פסק-דין בתיק עש"א 3104-09-12

כללי

1.             לפניי ערעור על החלטת כב' השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב (להלן: " המשיב"), אשר ניתנה ביום 24.6.12 מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 41 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז - 1976 (להלן: " הפקודה"), אותה האציל לו שר הבריאות, ואשר לפיה נמצא המערער אשם בעבירת המשמעת של "התנהגות בדרך שאינה הולמת רופא מורשה". בשל עבירת המשמעת בה הורשע, הורה המשיב בהחלטה זו כי רשיונו של המערער לעסוק ברפואה יותלה למשך חודשיים.

העובדות

2.             המערער הינו רופא במקצועו, מומחה לרפואת עיניים. ביום 15.11.11 הגיש המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר בועז לב, קובלנה נגד המערער, בה יוחסה לו התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה. על פי הנטען בקובלנה, בתקופה הרלבנטית לקובלנה שימש הנקבל כרופא עיניים במרפאות קופת חולים מאוחדת במחוז ירושלים. בתאריכים 4.12.07 ו- 20.1.08 נתן הנקבל לי.ב., החשוד כנרקומן, מרשמים לתרופת האוקסיקונטין, שהינה תרופה נרקוטית, המוגדרת כסם מסוכן (להלן: " התרופה"), כשי.ב. נהג להשתמש בתרופה זו כתחליף לסם. כמו כן, ביום 23.1.09 נתן הנקבל מרשמים נוספים לתרופה הן לי.ב. והן לאשתו של י.ב., למרות שאשתו לא היתה נוכחת במקום ולא היתה מוכרת כלל לנקבל. יצויין, כי הנקבל מסר מרשמים האמורים למרות שי.ב. לא היה מטופלו.

3.             בקובלנה מצוין כי הנקבל נתן את המרשמים האמורים, ללא כל הצדקה רפואית וללא כל קשר למקצועו כרופא עיניים, וזאת למרות שידע כי מר י.ב. הינו נרקומן.

4.             על בסיס האמור נטען בקובלנה כי הנקבל נהג בדרך שאינה הולמת רופא מורשה, כאמור בסעיף 41(1) לפקודה, ועל כן הוגשה הקובלנה נגדו.

5.             הקובלנה נדונה בפני וועדה אשר מונתה על ידי שר הבריאות מכוח סעיף 44 לפקודה. ביום 4.3.12 התקיים דיון בפני הוועדה, ובמהלכו הודה המערער בעובדות נשוא הקובלנה. אי לכך, לא נותר לצדדים אלא להביא בפני הוועדה את טיעוניהם לעניין העונש הראוי בנסיבות העניין.

6.             במסגרת טיעוני ב"כ המשיב צוין כי הפרשה הנדונה נחשפה לאחר שי.ב. נעצר ונחקר, וכתוצאה מכך התברר כי י.ב. הסתובב בכל הארץ כדי לקבל מרשמים מרופאים רבים, עד שהוגשה תלונה למשטרה אשר הביאה לחקירה ולמעצרו של י.ב. כאמור; ובמהלך החקירה קיבל משרד הבריאות פנייה בחודש פברואר 2010 מן הפרקליטות לפיה, כתוצאה מהחקירה התברר כי רופא אחד - הוא המערער - נתן מרשמים לי.ב. מספר פעמים, כולל גם מרשם שנתן לאשתו. בעקבות קבלת עובדות אלו נערכה בדיקה בתוך משרד הבריאות, ואף התקיים שימוע למערער, בו הודה המערער בעובדות המיוחסות לו, וכן הודה כי טעה במעשיו, תוך שהוסיף כי לא ידע שהתרופה באמת מסוכנת. ההסברים שקיבל לא השביעו רצון, והתגבשה המסקנה כי יש להמליץ על הגשת קובלנה, כשבהמלצה צוין ש" מתן המרשמים על ידי ד"ר סוויד יצחק היתה בקלילות דעת, וד"ר סוויד מתחרט על כך. מאידך, רישום תרופות... לחולה שאינו נמנה ממטופליו אינו הולם התנהגות של רופא, וכך הוא עובר על איסור...". לאחר בדיקות פנימיות נוספות, כולל בדיקה ביחידת ההתמכרויות במשרד הבריאות, המליץ פרופ' רובינוב, היועץ לנציב קבילות הציבור במשרד הבריאות, על הגשת קובלנה נגד המערער.

7.             יצוין, כי לאור חשיפת העובדה שי.ב. הסתובב בין רופאים רבים כדי לקבל את התרופה, נשלחו מכתבים לאותם רופאים, ברם לא הוגשה כל קובלנה נגד שום רופא אחר פרט למערער דנן. ב"כ המשיב נשאל על כך במסגרת הדיון שבפני הוועדה, ועל כך השיב כי למיטב ידיעתו של המשרד, המערער הינו הרופא היחיד שמעד במתן מרשמים לי.ב. יותר מפעם אחת בודדת. כמו כן, לא התגלה כל מקרה אצל הרופאים האחרים שבו ניתן מרשם לאשתו של י.ב. ללא נוכחותה וללא כל היכרות עמה.

