1. תובענה זו עוסקת במחלוקת באשר לזכויות החכירה במקרקעין הידועים כחלקות 23, 26 ו- 30 בגוש 12049 ברמת ישי
(להלן: "החלקות").
2. התובעים הינם שניים מילדיו של המנוח אריה קרמר ז"ל
(להלן: "המנוח קרמר"), אשר הלך לעולמו ביום 20/10/77 והוריש לילדיו את מלוא עזבונו. אלמנתו, אמם של התובעים, הגב' זלדה שחם (נתבעת מס' 4), נישאה בשנית למר דני שחם (נתבע מס' 3).
3. למען שלמות התמונה יאמר, כי מלכתחילה, אחיהם של התובעים גל קרמר, נרשם כאחד התובעים, אולם כבר בתחילת ההליך ביקש ששמו ימחק מרשימת התובעים ולפיכך, הוא צורף כנתבע נוסף, פורמאלית בלבד.
4. במסגרת תובענה זו מבקשים התובעים לקבל זכויות חכירה בחלקות או בחלקים מהן, בהסתמך על זכויותיו של הסב, אבי אביהם, מר תנחום קרמר ז"ל
(להלן: "המנוח תנחום"), במקרקעין. המחלוקת העיקרית בהליך זה נוגעת להיקף הזכויות שהיו לסב, המנוח - תנחום, במקרקעין, וההשלכות שיש לכך על מעמדם של התובעים כיורשים.
תיאור המקרקעין שבמחלוקת
:
5. החלקות דלעיל רשומות בלשכת רישום המקרקעין בשלמות על שם קרן קיימת לישראל ושטחן הכולל הוא 2,099 מ"ר. רישומן נובע מפעולת פיצול שנרשמה ביום 20/05/98 (נסחי הרישום ת/5 - ת/7).
6. קודם לרישום הפרצלציה היוו החלקות, (בחפיפה חלקית), שלושה מגרשים שהיו ידועים כמגרשים 119א', 119ב' ו- 119ג' בחלקה 3 בגוש 11243, על פי תוכנית מפורטת ג/4031 (ראה נספח ט"ז לתצהירה של הגב' מזל חיימוביץ', ממונה מחוזית לחוזים במנהל מקרקעי ישראל, מחוז צפון,
(להלן: "חיימוביץ'")). התוכנית פורסמה למתן תוקף ביום 07/02/91, אך מנהל מקרקעי ישראל פעל להקצאת זכויות במקרקעין על פי הצעת התוכנית עוד טרם פורסמה, (ראה תצהירה של גב' חיימוביץ'). טרם כניסתה לתוקף של תוכנית ג/4031, חלה על האזור תוכנית ג/303 שהייתה בתוקף החל מיום 04/06/71.
7. לפני פיצולם למגרשים 119א, 119,ב, ו- 119 ג' היוו אותם המקרקעין חלק מחלקה 3 בגוש 11243, (מגרש מס' 13), וכך הם מופיעים בחלק מן במסמכים הישנים יותר.
רקע
8. סבם של התובעים, ואבי אביהם המנוח אריה קרמר, תנחום ז"ל, התגורר בבית שהיה ידוע כבית שמספרו 8ב' בחלקה 3 בגוש 11243
(להלן: "חלקה 3").
9. אין מחלוקת כי ביום 05/06/55 נחתם בין המנוח תנחום ובין עמידר (שניהלה אז את המקרקעין), חוזה להסדרת הזכויות במקרקעין בהם החזיק
(להלן: "ההסכם"). קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה מהו המסמך המהווה הסכם זה, מה תוכנו של ההסכם ובעיקר היקף הזכויות שהוענקו למנוח תנחום על פי הסכם זה.
10. התובעים מסתמכים בעניין זה על אסופת מסמכים, (ת/1), אשר מהווה לטענתם את ההסכם, לרבות תשריט המתאר את שטח המגרש, המהווה אף הוא, לגישתם, חלק מן הנכס שהוחכר למנוח תנחום. מגרש זה, ששטחו הכולל הוא 1,755 מ"ר, לעמדת התובעים, כולל את 3 המגרשים 119א, 119ב, 119ג, שהינם כיום, כאמור, חלק מן החלקות, ולכן המסקנה היא שהזכויות בחלקות הוקצו והוקנו לסבם.
