פסק-דין בתיק ע 1-09

1. המשיבים הורשעו בבית הדין קמא, על פי הודאתם, בעברה של שימוש ברכוש צבאי שלא למטרות הצבא, לפי סעיף 79(א) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, וסעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

נסיבות העברה הובאו בגזר דינה של הערכאה קמא:

" הנאשמים, טור' סטניסלב ראובינוב (להלן: נאשם מס' 1), סמל ווסן היילו (להלן: נאשם מס' 2) ורב"ט מולה מקונן (להלן: נאשם מס' 3) הורשעו על פי הודאתם בעבירה שעניינה שימוש ברכוש צבאי שלא למטרות הצבא. מכתב האישום המתוקן ומהפרטים הנוספים, עולה המסכת העובדתית הבאה:

בליל שבת, 06/12/08, בשעה 01:00 סיכמו הנאשמים ביחד עם טור' יצחק מלסה, חברם ליחידה, אשר שימש כנהג כונן במהלך אותה יממה לצאת מן היחידה ולנסוע למועדון בעיר פתח תקווה. זאת עשו שעה שישבו בחדרו של טור' מלסה. סוכם שטור' מלסה ידאג לרכב. עוד קודם לכן, לגם טור' מלסה מספר כוסות ממשקה וודקה שהיה בחדרו ונאשם מספר 1 ידע על כך.

טור' מלסה הוציא רכב צבאי מסוג 'האמר', אשר משמש כרכב מבצעי לסיורים בגזרה, מחניית הרכבים החומים. בעת הזו התארגנו הנאשמים ליציאה מהיחידה תוך שהם לובשים ביגוד אזרחי מעל למכנסי מדים ונועלים נעלי ספורט.

טור' מלסה אסף את הנאשמים מהכיכר המרכזית בחטמ"ר והארבעה נסעו מחטמ"ר שומרון לעיר פתח תקווה. כשהגיעו לפתח תקווה נסעו למועדון ברחוב רובינזון. הארבעה החנו את הרכב ויצאו ממנו לכיוון המועדון. כעבור זמן קצר הגיעה למקום ניידת של משטרת ישראל, איתרה את נאשמים מספר 1 ו-2 ואת טור' מלסה והובילה אותם לתחנת המשטרה בפתח תקווה שם נעצרו. נאשם מספר 3 יצר קשר עם מפקדו, רס"ר המטבח בחטמ"ר שומרון, ביקש ממנו, כי יחזירו אל הבסיס והלה, ששהה במקום אזרחי באותה עת, עשה כן והשניים הגיעו לש.ג המחנה בשעה 03:30".

צוין כי עניינו של טור' מלסה הופרד, וכי משפטו עדיין מתנהל.

2. בית הדין קמא סקר את נסיבותיהם האישיות של המשיבים: טור' ראובינוב משרת כטבח מאז נובמבר 2007 וזוכה להקלה בתנאי שירותו בשל נסיבות אישיות לא קלות. סמל היילו מצוי בשירות מאז נובמבר 2006. תחילה שירת כלוחם ולפני מספר חודשים הועבר לשמש כטבח, בתנאי שירות מקלים, בשל נסיבות משפחתיות קשות ומשום שהוא נדרש לסייע בפרנסת המשפחה. רב"ט מקונן עלה לארץ בשנת 2004. הוא התגייס במארס 2007, שירת תחילה כלוחם ובשל הנסיבות המשפחתיות נדרש גם הוא לסייע בפרנסת משפחתו ועל כן הועבר לשמש כטבח בתנאי שירות מקלים. בית הדין קמא עמד על כך שטור' ראובינוב וסמל היילו היו במעצר ממשי במשך 16 ימים ורב"ט מקונן שהה במעצר ממשי במשך 12 ימים. שלושתם שוחררו למעצר פתוח והיו נתונים בו משך תשעה ימים, עד ליום שבו ניתן גזר הדין.

3. התביעה הצבאית עתרה בפני בית הדין קמא להשית על המשיבים 35 ימי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה ופסילת רישיונות בפועל וכן הורדה בדרגה, לאלה מן המשיבים אשר נושאים דרגה. התביעה הדגישה בבית הדין קמא את נסיבות החומרה שבאירוע: חבירת ארבעה חיילים לנסיעה משותפת ולא מורשית, ברכב מסוכן מבסיסם המצוי באיו"ש לבילוי ביעד מרוחק, כשהנהג אמור לשמש כנהג כונן. התביעה ציינה כי היה בנסיעה כדי לסכן את חיי המשיבים וטור' מלסה. באי כוחם של המשיבים ביקשו להקל בדינם שכן לא הם שנהגו בכלי הרכב, הם לא שתו משקאות משכרים, ואף הנהג לא נהג תחת השפעת אלכוהול. הנסיעה האסורה לא הסתיימה בתאונה.

4. בית הדין קמא עמד על היבטי החומרה שבמעשים, שאותם האירה התביעה כאמור. בית הדין קמא עמד, מנגד, על היבטי הקולא: הנהג החזיק ברישיון נהיגה מתאים; הארבעה לא חברו לעבור את העברה כשכולם צורכים אלכוהול; חלק מן המשיבים לא ידעו כי הנהג שתה משקה אלכוהולי; לא נטען כי במהלך הנסיעה נעברו עברות תעבורה. השופטת הנכבדה קמא ציינה כי אינה מתעלמת מעונשים שנגזרו באירועים דומים בעבר, שבהם, על פי רוב, דובר בנסיבות חמורות יותר מן הנסיבות שכאן. השופטת קמא קבעה כי באיזון בין מכלול הנתונים הצריכים לעניין אין מקום להחזיר את המשיבים לריצוי עונש נוסף בכליאה. להשקפתה, אמנם התקופה שבה היו נתונים במעצר ממשי אינה ארוכה, אולם ביחס למידת מעורבותם במעשה העברה וליתר היבטי הקולא, המדובר בתקופה שאינה חורגת באופן ממשי מן הענישה הנהוגה בעברות דומות. בית הדין קמא הוסיף וקבע כי יש להטיל כאן פסילת רישיונות, על אף שהמשיבים לא נהגו, שכן בהתנהגותם חיזקו את ידיו של הנהג, טור' מלסה. בית הדין קמא הדגיש כי טור' ראובינוב ידע כי הנהג שתה משקה אלכוהולי בטרם נהג ברכב.