8.             לצד חומרת העבירות המיוחסות למערער, ציין גם ב"כ המשיב בפני הוועדה כי המערער לא היה הרופא המטפל, ו" אם זה היה רופא המטפל, ורופא מטפל רואה יש לי פה נרקומן, אולי יותר טוב שהוא ייקח את האוקסיקונטין ממורפין שהוא יקנה ברחוב, זה שיקול רפואי... אז זה עוד כן איזה שהוא סוג של טיפול שהוא הרופא המטפל והוא רואה לנכון  להפנות אותו לטיפול בגמילה, זה מקובל, ואפילו לתת עוד פעם... אתה לא רוצה להגיע שהוא ישתמש בסמים של הרחוב, זה גם כן מקובל, וזה שיקול דעת מקצועי, אבל פה אין פה שיקול דעת מקצועי... הוא רק נתן כפי שהם אמרו  בקלילות דעת, וגם לאשתו שזה גם כן לא מקובל".

          כמו כן ציין ב"כ המשיב כי המערער הינו רופא עיניים ולא רופא משפחה, וי.ב. הגיע אליו בגלל טענה שיש לו פריצת דיסק, כך שביקורו במרפאה כלל לא היה קשור ברפואת עיניים. אילו היה מגיע לרופא משפחה כשסובל מכאבים בגב, ייתכן שהרופא יחליט על טיפול בתרופה האמורה לשיכוך הכאבים, אבל המערער דנא אינו עוסק בתחום זה ואינו קשור כלל למטופל הזה (ובנושא זה צויין, שכל יתר הרופאים אליהם פנה י.ב. לקבלת מרשמים היו רופאי משפחה, ולא מומחים ספציפיים בתחומים אשר אינם קשורים לסימפטומים שהעלה י.ב. בפניהם).

9.             ב"כ המשיב גם העלה בפני הוועדה שיקולים לקולא. לדבריו,

אנו מאוד מעריכים שהרופא בעצם התחרט במעשיו, אנו חושבים שהוא למד את הלקח. אני חושב שיש פה איזה שהיא הודאה, וזה מאוד חשוב, הוא בעצם חסך לוועדה ולתביעה זמן יקר. אנו רואים זאת בחיוב, ואנחנו רואים את החרטה של הנקבל כדבר שהוא חיובי, ואנו רוצים לעודד אנשים בעצם לבוא לכאן ולהודות ובעצם להגיד 'טעיתי, אני מצטער, ואני בעצם למדתי את הלקח'... ולכן לאור הגישה החיובית של הנקבל, אנו רואים לנכון להמליץ ולבקש מהוועדה לתת לו נזיפה בלבד. אנו חושבים שלאור נסיבות הענין זה הולם את המקרה, ולאור הענין שבעצם הנקבל מודה באשמה, הוא למד את הלקח, הוא מבין שיש פה סיטואציה לא נעימה, הגיע נרקומן וביקש תרופה, במקום לעמוד איתן ולהגיד לו, הוא בעצם נתן לו, וזה מאוד קשה לעמוד מול האנשים האלו, אנו יודעים את זה, בכל זאת זה התפקיד של הרופא, והוא בעצם כשל בתפקיד הזה, ואנחנו חושבים שהוא למד את הלקח, והוא לא יעשה את זה עוד פעם.

10.         בטיעוניו בפני הוועדה, סמך המערער את ידיו על המלצת ב"כ המשיב כי ניתן להסתפק בנזיפה. המערער הוסיף כי הינו רופא עיניים מומחה מצרפת, אשר עלה ארצה לפני תשע שנים. כמו כן ציין כי במרפאה של קופת חולים מאוחדת בה הוא עבד בתקופה הרלבנטית, ישנם עוד רופאים, ולפי הנהוג במרפאה, ולא רק בקופת חולים מאוחדת, אם מגיעים פציינטים של המרפאה ומסיבה כלשהי לא נוכח הרופא המטפל שלהם, והם זקוקים למרשם, הארכת טיפול, טיפול כרוני בתרופות מהסוג הזה או מכל סוג שהוא, אז הרופא שנמצא שם, גם אם הוא אינו הרופא המטפל, מעביר את הכרטיס ובודק את התיק; ואם על בסיס רשומה קודמת רואה הרופא כי רופא המשפחה הקבוע של הפציינט מטפל בו בתרופה מסוימת, כי אז הרופא המחליף ייעתר לבקשת הפציינט למתן מרשם באותה תרופה כדבר שבשגרה. כך גם היה במקרה דנן; המערער והרופא הקבוע של י.ב. יושבים שניהם באותו סניף, דלת מול דלת, ובאותם תאריכים בהם מסר המערער מרשמים לי.ב. ולאשתו, רופא המשפחה הקבוע של י.ב. לא היה נוכח, וי.ב. פנה אליו. בעקבות הפנייה, המערער העביר את הכרטיס, ולאחר שוודא כי הפציינט מקבל את התרופה האמורה בתדירות מאוד גבוהה, רשם לו את המרשם.

