פסק-דין בתיק ת"א 11905-06-08

תביעה לפינוי/סילוק יד ממקרקעין ובקשה למתן צו עשה לשינוי מיקום קו סליקת ביוב.

רקע עובדתי:

התובעים והנתבעים מתגוררים בשכנות במושב עין יעקב שבגליל המערבי. התובעים הינם בעלי זכות חכירה במגרש מס' 139 חלק מחלקה 15 בגוש 18418 ואילו הנתבעים הינם בעלי זכות חכירה במגרש 140. הנתבעים בנו את ביתם ובצעו עבודות פיתוח בחצרם על פי היתר בניה בשנת 2003 ואילו התובעים בנו את ביתם על פי היתר בניה משנת 2007.

כתוצאה משינוי תכנית מתאר, בין מועד חתימת הצדדים על הסכמי פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל לבין מועד חתימת הסכמי חכירה,  שונו גבולות המגרשים באזור באופן שגבולות המגרשים "הוזזו" מזרחה. כתוצאה מכך הוספה למגרש התובעים רצועת קרקע של כ - 3 מ' לאורך מגרשם בצד המזרחי, רצועת קרקע זו נגרעה ממגרש הנתבעים. בעקבות זאת פנו התובעים אל הנתבעים וביקשו הזזת קו הגבול לרבות סילוק גדר מברזל וסילוק צמחיה - גדר חי ועצי זית הנמצאים באותה רצועת קרקע. משלא נענו דרישותיהם הוגשה התביעה דנן ב - 30.6.08 במסגרתה ביקשו התובעים לחייב את הנתבעים לסלק את הגדר שהציבו, לעקור צמחיה ועצים ששתלו, להתנתק מחיבור למערכת ביוב באמצעות צנרת העוברת במגרש התובעים ולהתחבר למערכת הביוב הציבורית דרך מגרשם שלהם. לחילופין וככל שיתברר שלא ניתן לבצע את השינוי באופן זה אזי יש לחייב את הנתבעים להטמין על חשבונם את הצנרת העוברת במגרש התובעים.   יש לציין בעניין זה כי בין שני המגרשים הבדלי מפלסים ניכרים, שוחה ציבורית ממוקמת במגרש התובעים וצנרת הביוב המשרתת את הנתבעים מתחברת אל השוחה הציבורית באמצעות "ברך" גלויה המהווה מבחינת התובעים מפגע.

עמדת התובעים:

הן התובעים והן הנתבעים היו מודעים היטב לכך שגבולות המגרשים המוקצים להם על פי ההסכם עם מינהל מקרקעי ישראל נתונים לשינויים. בהסכמי הפיתוח נכלל סעיף בזו הלשון:

"היוזם מצהיר כי ידוע לו ששטח המגרש וגבולותיו אינם סופיים וכי עלולים לחול בהם שינויים.

מוסכם בין הצדדים במפורש כי אם ישתנו שטחו ו/או גבולותיו של המגרש כתוצאה משינויים בתוכנית על פי חוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965, הסדר קרקעות, הכנת מפת מדידה לצורכי רישום וכיוצ"ב מתחייב היוזם לראות את המגרש בשטחו ו/או בגבולותיו החדשים כמגרש נשוא חוזה זה לכל דבר, ומלבד האמור בס"ק (ג)(להלן) מתחייב היוזם לא לבוא בתביעות או דרישות כלשהן כלפי המינהל בגין השינוי האמור וכל הנובע ממנו".

באפריל 2008 ובעת שהתובעים היו בעיצומן של פעולות בנית בית מגוריהם,  לאחר קבלת היתר בניה בשנת 2007, הם פנו אל הנתבעים ודרשו מהם להזיז את קו הגבול, על כל המשתמע מכך, ואולם נתקלו בסירוב. גם לאחר הגשת התביעה ולאחר שסומן קו הגבול באוגוסט 2009 על ידי מודד שמונה בהסכמה, מר יוסי וידר, לא פעלו הנתבעים כדרישת התובעים והמשיכו לנקוט סחבת בניסיון למנוע עקירת עצי הזית. נדרשה מדידה חוזרת ומספר דיונים עד להיענות הנתבעים ביולי 2010 להסיג את קו הגבול, לרבות פינוי מוחלט של הצמחיה, העצים והגדר. חלפו איפה שנתיים ממועד הגשת התביעה עד שהצליחו התובעים להשיג את מבוקשם ולהעמיד את קו הגבול על מכונו. טרם נפתרה סוגיית צנרת הביוב החשופה.

