פסק-דין בתיק עע 363/03

השופט עמירם רבינוביץ

פתח דבר

1.         ערעור זה הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב [עב 200023/99; סגנית השופטת הראשית (כתוארה דאז) עליה פוגל), אשר דחה את תביעת המערער לתשלום יתרת שכר עבודה בשיעור של 50% מהרווחים לאחר ניכוי הוצאות, שקבלה המשיבה מס' 1 (להלן - החברה) ממבוטחים שהיו בטיפול המערער.

הרקע העובדתי

2.         המערער עבד בחברה, שהיא סוכנות ביטוח בבעלות המשיב מס' 2 (להלן - המשיב) החל מיום 1.12.1990 ועד ליום 31.3.1992. במסגרת תפקידו בחברה מכר המערער, בין בעצמו ובעיקר באמצעות סוכני מכירות אותם גייס או הדריך פוליסות ביטוח חיים של מנורה חב' לביטוח בע"מ (להלן - מנורה) לעולים מברית המועצות.

3.         בהתאם למוסכם בין הצדדים היה המערער אמור לקבל בתמורה לעבודתו בחברה, מחצית מן העמלה שקיבלה החברה ממנורה בגין פוליסות של מבוטחים שהיו בתחום טיפולו של המערער (להלן - העמלה), בניכוי הוצאות רכישה, פרסום ואדמיניסטרציה (להלן - ההוצאות). עד להתחשבנות בין הצדדים ביחס לחלקו של המערער בעמלה, קיבל המערער מן החברה משכורות חודשיות.

4.         על פי גרסת המערער, לא מלאה החברה אחר התחייבותה, לערוך התחשבנות לגבי חלקו של המערער בעמלה ולא שלמה את המגיע לו בהתאם למוסכם איתו.

5.         משכך, בתאריך 21.3.1993 הגיש המערער תביעה נגד החברה לבית הדין האזורי בתל אביב (תב"ע נד/107-3, להלן - התביעה הראשונה). בתביעה זו עתר המערער לסעדים הבאים:

א.        המצאת רשימה שמית של לקוחות אשר על יסוד הביטוח שלהם יש לערוך את ההתחשבנות בין הצדדים.

ב.         עריכת מאזן חשבונאי על יסוד הפרטים הנ"ל וחיוב החברה לשלם למערער 50% מהרווחים שקבלה מאת הנפרעים בפועל, לרבות עמלת יתר ודמי גביה למשך שלוש שנים.

6.        במהלך הדיון המוקדם בתביעה הראשונה הסתבר שבחודש נובמבר 1994 המציאה החברה למערער את המסמכים שנתבעו על ידו, כאמור בסעיפים א ו-ב לעיל (נ/3). בעקבות המצאת מסמכים אלה, מחקה הרשמת דייגי ביום 5.2.1995 את התביעה הראשונה.

7.        בחודש מרץ 1999 הגיש המערער את התביעה, מושא ערעור זה (להלן - התביעה השניה), בה נתבעו סעדים שהיו, למעשה, זהים לתביעה הראשונה, למעט נקיבה בסכום של כ - 600,000 ש"ח כסכום התביעה בתביעה השניה.

פסיקת בית הדין האזורי

8.         בית הדין האזורי ניתח אחת לאחת את הראיות שהביאו הצדדים וקבע את הממצאים הבאים:

א.        המסמך הקרוי "עקרונות העסקה - מירוצ'ניק מיכאל" (להלן - מסמך העקרונות) העוסק באופן חישוב התמורה לה זכאי המערער נערך אומנם בסיום עבודתו של המערער, אך הוא נועד להציג את פרטי ההתקשרות בין הצדדים מלכתחילה.

ב.         המערער אומנם לא חתם על מסמך העקרונות, אך הוא הסתמך עליו בתביעתו.

ג.         על המערער מוטל הנטל להוכיח את טענתו, לפיה על פי מסמך העקרונות זכאי הוא ל-50% מהרווחים לפני מס שקבלו המשיבים כתוצאה ממכירת פוליסות הביטוח ומחידוש פוליסות הביטוח שבוטלו ואשר היו בטיפול המערער בניכוי ההוצאות. לשם כך על המערער להוכיח מהן העמלות ששולמו למשיבים מדי חודש בגין אותן פוליסות ומהן ההוצאות אותן יש לנכות, ומכאן היתרה העומדת לזכותו. בנטל זה לא עמד המערער.

ד.         לטענת החברה, ניתן לקבל נתונים רלוונטיים לתביעת המערער רק לגבי תקופה של שבע שנים אחרונות ולא לתקופת העבודה של המערער שהחלה כאמור בשנת 1990 והסתיימה בשנת 1992.

ה.        עד ההזמה של המערער, מר אדטגי, אישר טענה זו. עד זה עצמו הביא מסמכים המתייחסים לחודש ינואר 1994, אך אין להם רלוונטיות לתביעת המערער. כמו כן לא ידע עד זה לומר מהן הפוליסות שהיו בטיפול המערער. גם עדת ההזמה הגב' ריומקינה לא חזקה את גרסת המערער, באשר עדותה התייחסה לעמלות בתקופה בה הייתה עצמאית.

ו.         על פי הרשימה שהגישה החברה למערער עוד בחודש נובמבר 1994 הסתכמו התקבולים שקבלה החברה בגין פוליסות שנמכרו בתקופת עבודת המערער ב - 99,000 ש"ח, בעוד שההוצאות הגיעו ל-145,159 ש"ח, היינו לחברה היו הפסדים ולא רווחים בגין פוליסות אלה.