אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עע 805/06

פסק-דין בתיק עע 805/06

תאריך פרסום : 29/07/2009 | גרסת הדפסה
ע"ע
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
805-06
19/02/2008
בפני השופט:
1. הנשיא סטיב אדלר
2. עמירם רבינוביץ
3. רונית רוזנפלד


- נגד -
התובע:
שלמה לוי
עו"ד דניאל אטיאס
הנתבע:
התעשיה האווירית לישראל בע"מ
עו"ד יונתן פייגין
פסק-דין

הנשיא סטיב אדלר

   המערער מר שלמה לוי (להלן גם - העובד ) פוטר מן המשיבה (להלן גם - התעשייה האווירית או המעסיקה )  בשנת 1997. תביעתו לבית הדין האזורי הוגשה בשנת 2004. התעשייה האווירית עתרה לדחיית תביעתו על הסף מחמת התיישנות ובית הדין האזורי נענה לה (השופטת שרה שדיאור; עב 2977/04). על דחיית התביעה מחמת התיישנות, סב הערעור שבפנינו.

העובדות הצריכות לעניין

[2] מר לוי עבד בתעשייה האווירית מיום 3.12.1972 ועד ליום 31.7.1997. מעסיקתו נאלצה לעבור תהליכי הבראה ובכללם אף פיטורי צמצום והוצאת עובדים לפרישה מוקדמת, לפי תנאים שסוכמו בהסכם קיבוצי מיוחד מיום 8.12.1993 (הסכם רותם 2, להלן - ההסכם הקיבוצי ). במסגרת זו נקבע, כי המעסיקה תערוך רשימות של עובדים שיהיו לדעתה, מועמדים לפרישה וכי "עובד ששמו נכלל ברשימה והוא או הארגון הסכימו בכתב לפרישתו, או (בהעדר הסכמה שלו ושל הארגון) הוכרע בבוררות כי עליו לפרוש, יהיה חייב לפרוש מעבודתו בחברה באחד משלושת המסלולים האמורים והכל בתנאים שיפורטו בהסכם זה".   מסלולי סיום העבודה האמורים הותוו בהסכם הקיבוצי לפי גילאי העובדים, הוותק שצברו והביטוח הפנסיוני בו בוטחו, לפי הפרוט הבא: "עובד פורש אשר גילו  הוא לפחות 50 והסכום של הוותק שלו ביחד עם גילו הוא לפחות 70, זכאי מיום הפרישה לפרוש במסלול פנסיה...; עובד פורש שמתקיימים בו כל תנאי הזכאות לפרוש לפנסיה, אולם אינו מבוטח במבטחים, יהיה זכאי לפרוש במסלול קיצבה... ;עובד פורש שאינו זכאי לפרוש במסלול פנסיה וגם לא במסלול קיצבה יהיה זכאי לפרוש  במסלול פיצויים...". מר לוי נמנה על רשימת העובדים, שהיו לדעת המעסיקה מועמדים לפרישה.  על פי נתוניו, לא היה מר לוי זכאי לפרוש במסלולי הפנסיה והקיצבה, בין השאר לאור העובדה, כי במועד הרלוונטי טרם מלאו לו 50 שנה.  

  ביום 12.1.1997 (תאריך זה צויין על ידי העובד בכתב תביעתו) הוצע למר לוי להסכים לפרוש מרצון מן התעשייה האווירית (להלן - ההצעה לפרוש בהסכמה ).   על פי הצעה זו: " הואיל והחברה הציעה לעובד להפסיק עבודתו בחברה... והואיל והעובד קיבל את הצעת החברה... העובד יפסיק עבודתו בחברה ביום 31.1.1997... מיום הפסקת העבודה יקבל העובד ממבטחים קצבה חודשית בסך של 4,463 ש"ח ברוטו (להלן - הקצבה) ... מוסכם בזאת, כי בהגיע מועד הזכאות עפ"י תקנות קרן הפנסיה המקיפה של מבטחים... תפקע זכאות העובד לקצבה ... החל ממועד הארוע הפנסיוני יהיו חובות וזכויות העובד... כלפי מבטחים בלבד (ההדגשה אינה במקור)". בכתבי טענותיו, מכנה מר לוי את המסלול שהוצע ' מסלול פנסיה מוקפאת '.

  מר לוי סרב לפרוש מרצון מן המעסיקה ולפיכך לא קיבל את הצעתה, כפי ביטויה במסמך מיום 12.1.1997, ובלשון כתב התביעה:  "התובע עמד על דעתו שאין מקום לפטרו וביקש כי עניינו יובא בפני הבורר".  

     על פי הוראות ההסכם הקיבוצי, הועבר אפוא הדיון בשאלה האם עבודתו תופסק, להכרעת בוררת, וזו הכריעה, כי על מר לוי לפרוש מעבודתו. ויוטעם, על הבוררת היה להכריע אך בשאלה, אם העובד יסיים את עבודתו בתעשייה האווירית, בעוד שתנאי הפרישה נגזרו מן ההסכם הקיבוצי, בהתאם לקריטריונים שנקבעו בו. עניין זה עולה, בין היתר, מלשונו של ההסכם הקיבוצי ומעדותה של הגב' איקה עמית בן זאב, ראש תחום כח אדם ופרט בחטיבת מטח במעסיקה (להלן - הגב' עמית בן זאב ), לפיה: "התהליך בתעשייה האווירית היה מובנה וברור לכל הנוגעים בדבר....  במידה והוא לא מעוניין בפרישה בהסכמה, עניינו עולה לבירור והבורר מחליט אם צריך לפרוש... התפקיד של הבוררת לקבוע אם העובד צריך לעזוב את העבודה או לא, אופן העזיבה נקבע על פי הסכם רותם 2"    (ההדגשה אינה במקור).

  במכתב מיום 23.7.1997 הודיעה המעסיקה למר לוי על הכרעת הבוררת ועל כך, שפרישתו תהא במסלול הפיצויים, כפי המפורט בהסכם הקיבוצי (להלן - המכתב מיום 23.7.1997 ). מכוח מסלול זה, היה הוא זכאי, בין היתר,  לפיצויי פיטורים בשיעור 230% ולתשלום בגובה תשע משכורות עבור הודעה מוקדמת והסתגלות. בנוסף, לפי סעיף 50 (ה) להסכם הקיבוצי, היה על המעסיקה למסור לידיו העתק הודעה לקופת תגמולים לפיה ויתרה לטובתו על כל הכספים, לרבות כל ההפרשות על חשבון המעסיקה, שהצטברו בקופה בחשבון האישי של העובד.

   מר לוי נעדר באותם ימים מן העבודה, לפיכך על פי טענת המעסיקה, פנתה אליו הגב' עמית בן זאב באמצעות הטלפון ועדכנה אותו באשר לכתוב במכתב. תיעוד השיחה, נעשה באמצעות רישום פרטיה בכתב יד על העתק המכתב מיום 23.7.1997, בזו הלשון: " 27.7.1997 נמסרה לעובד הודעה טלפונית לגבי תוצאות הוועדה (טוען שהוא חולה) במקביל תשלח הודעה לביתו. איקה".  על פי מר לוי, המכתב התקבל אצלו בדואר אקספרס ביום 28.7.1997 (לעניין זה הוצגה המעטפה, עליה מוטבע תאריך זה). הלכה למעשה החל ביום 1.8.2004 לא התייצב עוד מר לוי לעבודתו. תביעתו נגד התעשייה האווירית הוגשה בבית הדין האזורי ביום 27.7.2004. 

עילות התביעה

[3] עילות התביעה כפי שפורטו בכתב התביעה, הינן כלקמן: "התובע יטען כי הוא זכאי לתנאי מסלול 'פנסיה מוקפאת' הן מהטעם שזה מסלול הפיטורין שהיה תקף לגביו מכוח המסמך מיום 12.1.1997 שנמסר לו על ידי התובעת והן מהטעם שעובדים בגיל ובוותק דומים לאלו של התובע זכו אף הם לתנאי פרישה במסלול זה... עוד יטען התובע כי חבות הנתבעת בגין פדיון חופשה היתה גבוהה מזו שצויינה בתחשיב הנתבעת... וזאת הועיל והנתבעת הפחיתה לתובע 290 שעות חופשה שלא כדין... הנתבעת פגעה בשכר התובע  בכך שהחל מחודש דצמבר 1995, ניכתה שלא כדין שעות חופשה שצבר, בתואנה שהתובע החסיר שעות עבודה. בפועל התובע, כמו גם יתר עובדי הנתבעת, נהגו לעבוד על פי נוהל 'הסדר שעות גמישות' הקובע כי עובד יכול להגיע לאחר שעת ההתחלה הרשמית (07:00 בבוקר) ובלבד שישלים את מכסת השעות. התובע השלים את השעות ואולם החל מדצמבר 1995, הנתבעת לא החשיבה את שעות העבודה שלאחר השעה 16:00... רצ"ב העתק מכתב התובע מיום 28.4.1996" (ההדגשה אינה במקור). באותו מכתב פנה מר לוי למר פלג, ראש מינהל כח אדם ומשק - מבת, ובו ציין, כי "הוראתך שלא להחשיב לי את כל השעות שמעבר לשעה 16:00 מהווה פגיעה בזכויותי כעובד גלובלי והינה הרעת תנאים עבורי...".

