פסק-דין בתיק עפ"ג 13662-11-12

1.         ערעורים על גזר-דינו של בית-משפט השלום (כב' הש' שריזלי), בת"פ 33927-11-09, בו הוטלו על אסתר פינקלשטיין (להלן: "אסתר" או "המשיבה") העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 6 חודשים, אותו תוכל לרצות בעבודות שירות; מאסר על תנאי בן 16 חודש; קנס כספי בסך 220,000 ש"ח או 15 חודשי מאסר תמורתו.

האישום

2.         אלה עיקרי העובדות העולות מכתב האישום:

            המשיבה עבדה בחברת מי-עדן (להלן: "מי-עדן" או "החברה") החל משנת 1991 בתפקידים שונים. משנת 1995 ועד שנת 2003 (ועד בכלל) שימשה כמנהלת פרסום של החברה.  בסוף שנת 2002 החלה החברה במו"מ עם חברת דנונה (להלן: "דנונה") לצורך שיתוף פעולה בינלאומי באירופה. במהלך שנת 2003 נוהלו מגעים אינטנסיביים בין מי-עדן לדנונה באשר לאפשרות למיזם משותף בין שתי החברות. בפברואר - אפריל אותה שנה חלה התקדמות ממשית לקראת סגירתה של עיסקה באשר לאותו מיזם משותף (להלן: "העיסקה"). מדובר בעיסקה מהותית עבור מי-עדן. על-פי הערכות, הסתכם שווייה בכ- 720 מיליון דולר. ביום 10.4.03 פרסמה מי-עדן דיווח מיידי אודות עיסקה חתומה בין מי-עדן לבין דנונה. עד לאותו תאריך היה המידע אודות העיסקה וההתקדמות במגעים מידע שלא דווח לציבור וממילא לא היה בידיעתו. מי שידע על המו"מ היו המעורבים במו"מ ועובדי החברה.  לא היתה מחלוקת על-כך, כי מדובר במידע אשר אילו נודע לציבור, היה בו כדי לגרום לשינוי משמעותי במחיר נייר הערך של החברה, ובמילים אחרות, מידע פנים.

            כפי שניתן לצפות, לאחר פרסום הדיווח המיידי גדל נפח המסחר במניות מי-עדן ושערי המנייה עלו באופן ניכר.

3.         המשיבה, מכוח תפקידה ומעמדה בחברה, היתה איש פנים, כהגדרתו של מונח זה בחוק. תפקידה ומעמדה בחברה גרמו לה להיות בקשר עם אנשים המעורבים במו"מ, וכך נחשפה להתרחשויות בקשר לעיסקה, קרי - מידע הפנים לפני פרסום הדיווח המיידי. את מידע הפנים שהגיע אליה בדרך זו העבירה המשיבה מעת לעת לבעלה דן פינקלשטיין (להלן: "פינקלשטיין"). המידע הועבר לפינקלשטיין על-מנת שיעשה בו שימוש. השניים, המשיבה ובעלה, סיכמו כי הוא ירכוש מניות מי-עדן בסכומים משמעותיים. בהמשך, לאחר פרסום הדו"ח המיידי ועליית שער המנייה, מכר פינקלשטיין מניות שרכש על בסיס מידע הפנים שהגיע לאוזניו. בכתב האישום נטען, כי המשיבה היתה ערה לכך שכך עתיד בעלה לנהוג וכי הם יפיקו ממהלך זה רווח משמעותי.

            בין יום 3.3.03 ועד יום 10.4.03, כשמידע הפנים בידו, העביר פינקלשטיין הוראות רבות לרכישת מניות מי-עדן, כשהוא מסתייע בשלושה חשבונות שונים לצורך זה, בין היתר חשבון משותף לו ולמשיבה. הרכישות הסתכמו בלמעלה מ- 3 מיליון ש"ח. לאחר יום 10.4, דהיינו - לאחר פרסום הדו"ח המיידי, הוזרמו הוראות מכירה. פינקלשטיין מכר חלק מהמניות שרכש בתקופה הרלוונטית. כתוצאה מעליית השער עלה ערך המניות שנרכשו בסכום של כ- 700,000 ש"ח. הרווח שהופק מהמהלכים שפורטו לעיל, הופק כתוצאה מהשימוש במידע פנים. בכתב האישום נטען, כי המשיבה פעלה כפי שפעלה בכוונה להפיק רווח, ובפועל הפיקה את הרווח בסכום הנקוב לעיל.

ההליך בבית-משפט קמא

4.         העובדות שפורטו לעיל משקפות את כתב האישום המתוקן בהבדל מכתב האישום המקורי. כתב האישום המקורי הוגש בתאריך 16.11.09 וכלל גם שני נאשמים נוספים, פרט למשיבה: פינקלשטיין וחברה בבעלותו. לכל השלושה יוחסו עבירות של שימוש במידע פנים בידי איש פנים, לפי סעיף 52ג לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק") .