11. לפי טענת התובעים, הבית המקורי בנוי על מה שכונה מגרש 119א, כיום חלקה 30 בגוש 12049
(להלן: "הבית המקורי"), שהזכויות בו אינן שנויות במחלוקת. בשנת 1966 נבנה על ידי המנוח תנחום בית חדש
(להלן: "הבית החדש"), על מגרש 13/2 שכונה בהמשך 119ב' וכיום חלקה 26 בגוש 12049 (להלן:
"המגרש השני"). מגרש 119ג הוא כיום חלקה 23 בגוש 12049, ומדובר בשטח לא מבונה.
(להלן: "המגרש השלישי").
12. לטענת התובעים, שלושת המגרשים 119א, 119ב ו- 119ג הינם חלק מעיזבונו של הסב תנחום ז"ל, אשר הוריש את זכויותיו לאלמנתו - חיה קרמר ז"ל ולבניו - אריה קרמר ז"ל (אביהם) ומרק קרמר, (צו הירושה- ת/4). לטענתם, מכוח צו הירושה בעניין עזבונו של המנוח אריה קרמר ז"ל (ת/3), הוקנו להם חלק מזכויותיו של המנוח תנחום. שאר היורשים ויתרו על זכויותיהם לטובת התובעים ולכן עתרו התובעים למנהל מקרקעי ישראל, על מנת שיקצה להם את המגרש השלישי, מכוח הירושה וללא צורך ברכישתו. בקשתם זו של התובעים לא נענתה על ידי המנהל בחיוב וזה הציע להחכיר להם את המגרש השלישי, תמורת דמי חכירה.
13. הצעה זו לא הייתה מקובלת על התובעים, ומכאן פנייתם לבית המשפט בתביעה הנוכחית, בה הם מבקשים לקבוע כי גם שני המגרשים 119ב ו-119ג' (חלקות 26, 23 בגוש 12049), הינם חלק מעיזבונו של הסב, ולפיכך, התובעים זכאים להירשם כבעלי זכות החכירה בהם. בתוך כך, ביקשו התובעים לקבוע כי הסכם שנחתם ביום 12/08/81 עם הנתבעים 3 ו- 4 ביחס ל"מגרש השני", עליו בנוי הבית החדש (הסכם אליו אתייחס בהמשך ביתר פירוט), הינו בטל ומבוטל בהיותו מנוגד לזכויותיהם בקרקע.
14. אמם של התובעים, (נתבעת מס' 4), הודיעה לבית המשפט, כבר בראשית ההליך, כי איננה מתנגדת לסעד המבוקש ביחס להסכם החכירה שנחתם עם מנהל מקרקעי ישראל בנוגע למגרש 119ב' (חלקה 26). ההודעה הוגשה במסגרת הסכם, שבו הסכימו התובעים כי אמם תמשיך להתגורר בבית לכל ימי חייה, ללא תמורה, ואם תחליט בשלב כלשהו לעבור להתגורר במקום אחר, תהא רשאית להשכיר את הבית ולגבות את דמי השכירות.
15. נתבע מס' 4, מר דני שחם, התנגד לתביעה והגיש תביעה שכנגד, בה עתר לחייב את התובעים, ככל שתביעתם נגדו תתקבל, לשלם לו סכום של 772,200 ש"ח בגין הפסדיו/נזקיו ומכוח דיני עשיית עושר שלא במשפט.
זכויותיו של המנוח תנחום במקרקעין
:
16. כאמור, הנכס המקורי, בו התגורר הסב נוהל על ידי עמידר וההתקשרות הראשונית הייתה בין הסב לבין חברה משכנת זו. אין עדות ישירה באשר לנסיבות חתימתו של ההסכם שנכרת בין עמידר ובין המנוח תנחום, תוכנו ומשמעותו. הראיות היחידות שהובאו בעניין זה הינם מסמכים, המהווים את ההסכם (כשבעניין זה קיימת מחלוקת בין הצדדים), ועדויות לגבי הנהלים במנהל מקרקעי ישראל או בחברה המשכנת, באשר להקצאת זכויות במקרקעין בכלל ובאותה עת.