פסק-דין בתיק עת"א 33975-03-12

עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים אשר התכנסה לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א - 2001 במקום מושבה בבית הכלא מגידו בראשות השופט אהרון מלמד [נשיא בדימוס] וכן חברי הועדה, בני שאלתיאל - פסיכולוג, שגיב אברהם - קרימינולוג, סג"ד אבי תורג'מן, נציג שב"ס מיום 23.2.12 בתיק מס' 1208542.

השופט בנימין ארבל:

1.         העותר הינו אסיר, המרצה עונש מאסר שנגזר עליו למשך כ- 9 וחצי שנים כפי שיפורט בהמשך.

ועדת השחרורים מיאנה - משמלאו שני שליש לתקופת ריצוי העונש - לשחררו שחרור מוקדם על תנאי בהתאם להוראות חוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א - 2001 (להלן: "החוק").

בעתירה שלפנינו, מבקש העותר כי בית המשפט יקבע " כי המשיבה 2 (ועדת השחרורים - ב.א.) שגתה בהחלטתה לדחות את בקשת העותר להשתחרר ברשיון ממאסרו, ולהורות על שחרורו של העותר ברשיון".

כבר בשלב זה אציין, כי בית משפט לעניינים מנהלים אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיה של ועדת שחרורים. בית המשפט אף אינו מורה על שחרורם של אסירים ברשיון. תפקידו של בית המשפט לעניינים מנהליים לבחון את סבירותה של החלטת ועדת השחרורים, ולא האם שגתה אם לאו. בית המשפט פועל על פי הכללים, לפיהם נבחנות החלטות הרשות. בית המשפט יתערב בהחלטות הועדה רק בעניינים קיצוניים ונדירים, בהם חרגה הועדה באופן קיצוני מן הכללים המנחים. כפי שמצינו בבג"צ 6067/11 הפרקליט הצבאי הראשי נגד הועדה הצבאית לעיון בעונש (פורסם בנבו - 2.2.12):

" התערבות בית משפט זה בהחלטות של ועדת השחרורים... היא בגדר החריג לכלל. בית המשפט יתערב בהחלטת הועדה רק אם מצא כי זו חרגה מסמכותה, או טעתה באורח חמור במלאכת האיזונים, או משנעלמו מעיני הועדה, שיקולים כבדי משקל שהיה עליה לשוקלם".

ואילו, ברע"ב 910/10 אמירה נגד ועדת שחרורים מיוחדת (אתר בתי המשפט - 7.2.10) נאמר:

" התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטותיה של ועדת השחרורים, בתורת גוף מעין שיפוטי היא מצומצמת".

בעניין אחרון זה, הסתמך בית המשפט העליון על דברים שנאמרו בבג"צ 89/01 הועד הציבורי נגד עינויים בישראל נגד ועדת שחרורים,  פ"ד נה [2] 838,870 (2001):

" בית המשפט המחוזי אינו  יושב כערכאת ערעור, במובן המקובל של מושג זה, אלא כערכאת ביקורת, המפעילה ביקורת דומה לביקורת המופעלת על ידי בית המשפט הגבוה לצדק על החלטות של רשויות מינהליות. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי אינו אמור לשים את שיקל הדעת שלו תחת שיקול הדעת של ועדת השחרורים. הוא אמור רק לבקר את ההחלטה של ועדת השחרורים, כדי לברר אם נפל בה פגם משפט, ובעיקר, אם היא מתבססת על שיקולים פסולים או אם היא לוקה בחוסר סבירות".

על כן, בית משפט זה לא יבחן האם שגתה המשיבה 2 בהחלטתה, כאילו היה ערכאת ערעור.

נימוק זה, לכאורה די בו, כנימוק סף, להביא לדחיית העתירה. עם זאת, לא נמנע עצמנו מלהיכנס ולבחון את טענות העותר לגופן.

2.         עונש המאסר נגזר על העותר לאחר שהורשע בביצוע מאות עבירות הנוגעות לפעילות בארגון פשיעה, הוצאות חשבוניות שלא כדין, ניכוי מס תשומות שלא כדין, קיום פנקסי חשבונות כוזבים, מרמה, עורמה ותחבולה, עבירות של סחיטה בכוח בשלושה מקרים, שתי עבירות של סחיטה באיומים, שלוש עבירות תקיפה, נשיאת נשק שלא כדין, חטיפה לשם סחיטה.

בהחלטתה, עמדה הועדה על נסיבותיו של העותר. הן הנסיבות החיוביות והן הנסיבות השליליות. הועדה לא התעלמה מטענותיו של ב"כ העותר, כפי שנטענו בפניה, לרבות העובדה כי אין לו עבר פלילי, גילו הצעיר, העובדה כי נשר בגיל צעיר מלימודיו כדי לעזור לפרנסת המשפחה, סיום לימודיו במסגרת הכלא והיותו אסיר עבודה. כן התייחסה הועדה לדו"ח התפקוד בכלא המתארו כיציב ומאורגן, מתפקד ללא נורמות עברייניות בולטות, מודה בעבירות המיוחסות לו ברמה חלקית, לא מקבל יחוסו לארגון פשע. הועדה אף לא התעלמה מכך שתוכנית רש"א לא הוכנה לעותר, בשל כך שאינו עושה חופשותיו באזור מגוריו.

מן העבר האחר, התייחסה הועדה להתנהגותו הלא תקינה בכלא והפרות המשמעת כלפי הסגל כמפורט בגליון ההתנהגות שהוצג לעיונה. במיוחד נתנה הועדה דעתה לדוחות מודיעיניים, שהוכרזו כחסויים - חלק מהם בעלי מהימנות גבוהה - המצביעים בעיקרם על התנהגות אלימה מאוד, מעורבות בסמים במשך תקופה ארוכה והמסוכנות הנובעת מהם. עוד ציינה הועדה את התנגדותה של משטרת ישראל לשחרורו. לשם כך הסתמכה הועדה על מסמך חסוי המעיד על מסוכנות גבוהה. הועדה קבעה כי העובדה שהעותר יוצא לחופשות, אינה מלמדת על העדר מסוכנות. בעת חופשותיו נתון העותר לפיקוח הדוק, מצוי במעצר לילה, במקום מרוחק מאזור מגוריו.

הועדה אף התייחסה לכך שהעותר לא קיבל טיפול בכלא. היא התייחסה אף לתוכנית שיקום פרטית שהגיש העותר ואשר נערכה על ידי הגב' חיה היכל. לטעמה של הועדה, אין בתוכנית זו כדי להפחית את מסוכנותו של העותר ואף אינה מתחשבת בכל הנסיבות, עליהן עמדה הועדה מהחומר שהומצא לעיונה.

בסיכום, קבעה הועדה כי מסוכנותו של העותר עדיין גבוהה למדי ודחתה את הבקשה.

3.         בעתירה זו שבפנינו, מונה ב"כ העותר 9 טעמים, המתייחסים לשגיאות ששגתה הועדה בהחלטתה, ואשר לטעמו, בגינן ראוי כי בית המשפט יתערב בהחלטתה. הנימוקים פרוסים על פני כתב עתירה ארוך ומפורט. עם זאת, ניתן לראות בסעיף 9 לעתירה את תמציתם. נביא את הטיעונים כלשונם מפי ב"כ העותר: