פסק-דין בתיק עפ"א 25095-06-11

1.         בפני שני ערעורים, אשר הוגשו בנוגע להכרעתו של בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופטת לימור בן שמן) בת.פ. 01/09/0002201, שהדיון בהם אוחד:

עפ"א 25095-06-11 הוא ערעור של מדינת ישראל באשר להכרעת הדין מיום 1/5/11 ולפיה זוכו הנאשמים 1 ו-2 (המשיבים) מהמיוחס להם בכתב האישום.

עפ"א 19368-09-11 הוא ערעורם של אסף אדלר ועץ קשת בניה מעוצבת בע"מ (להלן: "עץ וקשת"), הנאשמים 3 - 4 בתיק בית משפט קמא אשר הוגש ביחס להכרעת הדין וגזר הדין.

2.         רקע עובדתי ופסק דינו של בית משפט קמא:

            א)         כתב האישום בבית משפט קמא הוגש נגד חמישה נאשמים.

על פי כתב האישום, בקומת קרקע של הבניין אשר נמצא ברחוב טבנקין יצחק 48 בתל אביב, נמצאת יחידה בשטח של 100 מ"ר (להלן: "היחידה").

על פי היתר הבנייה הותר השימוש ביחידה לצרכי מגורים ואילו ביום 16/9/08 נעשה ביחידה שימוש לצרכי בית מסחר ותצוגה לפרקטים, דקים, פרגולות, גדרות ומוצרי ייצור ונגרות בנייה שהינו שימוש שלא ניתן עבורו היתר לפי סעיף 146 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") והמהווה שימוש חורג.

ב)         הנאשמים 1 ו-2 (להלן: "רוחקינד) היו בעלי המקרקעין. הנאשמת 3 (להלן: "עץ וקשת") היא תאגיד שעל פי כתב האישום עשתה שימוש בפועל במקרקעין במועד ולמטרה שנזכרו בסעיף 5 לכתב האישום.

            בכתב האישום נטען, כי אדלר אסף וחורש עמוס היו מנהלים פעילים של עץ וקשת והמשתמשים בפועל במקרקעין.

כל הנאשמים הואשמו בשימוש חורג ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 145 ו- 204 (ב) לחוק ותקנות התכנון והבנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז - 1967.

ב)         בית המשפט קמא ניהל הליך הוכחות והחליט לזכות את רוחקינד ואת חורש עמוס ולהרשיע את עץ וקשת ואדלר אסף.

ג)          לא היתה מחלוקת בין הצדדים על כך, שהשימוש המותר ביחידה הינו למגורים אך הנאשמים טענו, שהשימוש ביחידה היה שימוש למגורים ולא שימוש כבית מסחר.

ד)         בפסק דינו של בית משפט קמא ציינה כב' השופטת, כי העידה בפניה המהנדס אלפסי אשר ערכה את הביקורת ביחידה ביום 16/9/08 בעקבות תלונה.

על פי עדותה, במהלך הביקורת היתה במקום מזכירה שישבה מאחורי דלפק וענתה לטלפונים.

על פי עדותה, היו בבית שמונה חדרים, עימם נמנה חדר עם תצוגת פרקטים והיו בו חדרים ריקים ללא שימוש.

העדה טענה, כי במהלך הביקורת, לא ראתה מאפייני מגורים בנכס וכי נמסר לה במהלך הביקורת, כרטיס ביקור של "עץ קשת" הנושא את כתובת הנכס (ת/2ב).

ה)         כב' השופטת בחנה גם את עדויות הנאשמים אדלר אסף וחורש עמוס, עדותו של מגידון בצלאל, שכן, אשר תחילה העיד, כי הוא לא יכל להעיד בנוגע למה שקורה בתוך הבית, כיוון שהתלונות שלו התייחסו למה שנעשה בחצר, שם לטענתו "התנהל כל העסק. קרשים, מלט, חצץ, צבעים, מכונת בטון, כל כלי העבודה, והסולמות (3 נקודות) [עמ' 2 שורות 4 - 8 לפרוטוקול מיום 7/3/11].

במועד עדותו אישר, כי אותם חפצים כבר לא נמצאים בחצר אלא הוא התייחס לתקופה שבה הוא הגיש תלונה.

מר מגידון אף ציין בחקירה נגדית, כי הוא נכנס לתוך היחידה הרלוונטית ואפילו הזמינו אותו לפתיחה של אולם התצוגה ולאחר מכן כאשר לטענתו אסף אדלר עבר לגור עם המשפחה במקום, לטענתו, "זה נהיה יותר גרוע, מפני שהוא אז הוציא מהבית עוד דברים וזרק לחצר". (עמ' 3 שורה 22 לפרוטוקול).