פסק-דין בתיק עע 693/06

השופט יגאל פליטמן

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אפרת לקסר ונציגי הציבור דוד מנחם ואפרים בולמש; עב 301686/97,                 עב' 301930/97, עב' 301795/97, עב' 301929/97, עב' 301948/97), בו התקבלה תביעת המשיבים כנגד דן-אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ (להלן - " דן"), ונפסק, כי המשיבים זכאים גם לעידכון שכרם על פי טבלת השכר של הטכנאים וההנדסאים בשירות הציבור כפי שעודכנה מעת לעת, וגם "ל"תוספת האישית" ש"דן" שילמה לכל אחד מהם במהלך אותה תקופה.

המסכת העובדתית

2.         המשיבים כולם נמנים על עובדי יחידת המיחשוב ב"דן". הם התקבלו לעבודה שם בשנות ה-60 וה-70 למאה שעברה. על פי ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים, שולם למשיבים שכרם מאז תחילת עבודתם, בהתאם לטבלאות השכר שפורטו בהסכמי השכר הארציים, שבין הסתדרות ההנדסאים והטכנאים לבין המעסיקים בשירות הציבורי. על פי אותם הסכמים וטבלאות גם עודכן שכרם של המשיבים במהלך השנים עד לשנת 1988 (להלן - תוספת העידכון) (סעיף 10 לפסק דינו של בית הדין קמא).

3.         מאז תחילת עבודתם של המשיבים ב"דן" ואולי מאז שנות ה-70, שילמה       "דן" לעובדי יחידת המיחשוב אצלה, והמשיבים בכלל זה, תוספת שכר אישית, על מנת לתגמל את עובדי אותה יחידה חשובה בתגמול נאות לעבודתם. תוספת זו היתה תוספת אחוזית לשכר והיא ניתנה על פי החלטתה של "דן". שיעורה נקבע בין היתר גם לאור המלצת ממונה יחידת המיחשוב, מר פרבר (להלן - ה תוספת האישית).

4.         תוספת העידכון והתוספת האישית שולמו במצטבר עד לחודש יוני 1988. מאותו מועד ואילך, על פי החלטה חד צדדית של "דן", שולם שכרם של המשיבים כך, שמסכום התוספת האישית הופחת סכום תוספת העידכון, כל אימת שהגיע עת לתשלום תוספת העידכון. במילים אחרות, החל ממועד קום הזכאות לתוספת העידכון, שולמה למשיבים אותה תוספת על פי טבלת השכר שבהסכם הקיבוצי, ומנגד שיעור התוספת האישית פחת בסכום תוספת העידכון (להלן - הסדר 88).

5.         המשיבים הינם רק 5 עובדים מכלל עובדי יחידת המיחשוב ב"דן". ביום 21.12.95 נחתם הסכם קיבוצי בין "דן" להסתדרות וועד העובדים, שהסדיר למעשה את היחס בין התוספת האישית לתוספת העידכון על פי המצב כפי שהיה בפועל מאז מחודש יוני 1988 (להלן - הסכם 95).

            במצורף להסכם 95 נתבקשו עובדי דן לחתום על כתב ויתור לפיו, הוראות ההסכם הקיבוצי מהוות הסדר ממצה וכי הם מוותרים על כל טענותיהם לעניין השכר בגין תקופת העבר. המשיבים סירבו לחתום על כתב הויתור, (סעיף 2 לפסק דינו של בית הדין האזורי).

6.         רק בשנת 1997 כ-9 שנים לאחר הסדר 88, ולמעלה משנה לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי מ-1995, הגישו המשיבים את תביעתם לתשלום הפרשי שכר, בגין אי עידכון שכרם על פי תוספת העידכון מעבר לתוספת האישית ששולמה להם.

