1990. במועד הנ"ל,  עברו בני הזוג להתגורר יחד בקבוץ גת.

חברותה של דגנית בקבוץ גת הופסקה ביום 31.5.1999. חברותו של יהודה בקבוץ גבע הופסקה ביום 27.9.1995.

לאחר מועד הפסקת חברותה של דגנית בקבוץ גת, המשיכו בני הזוג להתגורר בקבוץ תקופה נוספת עד שעזבו. בתקופה זו, צברו  בני הזוג חוב כספי, בגין שירותים שהעמיד להם קבוץ גת.

מעמדה של דגנית כחברת קבוץ גת, אינו שנוי במחלוקת. הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לדרך ולאופן חישוב דמי העזיבה, על-פי תקנות החברות ובמקביל, חישוב חובותיה של דגנית כלפי קבוץ גת, שנצברו במהלך חייה בקבוץ וגם בתקופת מגוריה בקבוץ, יחד עם יהודה, הכוללת גם חובות בעבור מגורים ותשלומים, שלא הועברו לקבוץ.

המחלוקת בין יהודה לקבוץ מורכבת יותר, שכן קבוץ גת חולק על מעמדו של יהודה כחבר בו וסבור, כי יהודה איננו נמנה על חברי הקבוץ. לשיטת הקבוץ, יהודה אינו זכאי לתשלומים כלשהם, בגין עזיבתו, ומנגד, עליו לשלם חובות, כגון חוב בעבור מגורים וחובות שנצברו בתקופת מגוריו בקבוץ.

הקבוץ סבור כי יש להכריע תחילה בשאלת מעמדו של יהודה כחבר, אלא שסוגיה זו, כך נטען, אינה בסמכותו של בית-משפט זה, אלא בסמכותו הייחודית של רשם האגודות השיתופיות, זאת על-פי תקנון החברים.

הקבוץ הינו אגודה שיתופית מסוג מיוחד, פעולותיו מוסדרות בהוראותיהן של תקנות החברות ובהוראות המצויות בתקנון שלו, אשר מסדירות את היחסים בין הקבוץ ובין חבריו ובהתאם לתקנות אלה, חבר קבוץ, העוזב את הקבוץ, זכאי לקבל דמי עזיבה, בעת עזיבתו.

טיעוני הצדדים אוחזים מחלוקת מסועפת, לעניין מהות הכללים הרלוונטיים, החלים, שעה שחלק מכללים אלו בוטלו וחלקם האחר, עדיין בתוקף. חלק מרכזי בכללים הרלוונטים לתביעה, הינו כללי העזיבה בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג - 1973 (להלן:" תקנות החברות").

התובעים הגישו תצהירים מטעמם והעידו בהליך.

מטעם הקבוץ, העיד מר יעקב קירש, ששימש בתקופות הרלוונטיות כמזכיר הקבוץ.

תביעתה של דגנית

תקנות החברות קובעות, כי יש לערוך החישובים בהתאם לרכיבי דמי העזיבה, להם זכאי חבר קבוץ שעוזב.