1. כנגד המערער הוגש כתב אישום בפני בית משפט השלום בנצרת, ת"פ 2828/01, הכולל 10 אישומים שעניינם עבירות של: הסגת גבול, עבירה על סעיף 447 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז-1977, גניבה, עבירה על סעיף 384 לחוק העונשין, גניבת כרטיס חיוב, עבירה לפי סעיף 16 לחוק כרטיסי חיוב התשמ"ו-1986, הונאה בכרטיס חיוב, עבירה על סעיף 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין ובניסיון הונאה בכרטיס חיוב, עבירה על סעיף 16 סיפא לחוק כרטיסי חיוב, יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, ובניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 415 סיפא לחוק העונשין ביחד עם סעיף 25 לחוק זה, ובתקיפת שוטר במילוי תפקידו בנסיבות מחמירות, עבירה על ס' 274 (1) לחוק העונשין.
על פי כתב האישום, המערער ביצע את העבירות המרובות הנ"ל כמעט באותה שיטה, בכך שנכנס למשרדים מתוך כוונה לגנוב כרטיסי אשראי מארנקי עובדים, ומשהצליח בכך, נטל את כרטיס האשראי ועשה בו שימוש שלא כדין.
2. המערער, אשר כפר במיוחס לו, הורשע על ידי בית משפט השלום בדין לאחר שמיעת ראיות, ובית המשפט גזר עליו מאסר בפועל של שנתיים במצטבר לכל עונש מאסר שהוא מרצה, מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים, ולקנס בסך 5,000 ש"ח.
בנוסף לכל אלה, החליט בית המשפט ביום 11/12/05, להפעיל מאסר על תנאי של ששה חודשים שהוטל על המערער בתיק פלילי 1566/99, בית משפט שלום טבריה, במצטבר לעונש המאסר של שנתיים שהוטל עליו כאמור.
הפעלתו של המאסר המותנה בשלב מאוחר נעשתה בהתאם לבקשה שהוגשה על ידי ב"כ המשיבה, לאחר שביום הטיעונים לעונש כפר המערער בהרשעה הקודמת בת"פ 1566/99 ועמד על כך כי דינו ייגזר באותו יום, דבר שמנע מהמשיבה להציג באותו מעמד את הכרעת הדין וגזר הדין בתיק האמור.
3. הערעור בפנינו הינו על חומרת העונש, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים ולאור הערות ההרכב, חזרה בה ב"כ המערער מבקשתה לביטול גזר הדין בכללותו וביקשה כי המאסר על תנאי שהופעל בהתאם להחלטה מיום 11/12/05 הנ"ל, ירוצה בחופף למאסר שגזר בית משפט קמא, כך שהמערער ירצה בסה"כ מאסר בפועל של שנתיים.
4. ב"כ המשיבה מתנגדת גם לבקשתו המצומצמת של המערער, ומדגישה כי המדובר בעבריין מועד שגם עונשי מאסר בפועל שהוטלו עליו בעבר לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות. עוד טענה כי קיים נגד המערער תיק משנת 2004 שדן בעבירות משנת 2001.
עוד טענה ב"כ המשיבה, כי המערער ביצע את העבירות בהן הורשע עת היה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי חב הפעלה, דבר זה, כשלעצמו, אינו מאפשר חפיפת המאסר המותנה.
5. אין ספק כי העבירות בהן הורשע המערער חמורות הן. המדובר ב- 10 אישומים שעניינם כמעט זהה. עברו של המערער מכביד ביותר, ולו הרשעות קודמות רבות ומגוונות ובין אלה הרשעות כנגד הרכוש.
עונש המאסר לריצוי בפועל שהוטל על המערער על ידי בית משפט השלום הינו עונש ראוי, וטוב עשתה באת כוחו שהיא צמצמה את ערעורה אך ורק לעניין אופן ריצוי המאסר המותנה שהופעל לאחר מתן גזר הדין ובהתאם להחלטה מיום 11/12/05.
שקלנו את טענותיהם של ב"כ הצדדים, ונתנו את דעתנו לכך כי המערער מרצה כעת עונש מאסר של 5 שנים ו- 9 חודשים, שהיא לכל הדעות תקופה ממושכת, וראינו, ולו על מנת להשאיר בפני המערער פתח לתקווה, כי עונש המאסר המותנה של 6 חודשים שהופעל בהתאם להחלטה מיום 11/12/05, יופעל בחופף למאסר בפועל שהוטל על המערער, כך שהמערער ירצה בפועל בסה"כ 24 חודשי מאסר, בנוסף לכל עונש מאסר אחר שהוא מרצה כעת.
בטרם סיום, מוצאים אנו להעיר לעניין הפעלת המאסר על תנאי שנעשתה שלא במסגרת גזר הדין, אלא בשלב מאוחר יותר, ובעקבות בקשת המשיבה; נכון כי בית משפט, שלא הפעיל את המאסר על תנאי במסגרת גזר הדין, מוסמך להפעילו בשלב מאוחר יותר ובהתאם לבקשה מיוחדת בקשר לכך (
ראה קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שלישי, עמ' 1236. כמו כן ראה ע"פ 370/65 פ"ד כ' (1) 284). יחד עם זאת, דעתנו כי מן הראוי הוא כי מאסרים מותנים חבי או ברי הפעלה, יופעלו במסגרת גזר הדין, ולו על מנת שהנאשם ידע את תקופת המאסר הכוללת שעליו לרצות. אי הפעלת מאסר מותנה בגוף גזר הדין, עשויה ליצור אצל הנאשם ציפיות שתתבדנה אם המאסר המותנה יופעל בשלב מאוחר יותר, במיוחד אם הפעלתו תהיה באופן מצטבר.
מכאן וכסוף דבר, בכפוף לכך שהמאסר המותנה של 6 חודשים שהופעל ע"י ביהמ"ש קמא בהתאם להחלטה מיום 11/12/05, יופעל באופן חופף לעונש המאסר של שנתיים שהוטל על המערער, אנו דוחים את הערעור.
ניתן היום י"ב בכסלו, תשס"ו (13 בדצמבר 2005) במעמד ב"כ המשיבה, ב"כ המערער והמערער בעצמו.
|
אסתר הלמן
שופטת
|
|
האשם ח'טיב
שופט
|
|
יצחק כהן, שופט
|