פסק-דין בתיק ת"א 13032/07

בפני שתי תובענות, שהדיון בהם אוחד. התובענה בת.א 13032/07 עניינה בדרישת התובע לבטל סעיף בהסכם גישור, שקיבל תוקף של פסק דין, ולהשיב לו 100,000 ש"ח ומע"מ אותם שילם לנתבע, עקב טעות, הטעיה, תרמית והפרתו השיטתית המתמשכת של ההסכם על ידי הנתבע. בתובענה בת.א 33381/07 מתבקש בית המשפט לבטל פסק דין שניתן בת.א 31039/06 ובת.א 36423/06 ביום 12.12.06, עקב הטעיה וטעות, שכן אושר פסק בורר שלא על פי הכללים הקבועים ב חוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 (להלן - חוק הבוררות).

ד"ר אמיל ליטבק (להלן - התובע או ליטבק) וד"ר שמעון רשף (להלן - הנתבע או רשף) הם רופאי שיניים. בין השנים 1989- 2001 עבדו השניים במרפאה משותפת בתל אביב. בשנת 2001 עבר התובע למרפאה במרכז רפואי בקניון סביונים ביהוד. מספר חודשים לאחר מכן הצטרף הנתבע למרפאה, וזו נרשמה כחברה- קשת מרפאות לייזר בע"מ (היא תובעת 2) ובה היו השניים בעלי מניות בחלקים שווים. הנתבע קיבל במרפאה מטופלים פעמיים בשבוע, בנוסף לארבע מרפאות נוספות בהן עבד.

בשנת 2005 ביקשו הצדדים לפרק את השותפות. לשם כך פנו הצדדים לרואה החשבון המשותף, מר יניב גוזלן, ונעזרו בעו"ד לצורך עריכת הסכם פרידה. סוכם, שהנתבע יעביר את מניותיו בתובעת 2 לתובע תמורת ערכן הנקוב, הנתבע ישוחרר מכל ערבויותיו ויערך מאזן ליום הפרידה של נכסים והתחייבויות אשר יחולקו בין הצדדים. בסופו של דבר, הצדדים לא הגיעו להבנות.

הצדדים הגישו תביעות וצווי מניעה הדדיים בת.א 36423/06 ובת.א 31039/06. הצדדים הסכימו להצעת כב' השופט יעקב שינמן להסדרת המחלוקות בעניינם בהליך של גישור בפני פרופ' מוטי מירוני, אשר צירף את מר גרשון רודיך, שניהל בפועל חלק גדול מההליכים וניהל לבדו את הבוררות.

ביום 4.9.06 הגיעו הצדדים להסדר גישור אשר קיבל תוקף של פסק דין חלקי. עיקרי ההסדר היו:

א.      התובעים ישלמו לנתבע סך של 100,000 ש"ח בתמורה לעזיבתו את המרפאה.

ב.       כל צד ישמור על לקוחותיו.

ג.        הנתבע יעזוב את המרפאה תוך 3 חודשים מיום חתימת ההסדר, במהלכם ישלם הנתבע לתובעים סך של 11,000 ש"ח לחודש אשר יקוזזו מהסכום הנקוב בס"ק א'.

ד.       תיערך התחשבנות בין הצדדים לפי רשימת הנושאים המפורטים בנספח להסדר.

ביום 18.9.06 הוגש הסדר הגישור על ידי המגשרים לבית המשפט וביום 21.9.06 ניתן לו תוקף של פסק דין חלקי. מיד לאחר מכן החלו הצדדים בהליך התחשבנות בסיועו של מר גרשון רודיך. בנושאי ההתחשבנות שלא הושגה לגביהם הסכמה נערך הליך "בוררות" על ידי מר גרשון רודיך.  

ביום 23.10.06 חתמו הצדדים והבורר על מסמך הסכמה לפיו: תתקיים ישיבת בוררות אחת בלבד ביום 9.11.06, בעל-פה, ללא טיעונים וסיכומים בכתב וכי הדיון יתקיים גם אם מי מהצדדים לא יגיע. לדיון הגיע הנתבע בלבד, וטען את טיעוניו. על אף ההסכמות המוקדמות, איפשר הבורר, מר רודיך, לתובע להגיב בכתב והנתבע הגיש תשובה לתגובתו. ביום 27.11.06 ניתן "פסק בוררות".

ביום 12.12.06 ניתן פסק דין סופי בתובענות, המאשר "הודעה על סיום הליך ההתחשנות במסגרת הסכם הגישור". פסק הדין ניתן על ידי כב' הש' נועה גרוסמן.

