פסק-דין בתיק ע' 2834/07

השופט סא"ל יעקב לרר :

1. עניין לנו עם מערער שהורשע על פי הודאתו בשני פרטים בכתב האישום המתוקן שעניינם:

א.      הצטרפות לחולייה צבאית אשר שמה לה למטרה "לבצע פיגועים נגד כוחות הביטחון".

ב.      זמן קצר לאחר הצטרפותו לחולייה האמורה, יצא המערער ביחד עם אחר לבצע פיגוע ירי, תוך שהוא חמוש באקדח וחברו חמוש ברובה קלצ'ניקוב. כשהגיעו למקום בו תכננו לבצע את הפיגוע, ארבו לכלי רכב. משהבחינו בג'יפ צבאי שנסע מכיוון חווארה, הם ירו לעברו 36 כדורים, כאשר המערער, עפ"י כתב האישום יורה 6 כדורים, וחברו 30 כדורים.

2. כאמור, המערער הודה בכתב האישום המתוקן.
3. בטיעון בבימ"ש קמא טען התובע כי העונש של 6 שנים הוא במסגרת ההסכמה בין הצדדים, אך הסנגור בתשובתו חלק על כך.

עפ"י פרוטוקול הדיון מיום 15.5.07 לא הייתה הסכמה בין הצדדים לעונשים שיוטלו על המערער.

הצדדים טענו לעונש ובתום הטיעון גזר בימ"ש קמא על המערער 6 שנות מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי, תוך שבימ"ש קמא קובע קביעה עובדתית שלא מצאנו בחומר שהיה בפני ביהמ"ש. כך למשל קבע בימ"ש קמא כי הירי בוצע "מטווח קרוב" (עמ' 4 לפרוטוקול שורה 32).

התובע אף הוא מסכים כי אין לקביעה זו בסיס בחומר שהיה בפני בית המשפט, נראה כי לקביעה זו הייתה השפעה על אורך תקופת המאסר שהוטלה על המערער, כמו גם לקביעה בדבר האפקטיביות של הירי. עובדה היא כי בימ"ש קמא קיבל את דרישת התביעה במלואה.

4. הטווח ממנו בוצע הירי לא הובהר לביהמ"ש. כך גם אפקטיביות הירי.

בתיק ע' איוש 2020/04 בעניין רומחי, נחלקו השופטים.

הרוב סבר כי אם בוצע ירי ע"י מי שמבקש לבצע פיגוע ירי, חזקה כי הוא עשה זאת בכוונה כדי לבצע פיגוע, ולפיכך "כל יורה יוחזק בשלב הראשון של הבחינה כמי שיורה מטווח אפקטיבי, ועליו לשכנע מחומר הראיות המצוי בידי ביהמ"ש, ועל סמך ניסיון החיים והשכל הישר, כי הירי שלו הינו אפקטיבי".

מאידך, שופט המיעוט סבר כי אם כתב האישום והראיות אינם מפרטים את טווח הירי, צריך להניח, לטובתו של המערער, כי הירי היה בלתי אפקטיבי.

5. ההכרעה בתיק זה אינה דורשת כי נכריע בין העמדות. אנו נסתפק במה שהוכח במסגרת ההודאה של המערער, דהיינו, כי בעקבות ההצטרפות לחולייה הצבאית ששמה לה למטרה לבצע פיגועי ירי, יצא המערער עם אחר לעשות כן, ואף ירה עם חברו יריות לעבר ג'יפ צבאי.

למרבה המזל לא היו נפגעים ולא נגרם נזק. 

6. בנסיבות אחרות היינו אומרים שהעונש של  6 שנות מאסר בפועל שהוטל על המערער נמצא במרחב הענישה הראוי שיש להטיל בגין מעשים מעין אלה, ולא היינו מתערבים. אלא שבנסיבות מקרה זה נראה לנו כי העונש שבחר בימ"ש קמא להטיל על המערער הושפע מקביעה "עובדתית" שלא נמצאו לה סימוכין. לפיכך, נראה לנו כי על אף שאין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בגזר דין שניתן ע"י ערכאה ראשונה אלא אם יש סטייה מהותית מרמת ענישה לכאן או לכאן, מצאנו לנכון להתערב במקרה זה.

על כך יש להוסיף כי המערער עמד לדין 6 שנים לאחר ביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, ומאז לא היה מעורב במעשים דומים. גם עברו היה נקי קודם שביצע את המעשים שבהם הורשע.

זאת ועוד, בבימ"ש קמא הודה בכתב האישום, הביע חרטה וביקש להקל עמו בעונש ולחזור לחייו.

בנסיבות אלה, ובלי שהדבר ייחשב לקביעת אמת מידה לעונש הראוי, למקרים מעין אלה החלטנו להפחית את עונשו של המערער כך שתקופת מאסרו תעמוד על 5 שנות מאסר בפועל מיום תחילת מעצרו, דהיינו מיום 19.7.06. תקופת המאסר על תנאי תהיה כפי שקבע בימ"ש קמא.