פסק-דין בתיק עפ 1005/04

השופט עמירם רבינוביץ

1.         בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת שרה מאירי; פ 535/03) הרשיע את הנאשמים על פי הודאתם בעבירות הבאות:

א.        העבדה שלא כדין - עבירה על סעיפים 2(א)(1) ו-(2), סעיף 4 וסעיף 5 לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991 (להלן - חוק העסקת עובדים זרים).

ב.         העבדה שלא כדין (חוזה עבודה) - עבירה על סעיפים 2(ב)(2) ו-1ג לחוק העסקת עובדים זרים.

ג.         העבדה שלא כדין (ביטוח רפואי) - עבירה על סעיפים 2(ב)(3) ו-1ד לחוק העסקת עובדים זרים.

2.         בית הדין האזורי גזר על המשיבים את העונשים הבאים:

א.        כל אחד מהנאשמים (המשיבים בענייננו - ע.ר) יחתום על התחייבות בסך 104,400 ש"ח כאמור בסעיף 72 לחוק להמנע מביצוע עבירה כעבירות נשוא כתב האישום וזאת במהלך 3 השנים הבאות.

ב.         על הנאשם 2 (המשיב 2 - ע.ר) מושת קנס בסך 10,000 ש"ח שישולם ב-25 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מ-1.5.04.

ג.         על הנאשמת 1 (המשיבה 1 - ע.ר) יושת קנס בסך 75,000 ש"ח שישולם ב-75 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל מיום 1.5.04.

3.         בית הדין האזורי נימק את העונש הקל יחסית שגזר על הנאשמים, בין השאר, בכך: " שבמובן מסויים נפלה הנאשמת לטעות (לפחות) בהתקשרותה עם החברה בונפיל -א.ב. בע"מ ובשים לב למצב הכלכלי הכללי, כמו גם מצבה של הנאשמת, והצהרתם כי לא יבצעו עבירות כאמור מתוך כוונתם לנהל עסקם כחוק".

4.         המדינה ערערה על קולת העונש וטענה, בין השאר, את הטענות הבאות:

א.        הקנס שהוטל על המשיבה מס' 1 (להלן - המשיבה) בשיעור של 75,000 ש"ח והקנס שהוטל על המשיב מס' 2 (להלן - המשיב) בסך 10,000 ש"ח נופל בהרבה משיעור הקנס המקסימאלי הקבוע על עבירה על סעיף 2 לחוק העסקת עובדים זרים, שהוא לגבי המשיבה כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין), קרי 104,000 ש"ח לכל עבירה של העסקת עובד שלא כדין. מאחר שמדובר בעשרה עובדים שלגבי כל אחד מהם נעברו שלוש עבירות הקנס המקסימאלי הוא  3,000,000 ש"ח.

ב.         הקנס שהטיל בית הדין האזורי, נופל אף משיעור הקנס המנהלי (להלן - הקנס המנהלי) הקבוע בתקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי - איסור העסקת עובדים זרים שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) התשנ"ב - 1992 (להלן - התקנות), אשר עמד בעת ביצוע העבירות על סך 5,000 ש"ח לכל עובד אשר הועסק בניגוד לחוק.

ג.         פסיקת קנס בשיעור הנמוך ממחצית שיעור הקנס המנהלי הקבוע בתקנות גורעת מהערך ההרתעתי של הקנס והופכת את העבירה לכדאית מבחינה כלכלית. בנסיבות האלה אין ליתן משקל יתר למצבם הכלכלי של המשיבים, בשיקולים לעונש.

ד.         הסתמכותם של המשיבים על חברת כוח אדם שהתחייבה לדאוג לקבלת כל הרישיונות אינה מהווה טעם להקלה בעונש.

ה.        בנסיבות העניין, היה מקום לגזור על המשיבים קנס הגבוה מן הקנס המנהלי.

5.         המשיבים תמכו בפסק דינו של בית הדין האזורי כשהם טוענים בתמצית את הטענות הבאות:

א.        מדובר בנגריה המעסיקה שלושים עובדים ומפרנסת שלושים משפחות. הטלת קנס גבוה עלולה לפגוע בתעסוקתם של עובדים אלה.