            כל הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום, שעל-כן נשמעו הראיות. במסגרת ההוכחות בתיק התקיים גם משפט זוטא באשר לקבילות הודאתה של המשיבה. בתאריך 18.6.12 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון. מכוח הסדר הטיעון הוגש כתב האישום המתוקן. תיקונו של כתב האישום התבטא במחיקתם של שני הנאשמים הנוספים והותיר את המשיבה כנאשמת יחידה. המשיבה הודתה בכתב האישום המתוקן והורשעה. אנו רואים להדגיש, כי המשיבה הורשעה ב- 37 פרטי אישום שעניינם שימוש במידע פנים בידי איש פנים. יש חשיבות להרשעה ב- 37 פרטי אישום

ונחזור לנושא זה בהמשך. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה כלשהי בנושא העונש, ושני הצדדים טענו איש איש לשיטתו. בתאריך 15.7.12 ניתן גזר הדין ובתאריך 10.10.12 הושלם כאשר בית-משפט קמא קיבל לידיו את חוות הדעת של הממונה על עבודות שירות והורה על עבודות שירות בהתאם לאמור בה. על גזר הדין מונחים בפנינו שני ערעורים. המדינה מערערת על קולת העונש, הן באשר לרכיב המאסר והן באשר לרכיב הקנס. המשיבה מערערת על מה שהיא מגדירה כחומרת העונש. עתירתה של הסניגוריה היא, לבטל כליל את המאסר בפועל.

עיקר קביעותיו של בית-משפט קמא

5.         בפתיח לגזר הדין ציין בית-משפט קמא, כי הגם שתיקון 113 לחוק העונשין איננו חל במקרה הנוכחי, "רוחו תרחף" מעל גזר הדין והענישה תתחשב בקריטריונים שהותוו בתיקון. לגופו של ענין: העבירות שביצעה המשיבה, כך אליבא דבית-משפט קמא, הן חמורות מבחינת השלכותיהן וחמורות גם בהתחשב בנסיבות ביצוען. האיסור שקבע המחוקק על שימוש במידע פנים, נועד להגן על ההגינות והשוויון במסחר בשוק ניירות הערך. המשיבה ניצלה את מעמדה, ספגה מידע פנים חשוב ומהותי ולאחר-מכן עשתה בו שימוש בלתי-הוגן על-מנת להפיק רווחים קלים ומהירים. בפועל אכן הפיקה ביחד עם בעלה רווחים ניכרים לאחר מכירת המניות.

            מעשיה של המשיבה פגעו באמינותו של שוק ההון, וכפועל יוצא מכך באמון הציבור בשוק זה. בנוסף, המשיבה פעלה מתוך ניגוד עניינים ומעלה באמון שניתן בה במקום עבודתה. יחד עם זאת, לענין מעמדה של המשיבה בהיררכיה הפנימית במי-עדן, קבע בית-משפט קמא כי היא לא היתה במעמד בכיר: "לא הרי מעמדה של הנאשמת לנהל את הפרסום בחברה כמעמדו של מנכ"ל החברה, למשל ...". ובאותו הקשר: המידע לא הגיע אל המשיבה עקב מעורבות כלשהי בעיסקה עצמה. המשיבה נחשפה למידע בשיחות מסדרון. לשיטתו של בית-משפט קמא, עובדה זו מפחיתה "במידה לא מעטה מחומרת נסיבות ביצוען של העבירות".

            באשר למדיניות הענישה הנוהגת - בשנים האחרונות חלה החמרה בהתייחסות בתי המשפט לעבירות על-פי חוק ניירות ערך. לאחרונה בת"פ (מחוזי ת"א) 8256-95-11 מדינת ישראל נ' אפרים קדץ ואח' (6.9.12), (להלן: "פרשת קדץ"), סבר כב' השופט כבוב כי מתחם הענישה בעבירות אלה נע בין שנה ל- 3 שנות מאסר בפועל, בתוספת קנס שיהיה בו כדי לאיין רווח כלכלי שקיווה הנאשם להפיק מהעבירה. יחד עם זאת, הדגיש בית-משפט קמא, מה שנאמר גם באותו פסק-דין, כי מן הראוי שההחמרה תתבצע בהדרגה. גם בפרשת קדץ הענישה שהוטלה בסופו של יום חרגה מתחת למתחם הנ"ל. מתחם הענישה דלעיל היה מקובל על בית-משפט קמא, כאשר, לשיטתו של בית-משפט קמא, העונש שייגזר על המשיבה צריך להימצא בתחום התחתון באותו טווח, בהינתן נסיבותיה האישיות.

            לענין הנסיבות האישיות - ניתן משקל מירבי לכך, שהמשיבה, שהיא כבת 42, לא עברה כל עבירה נוספת, לא לפני ולא אחרי העבירות נושא כתב-אישום זה. בית-משפט קמא התרשם כי "היא הפנימה את חומרת האיסור שעברה וחשה חרטה עמוקה". עוד התרשם בית-משפט קמא, כי המשיבה אינה צפוייה לחזור על המעשים אי-פעם.

            שיקול נוסף שתפס משקל רב, עניינו חלוף הזמן. כפי שצויין לעיל, העבירות נעברו בשנת 2003, הן נחקרו בשנת 2006, כתב האישום הוגש בשנת 2009 וגזר הדין ניתן בשלהי 2012. בשורה התחתונה סבר בית-משפט קמא, כי זה המקרה לחרוג מן הגבול התחתון של מתחם הענישה שהותווה לעיל, שעל-כן הורה, כאמור, על מאסר של 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות.

הערעורים

ערעור המדינה