7.         כאן המקום לציון מספר נתונים לגבי שיעור התוספת האישית, מהם ניתן יהא ללמוד על טיבה. ראשית ייאמר, כי בשל תוספות השכר הוכפל שכר עובדי יחידת המחשב בהשוואה לשכרם הטבלאי על פי דירוגם. שנית; התוספת האישית שולמה בממוצע בין השנים 1990 ל-1999 כפעמיים בשנה, שעה שהזכאות לתוספת העידכון הייתה רק כפעם בשנה בלבד. שלישית; התוספת האישית הייתה גבוהה הרבה מעל תוספת העידכון. רביעית; בשנים 1990 ל-1995 הגדילה התוספת האישית את שכר המשיבים ביותר 75% בהשוואה לשכרם קודם לכן.

8.         מאז הסדר 88 ועד למועד הגשת תביעתם, היו המשיבים כולם מודעים וערים לכך, שהחל ממועד קום הזכאות לתשלום תוספת העידכון פוחתת התוספת האישית, בסכום תוספת העידכון המגיעה מאותה עת (פרוטוקול הישיבה עם הצדדים מ - 7/90; עדויותיהם עמ' 5, 8, 10, 16, 17 וכו', בפני בית הדין קמא).

            בית הדין קמא עמד על כך בציינו, כי: "מעדויות הצדדים עולה, כי כבר בשנת 1988 פנו התובעים לנציגי העובדים על מנת לברר אי סדרים לטענתם באופן תשלום שכרם אשר התחדשו מידי חודש בחודשו. מכאן שעילות התביעה הנובעות רובן ככולן מטענת התובעים בדבר זכאות להפרשי השכר היו ידועות לעובדים כבר משנת 1988. התובעים שקטו על שמריהם במשך כ-9  שנים ורק בשנת 1997 פנו להליכים משפטיים עם הגשת התביעות דנן".

פסק האזורי והטיעון

9.       בית הדין האזורי נסמך בהחלטתו בעיקרו של דבר על המסכת העובדתית שתוארה ועל פיה הוא קבע כזאת:

עד הסדר 88 שילמה "דן" למשיבים גם תוספת אישית וגם תוספת עידכון. בחודש יוני 1988 החליטה "דן" חד צדדית וללא הסכמת העובדים לקזז את שכרם על ידי אי עידכונו בהתאם לטבלת השכר שבהסכם הקיבוצי. בנסיבות אלה קמה למשיבים זכאות לתשלום הפרשי השכר הנדרשים בגין אי עידכון שכרם במשך תקופת שבע השנים שקדמו להגשת תביעתם.

10.     תמצית טיעונה של "דן" היה כי - "השאלה איננה אם "דן" הייתה רשאית לקזז את תוספות השכר על פי הטבלה מהתוספות האישיות, אלא האם קמה למשיבים זכאות, הן לקבלת התוספת האישית והן לעידכון השכר הטבלאי, שעה שהתוספת האישית נועדה מראש להעמיד את רמת שכרם של עובדי יחידת המיחשוב מעבר לטבלת השכר". משזוהי השאלה - אין מדובר פה בטענת "הודאה והדחה" המעבירה את נטל הראייה.

התנהגות המשיבים במשך כ-9 שנים ויותר, בהם המשיכו לבצע עבודתם כרגיל וקיבלו תוספות אישיות בשיעור שקיבלו, די בה כדי להצביע על הסכמתם בהתנהגותם לתנאי תשלום השכר. האמור תואם את אשר נפסק כבר על ידי בית הדין האזורי ובית דין זה, במקרהו של עובד אחר ביחידת המחישוב מיכאל פטרושקה (עע 779/05; עב' 3930/01).

11.    עיקר טענות המשיבים היו, כי יש להסתמך לענייננו על קביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא ועל פי עובדות אלה יש לקבוע, כי "משהתחייבה המערערת בהסכם קיבוצי לתשלום שכר על פי טבלת השכר של ההנדסאים והטכנאים ומשהוסיפה לתשלום על פי טבלה זו גם תוספת אישית, היא מנועה מהפחתתו חד צדדית ועליה לעדכן את השכר על פי טבלת השכר המבוססת על הסכם קיבוצי".

אשר לדעתנו