תמצית טענות התובע

התובע טוען בת.א 13032/07 להפרה יסודית של סעיפים בהסכם הגישור על ידי הנתבע. לטענת התובע, מהסכם הגישור עולה, כי הנתבע ייקח את תיקי מטופליו ויצא מהמרפאה תמורת 100,000 ש"ח. בפועל, הנתבע עזב את המרפאה תוך שימוש במאגר הלקוחות של החברה- אותו העתיק, וגיוס עובדי המרפאה כך שהמרפאה איבדה באחת את יכולתה לטפל ולקבל מטופלים. התובע סבור, כי לשון ההסכם שנחתם בין הצדדים אינה מאפשרת לנתבע לקחת את רשימת כל המטופלים או לגייס את עובדי המרפאה למרפאתו. על כן מבקש התובע את ביטול סעיפים 5, 7.2 ו-9 להסכם הגישור.

בת.א 33381/07 מבקש התובע לבטל פסק דין שניתן על ידי כב' הש' נועה גרוסמן ביום 12.12.06, וזאת משום שפסק הדין ניתן במעמד צד אחד תוך הטעיית בית המשפט בכך, שב"כ הנתבע מופיעה ופועלת על דעת התובע ובא כוחו, ופסק הדין אושר בניגוד לחוק הבוררות שכן פסק הבוררות לא צורף כנספח לבקשה, וכך הוטעה בית המשפט לסבור, כי הוא נותן תוקף של פסק דין להסדר פשרה במסגרת הליך גישור כאמור בפסק הדין.     

התובע טוען, כי רק לאחר מתן פסק הדין התברר, כי הסכמת הצדדים על העברת הסכסוך להליך גישור הוגשה בהליך שפתח התובע בלבד (ת.א 36423/06), ולא הוגשה בהליך שפתח הנתבע, ובשל כך לא בוטל הדיון שהיה קבוע בו ליום 12.12.06. בדיון שהתקיים הוטעה בית המשפט לחשוב, כי ב"כ הנתבע מופיעה "על דעת חברי", דבר שאינו אמת. כן הודיעה ב"כ הנתבע, כי היא "מגישה הסדר פשרה" ומבקשת לתת לו תוקף של פסק דין, כאשר בפועל, הוגשה הכרעת הבורר אשר לא ניתן לאשרה בדרך זו. החלטת בית המשפט בסוף פסק הדין על השבת אגרה "וזאת משום שהצדדים הגיעו לפשרה במסגרת הליך גישור" מאשרים את אי ידיעתו על קיום הבוררות.

משכך, מבקש התובע את ביטול פסק הדין באופן שניתן יהיה להגיש בקשה לאישור/ביטול פסק בורר כדין, וכי פסק הדין שניתן הוא בבחינת טעם מיוחד המצדיק אורכה להגשת בקשה לביטול פסק בורר ולהאריך את המועדים בהתאמה.

תמצית טענות הנתבע

הנתבע טוען, כי זמן קצר לאחר חתימת הסכם הגישור התובעים עשו דין לעצמם ובאופן חד צדדי ביטלו את ההמחאות הדחויות שנתנו לנתבע במועד חתימת ההסכם, לפי סעיפים 7.2 ו-9 להסכם הגישור. לאור זאת נאלץ הנתבע לפתוח בהליכי הוצאה לפועל לביצוע השטרות שנמסרו לו ובוטלו. כך גם בעניין פסק הבורר ופסק הדין הסופי שנתן תוקף להתחשבנויות, נאלץ הנתבע לפתוח בהליכי הוצאה לפועל לקיום פסק הדין בחודש דצמבר 2006. לאחר למעלה משנה של ניהול הליכי הוצאה לפועל, ביום 22.1.08 נחתם בין הצדדים הסכם לפיו התובעים שילמו לנתבע את מלוא חובותיהם לפי הסכם הגישור (נספח יז' לתצהיר רשף), ונסגרו תיקי ההוצאה לפועל.

הנתבע טוען, כי התובענה בת.א 13032/07 הוגשה לאחר שנתיים וחצי של דיונים והליכים לפתרון הסכסוך בין הצדדים וכ-5 חודשים לאחר שניתן תוקף של פסק דין חלקי להסכם הגישור. הסעד היחיד המתבקש בתובענה הוא ביטול התנאי המחייב את התובעים לשלם לנתבע סך של 100,000 ש"ח בצירוף מע"מ. התובעה בת.א 33381/07 הוגשה על ידי התובעים כ-5 חודשים לאחר מכן ובה התבקש ביטול פסק דין בבקשת הצדדים המוסכמת למתן תוקף סופי לתוצאות ההתחשבנות.

שתי התובענות הוגשו לבית המשפט בהתעלם מסעיף 12 להסכם הגישור, הקובע תניית בוררות לפיה סכסוכים יידונו בפני רודיך ומירוני כבוררים. הבוררים התפטרו מתפקידם ביום 26.6.08, לאחר שהתובע התנכל להם באופן אישי והטיח האשמות בדבר אמינותם ויושרם.