טענות הצדדים בבית הדין האזורי בנוגע להתיישנות

[4] בכתב הגנתה ציינה המעסיקה , כי "דין התביעה להדחות על הסף בשל התיישנות ו/או שיהוי. הצעת הנתבעת הועברה אל התובע בינואר 1997, והתובע דחה הצעה זו והיא פקעה... תביעת התובע לגבי זכאותו לפרוש בתנאים אחרים מאלה שנקבעו במסלול הפיצויים ממילא התיישנה שכן עברו למעלה מ - 7 שנים מהיום בו החליטה הבוררת את החלטתה ואף מהיום בו נודע לו על החלטת הבוררת ועל כך שהוא יפרוש במסלול פיצויים... גם תביעה זו של התובע לתשלום פדיון חופשה התיישנה". בבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, הוסיפה המעסיקה, "כי עניינה של התביעה הנה טענת המשיב כי על המבקשת היה לתת לו את תנאי הפרישה שבהצעה... ולא את תנאי הפרישה שהוא קיבל בהתאם למסלול הפיצויים שבהסכם הקיבוצי רותם 2... מרוץ ההתיישנות החל במקרה דנן, לכל המאוחר, ביום בו נודע לתובע כי פרישתו תהיה בהתאם למסלול הפיצויים. כאמור לעיל, כבר ביום 27.7.1997 ידע המשיב כי פרישתו תהיה במסלול הפיצויים ולפיכך שבע שנים חלפו והתביעה התיישנה כבר ביום 26.7.2004". את טענתה בדבר ידיעתו של מר לוי על פיטוריו במסלול הפיצויים, סמכה המעסיקה על תצהירה של הגב' עמית בן זאב ועל התרשומת שערכה על גבי העתק ההודעה בכתב מיום 23.7.1997.

   אשר לתביעה בנוגע ל"פדיון חופשה שנתית", נטען, כי ההתיישנות בעניין זה הינה בת שלוש שנים, על פי מצוות סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951 (להלן - חוק חופשה שנתית ) ותקופה זו חלפה עוד בשנת 2000.

    מר לוי טען בכתב התשובה שהגיש, כי לא דחה את ההצעה לפרוש בתנאים שפורטו במסמך מיום 12.1.1997, אלא שניסה להעביר מעליו את רוע גזירת הפיטורים ולפיכך ביקש שעניינו יובא בפני הבוררת. כן טען כי לא קיבל כל הודעה הימנה עלה, כי התעשייה האווירית חוזרת בה מהצעת 'הפנסיה המוקפאת'. לאור האמור ציין העובד, כי עילת תביעתו לא התגבשה בתחילת שנת 1997, עת לא קיבל את הצעת המעסיקה לפרישה מוסכמת, אלא "במועד פיטוריו, היינו 31.7.1997, ולחילופין במועד בו נודעה לו ההחלטה לפטר אותו במסלול פיצויים",  עם קבלת המכתב ביום 28.7.1997. בתשובתו לבקשה לדחייה על הסף, טען מר לוי, כי זכותו לתשלום הקצבה או לקבלת הפיצויים התגבשה רק במועד פרישתו הכפויה "ולא על סמך מכתב גרידא (ובוודאי שלא על סמך הודעה טלפונית, אם הייתה)". עוד הוסיף, כי יסוד חיוני לעילת תביעתו הינו החיוב בתשלום הקצבה וזה קם אך מעת פרישתו, כאשר כל קיצבה שלא שולמה מקימה עילת תביעה עצמאית ולפיכך לא חלה התיישנות על קצבאות שמועד תשלומן חל בשבע השנים, עובר ליום הגשת התביעה.

  ביחס לתביעה בגין "חופשה שנתית", טען מר לוי אלו: המעסיקה לא טענה טענת התיישנות בעניין זה בבקשה לסילוק על הסף; מרוץ ההתיישנות החל אך ביום 18.9.1997, בו קיבל את תחשיב המעסיקה באשר לזכויותיו; עילת התביעה אינה הפרת הוראות חוק חופשה שנתית , אלא הפרת הסדר שעות העבודה הגמישות וגריעת שעות חופשה בשל חסר בשעות עבודה עד השעה 16:00. 

[5] בית הדין האזורי קיים ישיבת הוכחות בכל הקשור לטענת ההתיישנות, במסגרתה העידו הגב' עמית בן זאב ומר לוי. הגב' עמית בן זאב העידה, כי ביום 27.7.1997 "הקראתי לו את כל לשון המכתב ובמקביל אמרתי לו שאשלח לו בדואר אקספרס את המכתב... את המקרה של שלמה אני זוכרת היטב, אם תשאל במבת על שלמה לוי מכירים את המקרה. אני זוכרת כן". העובד העיד, כי לפי דעתו לא דיבר בטלפון עם הגב' עמית בן זאב וכן "אני לא דיברתי איתה וגם לא זוכר שדיברתי איתה בוודאות". המערער נשאל מדוע לא קיבל את ההצעה לפרישה מוסכמת והשיב: "כשהציעו לי את ההצעה רציתי להישאר בתעשייה כעובד הן במשכורת והן בזכויות ופנסיה מצטברת".

  אשר להפחתת "שעות העדרות" ממכסת ימי החופשה, העיד מר לוי, כי "כבר באפריל 1996 היתה לי טרוניה על זה אבל לא הורידו לי כסף רק רישום מכסת השעות היתה נמוכה".    

פסק דינו של בית הדין האזורי

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