5. בית הדין קמא הטיל על כל אחד מן המשיבים עונש מאסר לריצוי בפועל כימי מעצרו הממשי, שלושה חודשי מאסר מותנים וארבעה חודשי פסילה על תנאי. על טור' ראובינוב הטיל בית הדין קמא חמישה חודשי פסילת רישיונות בפועל. על שני המשיבים האחרים הטיל שבעים וחמישה ימי פסילה כאמור. את סמל היילו ורב"ט מקונן הורה בית הדין להוריד לדרגת טוראי.

6. בערעורה עתרה התביעה הצבאית להחמיר ברכיב הפסילה בפועל. התביעה שבה והטעימה את שיקולי החומרה שעליהם עמדה בבית הדין קמא. התביעה ציינה כי להשקפתה אין להבחין בין חלקו של הנהג לחלקיהם של המשיבים במסכת העובדות, שכן הארבעה היו שותפים למכלול האירועים. התביעה מסרה כי עתירתה לעונש מאסר בבית הדין קמא עוצבה ביחס לעונשים שהוטלו בעבר, בפרשות דומות. להשקפת התביעה ריבוי עברות כעברה דנן מחייב ענישה מכבידה ומרתיעה.

7. הסנגורית ביקשה לשוב ולהדגיש את היבטי הקולא שעליהם נסמך בית הדין קמא. הסנגורית הציגה חוות דעת מטעם מפקדם של המשיבים, אשר העלה על נס את שירותם המסור בעת מבצע "עופרת יצוקה".

8. נסיבות המקרה כאן חמורות- מהינים ארבעה חיילים, מהם אחד כונן, ליטול ללא רשות כלי רכב שנועד לצרכים מבצעיים והוא כבד ומסוכן מטבעו, ולערוך בו נסיעה ממושכת שנועדה לבילוי (על אף שנדרשו הם להיות באותה השעה ביחידה), מיחידתם המצויה בלבו של אזור מסוכן, לעיר שרכב כזה אינו אמור, באופן רגיל, לנסוע בשטחה. במעשיהם סיכנו המשיבים וחברם הנהג את עצמם בהיבט המבצעי (במהלך הדיון הוברר כי לא היו חמושים, בניגוד למתחייב מאופי השטח שבו נסעו). הם סיכנו את עצמם ואת עוברי הדרך שבקרבתם נסעו, שכן נסעו בכלי רכב, שהוא, כאמור, מסוכן מטבעו, ומבלי שתודרכו ו"שולחו" לנסיעה כנדרש- לאחר שהובהרו להם הסיכונים שבדרך. העובדה כי הנהג צרך אלכוהול לפני הנסיעה ודאי אינה מוסיפה ביטחון כי יהיה במלוא חושיו, ועובדה זו הייתה ידועה לאחד מן המשיבים. במעשיהם פרקו המשיבים עולה של המשמעת הצבאית, פגעו בכוננות המבצעית של יחידתם וסיכנו את עצמם ואת סביבתם.

9. למרבה הצער, אין המדובר במעשים נדירים. אנו נתקלים, שוב ושוב, בחיילים העושים מעשים דומים, לעתים בנסיבות כאלה ולעתים בנסיבות חמורות עוד יותר. מדובר בתופעה מכוערת ומסוכנת שיש להילחם בה באמצעות ענישה מכבידה ומרתיעה, ובכלל זה בהשתת עונשי מאסר לריצוי בפועל משמעותיים.

10. עונשי המאסר בפועל שהטיל בית הדין קמא לא הביאו לכלל ביטוי באופן מספק את חומרת מעשיהם של המשיבים ואת הסיכון שהולידו.

11. עתירתה של התביעה בבית הדין קמא, בהיבט המאסר לריצוי בפועל, הייתה עתירה מתונה מדי, להשקפתי. אלמלא עתירה זו ואלמלא הובא בפניי, בחוות דעתו של המפקד, כי המשיבים עשו מאמצים לשוב ולהשתלב בשירות תקין ומאמציהם עלו יפה, גם בשעה שנדרש מהם מאמץ מיוחד, בתקופת הלחימה האחרונה, לא הייתי מהסס להחמיר במידה משמעותית בעונש המאסר לריצוי בפועל.

12. בשים לב לנסיבות האמורות סבור הייתי כי ניתן היה כאן, על דרך אי מיצוי הדין, להורות כי עונש המאסר יוחמר, אך ירוצה בעבודה צבאית. תחילה הביעו המשיבים הסכמתם לכך, אולם לאחר שרואיינו על ידי הממונה נמלכו בדעתם והם אינם מעוניינים לרצות העונש בעבודה צבאית.

13. משכך, נוכח עתירתה של התביעה, נוכח חוות דעתו של מפקדם של המשיבים והיות שאין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין, מועמד עונש המאסר לריצוי בפועל שהוטל על כל אחד מהם על שלושים וחמישה ימים. ימי המעצר הממשי ינוכו. יתר רכיבי הענישה שבגזר דינה של הערכאה קמא יעמדו בעינם.