אשר לצנרת הביוב - אין חולק כי קו הביוב המנקז את השפכים ממגרש הנתבעים עובר בשטחם של התובעים עד חיבורו לקו הביוב הציבורי. הצנרת חשופה בקטע מסוים שלה ומהווה מטרד מבחינת התובעים. כל דרישות התובעים מן הנתבעים לבצע את חיבור קו הביוב דרך מגרשם או לחילופין להביא להטמנת קו הביוב מתחת לפני הקרקע, לא נענו. יש לחייב הנתבעים להטמין קו הביוב.

הצדדים הסכימו למתן פס"ד על דרך הפשרה. בעת מתן פסה"ד יש להביא בחשבון,לעניין ההוצאות, כי התובעים נאלצו לנהל הליך משפטי תקופה ממושכת על מנת להגן על זכויותיהם שבדין ועד ליום מתן פסה"ד עדיין לא הצליחו להביא לכך שצנרת הביוב העוברת בשטחם ומנקזת שפכים של הנתבעים, לא סולקה או הוטמנה בקרקע.

עמדת הנתבעים:

אין חולק כי המציאות אשר נוצרה בשטח, קרי הצבת הגדר צנרת הביוב והצמחיה,  איננה תוצאת הסגת גבול מכוונת ואף לא רשלנית מצד הנתבעים שכן באותה נקודת זמן שבה בוצעו הפעולות לגביהם  מלינים התובעים, היו קווי הגבול שונים. רק בעקבות שינוי תוכנית בניין עיר מצאו עצמם הנתבעים ניצבים בפני סיטואציה חדשה אשר נכפתה עליהם שלא מרצונם ושלא מיוזמתם.

מיד כאשר התוודעו הנתבעים למצב החדש, הם פנו לתובעים בניסיון להגיע להסכמות אולם נתקלו באטימות. ההליך המשפטי לא היה מחויב המציאות וניתן היה בנקל להגיע להסכמות אלמלא גישתם הדווקנית של התובעים שלא הייתה לה הצדקה בנסיבות דנן. לפיכך אין מקום להשית את הוצאות ההליך המשפטי על הנתבעים.

רק לאחר סימון קו הגבול החדש על ידי המודד המוסכם מר יוסי וידר, ידוע היה במדויק היכן עובר קו הגבול. הצורך בביצוע מדידה מוסכמת על מנת לקבוע את קו הגבול החדש התעורר רק לאחר שינוי תוכנית המתאר. מדידה כזו ממילא חייבת הייתה להתבצע בלא כל קשר להליך המשפטי.

הצורך בביצוע מדידה חוזרת נוצר מכיוון שעל אף שמועד המדידה הראשונה תואם עם התובעים הם לא טרחו להתייצב במקום בעת ביצוע המדידה. הצדדים נשאו בשווה בהוצאות המודד. בנסיבות אלה אין מקום לפסוק לזכות התובעים הוצאות כלשהן בהקשר לביצוע המדידה.  לא זו בלבד אלא שבעקבות המדידה התברר כי בפינה הצפון-מערבית של קו הגבול נוצרה "פלישה" של התובעים לשטחם של הנתבעים ומכאן שעל התובעים לסגת אל הגבול הנכון בנקודה זו לפי סימוני המודד.

אשר לקו הביוב - שוחת הביוב המצויה בתחום חצרם של התובעים היא שוחה המהווה חלק ממערכת הביוב הכללית בישוב עין יעקב. בעקבות פניית התובעים ביצעו הנתבעים שינוי במבנה הקו. שינוי זה אושר בכתב ביום 27.4.10 על ידי מחלקת התברואה של המועצה האזורית מעלה יוסף ובמובן זה עונה החיבור על דרישת סעיף 47 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב 1962 לפיו בעל נכס המבקש לחבר ביוב פרטי מנכסו לביוב הציבורי יעשה זאת לפי תנאים אשר מציבה הרשות המקומית.

התובעים, אשר לא נחה דעתם מן השינוי שביצעו הנתבעים דרשו ביצוע מסלעה במקום או הטמנת קו הביוב מתחת לפני הקרקע. הקמת מסלעה אסורה, כך הוברר לנתבעים בעקבות פניה אל המועצה האזורית מעלה יוסף ובעניין זה כפופים הנתבעים להוראות חוק הרשות מכוח הוראות הסעיפים 40, 45 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב).