אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עתמ 236/05

פסק-דין בתיק עתמ 236/05

תאריך פרסום : 25/09/2007 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי באר שבע
236-05
18/05/2005
בפני השופט:
ר. אבידע - ס. נשיא

- נגד -
התובע:
1. אוחנה דורית
2. דניאל טאנאס בעל דרכון רומני מס.08828012
3. ענבל (קטינה)

עו"ד ליפקין
הנתבע:
1. משטרת ישראל
2. מר ששי קציר - ראש מנהל האוכלוסין
3. מר חיים שניצר - מנהל משרד הפנים - אילת
4. שר הפנים - משרד הפנים

עו"ד פמ"ד
פסק-דין

1. העותרת, אזרחית המדינה, העותר,  אזרח רומניה, והעותרת 3 שהיא בתה הקטינה של העותרת, עתרו לביטול צו הגרוש שניתן נגד העותר ולהסדרת מעמדו בישראל, כמפורט בסעדים השונים והחילופיים שפורטו בעתירה. המשיבים ביקשו לדחות את העתירה.

א.העובדות

2. העותרת, ילידת 1970 התאלמנה בשנת 1994 בהיותה כבת 28 שנים, ונותרה לגדל לבד את בתה - העותרת 3, שהיא כעת כבת 16. העותרת  הינה יהודיה.

3.  העותר הגיע ארצה בשנת 1998 עם אשרת עבודה. בשל כך שעזב את מקום העבודה שבגינו ניתנה לו אשרת העבודה, נמצא העותר בארץ , שלא כחוק, מעל ל-64 חודשים. ביום 10.2.04 העותר נעצר.   כעולה מ "פרוטוקול שמיעת שוהים בלתי חוקים" שנערך באותו יום, העותר טען כי אין לו משפחה בישראל.

ביום 19.2.04 התקיים דיון בעניינו של העותר בבית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין. באותו דיון, נרשם מפי העותר, כי יש לו חברה באילת מזה שישה חודשים, וכי היא בהריון ממנו. העותר אף טען כי היה במשרד הפנים באילת, בטרם נעצר, כדי להסדיר את שהותו בישראל, הוא נדרש להמציא תעודות מרומניה, ובעודו ממתין לתעודות, נעצר. 

בית הדין הורה על בדיקת טענת העותר כי עניינו נמצא בטיפול, תוך שלושה ימים,  תוך שציין
"... אם אכן הוא נמצא בטיפול הלשכה באילת, ואם אכן הוא ממתין לקבלת תעודות על מנת להסדיר מעמדו, אני סבורה כי יש מקום להורות על שחרורו".

לאחר שתוך הזמן הקצוב על ידי בית הדין, ואף מעבר לכך, לא התקבל מידע כלשהוא מהלשכה באילת, קבע בית הדין כי אין לו אלא לקבל את טענות העותר, וביום 29.2.04 הורה על שיחררו של העותר בערבות. בין יתר תנאי השחרור בערובה, הורה בית הדין לעותר לעזוב את הארץ תוך חודשיים מיום שחרורו אלא אם יסדיר, עד אז, את מעמדו בישראל.

רק בחודש יולי 2004, פנו העותרים ללשכת משרד הפנים באילת, על מנת להסדיר את מעמדו של העותר בארץ. לאחר שנאמר לעותרים בלשכת משרד הפנים כי עליהם להיפגש עם מנהל הלשכה, מר שניצר באופן אישי, הם אכן נפגשו עמו וגוללו בפניו, לטענתם, את הקשיים הניצבים בפניהם, בין היתר, שגרושו של העותר למולדתו, תשלול ממנו את האפשרות לצאת ממנה למשך תקופה של ארבע שנים.

לטענת העותרים הם הגיעו למשרדו של מר שניצר מספר פעמים במהלך התקופה שעד יום 28.10.04, בכל פעם עם מסמכים נוספים, כפי שנדרשו, כאשר על פי הבנתם, עניינם היה בטיפול מול משרד הפנים. ביום 28.10.04, לאחר שלטענת העותרים מר שניצר הודיע להם כי בכוונתו ליתן לעותר רשיון ביקור, שבעקבותיו יוחל בהליך המדורג, הגישו העותרים "בקשה להארכת רשיון ישיבה".

4. בתחילת חודש פברואר 2005, קיבלו העותרים מכתב ממר שניצר מנהל האוכלוסין באילת הנושא את התאריך 27.1.05, בו נאמר:

 "1. בקשתך להארכת האשרה סורבה מאחר ועומד נגדך צו הרחקה.

 2. לפיכך אבקשך לעזוב את הארץ עד תאריך 27.2.05.

 3. הזמנתך לארץ בעתיד, תתאפשר על פי הנוהלים המקובלים".

5. לאחר קבלת מכתב זה, פנה בא כוח העותרים למר שניצר, פרש בפניו את נסיבותיהם האישיות של העותרים, כולל שצירף חוזה שכירות על שם העותרים מיום 30.6.04, ותמונות של העותרים כדי להוכיח את כנות הקשר. בקשתו של בא כוח העותרים היתה ליתן לעותר אשרת ישיבה בישראל, כדי "להימנע מפירוק המשפחה". תשובת מר שניצר לפניה זו, הנושאת תאריך י"א באדר תשס"ד, היתה כי אין ביכולתו, בנסיבות הקיימות, לסייע לעותרים וכי על העותר לעזוב את הארץ. כן נאמר במכתב "כל פתרון רק ברמות של מנהל מנהל אוכלוסין בלבד - (ששי קציר)".

6. יצויין כי עוד ביום 17.5.04, חולטה הערבות שהפקיד העותר, על פי החלטת בית הדין למשמורת, ושהיתה בסכום של 10,000 ש"ח משלא יצא העותר את הארץ תוך המועד שקצב לו בית הדין.

7. ביום 2.3.05, הוגשה העתירה בענייננו. עם הגשת העתירה, ניתנה החלטה לפיה אין לגרש את העותר מהארץ כל עוד לא תינתן החלטה אחרת.

ב. טענות הצדדים:

8. לטענת העותרים אין לשלול מהם את זכות היסוד לחיים משותפים ולחיי משפחה. חיי משפחה כוללים גם זוגות הידועים בציבור. זכותו של כל ישראלי, טוענים העותרים, להקנות לבן זוגו מעמד של קבע במדינה.

העותרים ביקשו להחיל על עניינם את "הלכת סטמקה" כפי שנקבעה בבג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים פ"ד נג(2) 728, היינו שלא לחייב את העותר לצאת מהארץ קודם הסדרת מעמדו בישראל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