פסק-דין בתיק עפ"ג 8561-11-11

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 15500-04-10 (בימ"ש השלום בכפר-סבא) בעבירות של ניסיון להסעת 16 שוהים בלתי חוקיים שנתפסו במחסום הכניסה לישראל ברכב ההסעות שבו נהג, בהסעתם ללא חגורות בטיחות ומעל המותר, בהפרעה לחייל במחסום במילוי תפקידו בכך שענה לשאלתו אם יש ברכבו נוסעים נוספים שאין כאלה, ובעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות ברכבו בדרך שבה נהג לאחר שהחייל הורה לו לעצור במחסום.

המערער נידון ל- 8 חודשי מאסר בפועל, ל- 6 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין, נפסל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה ל- 4 חודשים בפועל ו- 8 חודשים על תנאי, והוטל עליו קנס בסך 5,000 ש"ח.

הערעור מכוון כלפי גזר-הדין ובמיוחד כלפי עונש המאסר בפועל.

ב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי שגה ביהמ"ש קמא כאשר העדיף את המאסר על פני שיקומו של המערער, כאשר לא התחשב במידה הראויה בהודאתו של המערער ובעובדה שזה עונש המאסר הראשון לריצוי מאחורי סורג ובריח, במצבם הכלכלי של בני משפחת המערער מרובת הילדים, שהמערער הוא המפרנס היחיד שלה, ובמיוחד בחלוף שנתיים מאז האירוע נושא גזר-הדין ועד היום, כאשר במהלך אותם שנתיים לא נפתחו נגד המערער תיקים נוספים.

ב"כ המשיבה מתנגד לקבלת הערעור ומצביע על התנהגותו של המערער באירוע נושא גזר-הדין, ובמיוחד על היות גזר-הדין תוצאה של אימוץ הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, לפיו תעתור המאשימה לעונש מאסר בפועל של 8 חודשים, וב"כ הנאשם יעתור לעונש מאסר בפועל של 6 חודשים בעבודות שירות, וזאת אם תסקיר שירות המבחן יהיה חיובי אך התסקיר לא היה חיובי כפי שעולה ממנו.

עיון בגזר-הדין של בימ"ש קמא מעלה כי הוא התייחס בחומרה להתנהגותו של המערער, ובצדק, שכן לא מדובר רק בניסיון להכניס לתחומי מדינת ישראל 16 שוהים בלתי חוקיים אשר הוחזקו בתא המטען ברכבו של המערער, לאחר שהוצאו ממנו המושבים, אלא גם בהתנהגות חמורה של המערער כלפי החייל שהורה לו לעצור את רכבו אך הוא לא נעתר לבקשתו עד שהחייל נאלץ להפעיל את מחסום הדוקרנים שעצר את רכבו של המערער.

לחובתו של המערער גם הרשעות קודמות, אמנם לא מאז האירוע נושא גזר-הדין, אך אחת ההרשעות היא בגין הסעת שוהה בלתי חוקי.

לכל אלה מצטרף תסקיר המבחן שהוגש לגבי המערער, על פי הסדר הטיעון, ולפיו המערער חסר יכולת לגלות תובנה ביחס להתנהגותו, הוא מנסה לטשטש ולהסתיר את מעשיו ואת המניע להם, וברקע מעורבותו בפלילים קיים מרכיב אישיות עמוק.

שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער ואף קבע כי לא התרשם מקיום פגיעה יוצאת דופן בבני משפחתו של המערער אם יוטל עליו מאסר בפועל שכן קיימת תמיכה משפחתית שתסייע למשפחתו להתמודד עם מאסר בפועל.

לא למותר לציין כי עונש המאסר בפועל שהוטל הוא במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים והלכה פסוקה היא שאין ערכאת ערעור מתערבת בעונש שהוא תוצאה של אימוץ הסדר טיעון, הגם ברף העליון, אלא אם המערער הוכיח קיומן של נסיבות חריגות המצדיקות סטיה ממנו.

בימ"ש קמא לא התעלם מחלוף הזמן בין האירוע נושא גזר-הדין לבין סיום ההליך בפניו, מהודאתו של המערער, וממצבו האישי וכן מכך שלא נטען שהפיק רווח מהסעת השב"חים ועונש המאסר בפועל שהטיל על המערער, הגם שהוא עומד על הרף העליון של הסדר הטיעון, הוא עונש מאסר מוצדק שהמערער לא הוכיח נסיבות חריגות על מנת לסטות ממנו.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

המערער יתייצב ביום 31.1.12 בשעה 12:00 במזכירות הפלילית של בימ"ש מחוזי מרכז כשהוא מצויד בתעודת זהות. אם לא יתייצב - ייעצר ויועבר למשמורת שב"ס.

התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע עונש המאסר יעמדו בתוקפם עד להתייצבות המערער לריצוי עונשו.

<#3#>

ניתן והודע היום ט"ו טבת תשע"ב, 10/01/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.