כב' השופט האשם ח'טיב:
רקע עובדתי:
1. כנגד המערער הוגש לבית משפט השלום בנצרת כתב אישום (ת.פ. 1646/03) הכולל שני אישומים. ע"פ האישום הראשון, הואשם המערער בביצוע עבירות של תקיפה - עבירה בניגוד לסעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
חוק העונשין"), שימוש לרעה בכוח המשרה - עבירה בניגוד לסעיף 280 (1) לחוק העונשין ואיומים, עבירה בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין.
ע"פ האישום השני, הואשם המערער בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה בניגוד לסעיף 380 לחוק העונשין, שיבוש מהלכי משפט, עבירה על סעיף 244 לחוק העונשין ושימוש לרעה בכוח המשרה, עבירה בניגוד לסעיף 280 (1) לחוק העונשין.
2. ע"פ האישום הראשון, מיוחס למערער כי בעת ששירת כחייל בשירות סדיר במשמר הגבול, הוא עבד ביום 13/4/02 שעה 03:10 לפנות בוקר או סמוך לכך במחסום סמוך לתחנת מכבי האש בחדרה, אותה עת עצר המערער, במסגרת תפקידו, רכב מסוג B.M.W בצבע לבן (להלן: "
הרכב") נהוג בידי ציון שטוי (להלן: "
ציון") ולידו ישב חברו שלומי סיבוני (להלן: "
סיבוני"). המערער הורה לציון להציג רשיון נהיגה, וכך עשה ציון. לאחר חילופי דברים בין המערער לציון, הורה המערער לציון להמשיך בנסיעתו. המתלונן קילל את המערער והמשיך בדרכו.
המערער, אשר שמע את דברי ציון, פתח מיד בנסיעה אחריו, כאשר השוטר שיושב לצידו קורא לציון, באמצעות מערכה הכריזה, כי יעצור.
ציון עצר את הרכב והמערער ניגש אליו והורה לו לצאת וכי כעת "יראה לו (לציון) כיצד שוטרי מג"ב מטפלים בערבים". ציון אמר למערער כי איננו ערבי ובתגובה אמר לו המערער כי אם לא יצא את הרכב תוך 3 שניות "ישבור לו את השיניים".
ציון יצא מהרכב והמערער הורה לו לעמוד ליד הניידת לצורך עריכת חיפוש, או אז בעט המערער ברגלו השמאלית של ציון ואחז בו בתנועת חניקה תוך שהוא מצמיד את אגרופו הקפוץ לראשו.
בהמשך למתואר לעיל, הורה המערער לציון להתלוות אליו לתחנת המשטרה, ציון ביקש מן המערער כי יאפשר לסיבוני להתקשר לאביו של ציון. בתגובה פנה המערער לסיבוני ואמר לו כי אם יתקשר ישבור גם לו את השיניים.
3. ע"פ האישום השני, מיוחס למערער כי ביום 3/10/01, ובהיות המערער חייל בשירות סדיר במשמר הגבול, הוא עבד במחסום ג'למה (להלן: "
המחסום") וכחלק מתפקידו שם, פיקח על תנועת רכבים ואנשים אל תוך שטחי הרשות הפלסטינאית.
באותו יום, שעה 10:50 או סמוך לה, הגיעה משאית הנהוגה בידי עלי פודה, כאשר לצידו יושב אחיו, מוחמד פודה (להלן: "
מוחמד"), לשם העברת בקר אשר היה על המשאית לשטחי הרשות הפלסטינאית.
משלא אושרה כניסת המשאית לשטחי הרשות, ביקש מוחמד את פרטי השוטרים, אשר עמדו במחסום, או אז אמר המערער למוחמד כי הוא "יכול לרשום את הפרטים על הזין שלי".
בהמשך פנה מוחמד למשאיתו תוך שהו ממלמל לעצמו דבר מה, הנאשם פנה אל מוחמד, ולאחר חילופי דברים בין השניים, הודיע המערער למוחמד כי הוא מעוכב עד אשר יאמר לו מה אמר קודם לכן.
בהמשך לאמור לעיל, ובתגובה לשאלתו של מוחמד, הודיע לו המערער כי הוא עצור והתכוון לכבול את ידיו מאחורי גבו באמצעות חוט המשמש לקשירת חבילות קש, כשהתנגד מוחמד לכבילה באמצעות החוט, סובב המערער את מוחמד ודחף אותו בחוזקה לעבר עץ במקום, כתוצאה מכך נגרמה למוחמד חבלה בבית החזה בצד שמאל עליון וכן כאבים בצווארו.
מוחמד עוכב במחסום למשך מספר שעות, בחלק מהזמן אף היה כבול. הנאשם אף אמר למוחמד כי יישאר בשמש עד אשר יתייבש וישתה מהשתן של עצמו.
בהמשך לאמור לעיל, רשם המערער דו"ח פעולה לפיו מוחמד תקף את השוטרים שהיו במחסום, וזאת ביודעו כי לא כך היו הדברים, ובמטרה לגרום לעיוות דין.
כתוצאה מדו"ח הפעולה שהמערער כתב, כאמור, נחקר מוחמד תחת אזהרה בתחנת המשטרה בעפולה בשל חשד לתקיפת שוטרים.
פסק הדין של בית משפט השלום:
4. הנאשם כפר במיוחס לו ע"פ שני האישומים, ולאחר שבית המשפט שמע את ראיות הצדדים, הכריע את הדין לחובת המערער, והרישעו בכל העבירות בהן הוא הואשם.
בית משפט השלום מצא את עדויותיהם של ציון ומוחמד הנתמכות בעדויותיהם של סיבוני ועלי, אחיו של מוחמד, עדויות מהימנות עליו, לעומת עדות המערער, שלא היתה עדות אמינה בעיני בית המשפט קמא ונדחתה על ידו.
בית המשפט קמא קבע כי ע"ס הראיות שהובא בפניו, הוכח מעל לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות בהן הואשם, והרשיעו בכל העבירות בהן הואשם.