11.         המערער אינו מכחיש כי פעם אחת גם נתן מרשם לאשתו של י.ב.. לדבריו, הוא לא חשד כי מדובר בניצול לצורך סיפוק סם לנרקומן, והוא בעצם לא הפנים את העובדה כי י.ב. הוא כנראה נרקומן וכי הוא מנצל את כל העניין הזה לסיפוק התמכרותו; ולטענת המערער, מבחינתו היה מדובר בפעולה די שגרתית. לכך מצרף ב"כ המערער את הטענה כי בסוף הביקור האחרון נשוא הקובלנה אף נעתר לבקשת י.ב. למסור לו מרשם נוסף על שם אשתו, בטענה "מניפולטיבית" כי כל מרשם תקף רק לשבוע או לכמות כדורים לשבוע ימים, כך שהוא נאלץ לחזור תמיד לקבל מרשמים נוספים, ואם ייתן מרשם נוסף לאשתו, יחסוך ממנו את הצורך לחזור לקבל מרשם בפעם הבאה. המערער אף טען בפני הוועדה, אם כי בחצי פה, שרצה רק להתפטר מהפציינט הזה ורצה שיצא ממרפאתו, כי הבחין שהוא אינו שקט, ולדבריו, " זה הסגנון של אנשים שאתה לא יודע אם מידי פעם הוא יכול פתאום לתת מכות... לא הרגשתי שאני יכול לומר לו תראה, תעזוב ותלך. אני לא יודע למי אני מדבר ממול, ומידי פעם לא רציתי לקבל סיכון. הוא שואל בשביל קופסא, נתתי לו קופסא".

12.         על בסיס עובדות אלו מציין ב"כ המערער כי לאחר סיום חקירת המשטרה והעברת ממצאיה לפרקליטות, הבינו גורמים אלה שמדובר בטעות בתום לב מצד המערער, ולכן החליטו שאין מקום לנהל נגדו הליך פלילי, והעבירו את כל הנושא לטיפול במישור המשמעתי.

13.         ביום 10.5.12 החליטה הוועדה להמליץ על אמצעי משמעת של נזיפה והתראה. בהחלטתה צוין כי " הוועדה רואה בחומרה את התנהגותו של הנקבל, התנהגות שאינה הולמת רופא עיניים ואת מקצוע הרפואה בכלל. הנפקת מרשם סם לחולה שאינו מטופל של רופא וכן הנפקת מרשם לסם לאדם שאינו מוכר כלל לרופא היא חמורה ומסוכנת, ופוגעת בשלום הציבור ובאמון הציבור במערכת הרפואה". מאידך גיסא שקלה הוועדה לקולא את עמדת ב"כ המשיב, " שראה בהתנהגות הנקבל מעשה חריג, חד פעמי שנעשה בתום לב ואת הודאת הנקבל וחסכון בזמן ההליכים המשפטיים בפני הוועדה. כמו כן לקחה בחשבון את טיעוני ב"כ הנקבל על היותו עולה חדש, על הנוהג המקובל במרפאות לתת מרשם על ידי רופא גם לחולה שאינו מטופל על ידו וזאת לאחר עיון בתיקו של החולה, כמו כן, את חששו של הנקבל לשלומו במידה והיה מסרב לתת את המרשם לחולה. הוועדה התרשמה לטובה מדבריו של הנקבל, מאופיו הטוב, והבעת החרטה המלאה מצידו".

          לאור כל האמור המליצה הוועדה בפני השר להטיל על הנקבל אמצעי משמעת של נזיפה והתראה, תוך שהביעה את אי-שביעות רצונה מכך שלא ננקטו הליכים משמעתיים כלשהם נגד יתר הרופאים שנתנו מרשמים נרקוטיים לאותו חולה, למרות שלא היה בטיפולם, ולגביהם הסתפק משרד הבריאות בשיגור מכתבים בלבד. כמו כן הציעה הוועדה לבחון את הנוהג לפיו מנפיקים רופאים מרשמים נרקוטיים לחולים הגם שאינם בטיפולם. הוועדה הביעה את דעתה כי רצוי היה שמרשמים נרקוטיים יונפקו אך ורק על ידי הרופא המטפל.

החלטת ההתליה