הנשיא סטיב אדלר
האם המערערים זכאים לתשלום מענק חג ומענק יובל, כחלק משכרם הקובע לצורך פנסיה, זו השאלה הבאה בפנינו בערעור זה. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערים להצהיר, כי הם זכאים להמשך הכללת רכיבי "מענק החג" ו"מענק היובל" בפנסיה התקציבית המשתלמת להם; תוך שקיבל את התביעה שכנגד שהגישה המשיבה (להלן -
קק"ל) להשבת סכומי "מענקי החג" ו"מענקי היובל", שהשתלמו למערערים שלא כדין משך מספר שנים עובר לפרישתם לגימלאות. על הנפסק הגישו המערערים ערעור זה שבפנינו.
תמצית העובדות העולות מפסק הדין האזורי
[2] המערערים החלו עבודתם בקק"ל בשנות החמישים ופרשו מעבודתם במרוצת השנים 1998 - 1999. המערערים זכאים לפנסיה תקציבית, לפי שכר קובע של מוקבלי מנכ"ל. בנוסף, עם פרישתם קיבל כל אחד מהם סכומי כסף שונים בתשלום חד פעמי. מר בן שניאור העיד, כי בנוסף לפנסיה תקציבית, קיבל לידיו מעל לשני מליון ש"ח (ראו גם נספח י"ג לתצהירו) ובנוסף שוחררו לרשותו סכומים שהצטברו בקופת גמל, לרבות חלק המעביד. מר שער העיד כי קיבל לידיו, נוסף לפנסיה תקציבית, סך של מעל למיליון ושבע מאות אלף ש"ח ובנוסף שוחרר לידיו הסכום שנצבר בקופת גמל תמר, לרבות חלק המעביד וחלק מפוליסת ביטוח בחברת מגדל. אשר למר סורוצקין - הסכום שקיבל עלה כדי שני מיליון ש"ח (ראו עדותו בתשובה לשאלה: זה נכון שעם הפרישה שלך שולמו לך בנוסף לפנסיה התקציבית כ - 2 מליון ש"ח ? ת. ...זה נראה לי סביר התשלומים").
אין חולק, כי
המערערים הקדישו את מיטב שנותיהם לעבודה בקק"ל תוך שהשיאו תרומה נכבדה לפועלה. לעת פרישתם, כיהן מר בן שניאור כמנהל חטיבת משאבי אנוש ומינהל במשיבה, מר שער כיהן כמנהל חטיבת גיוס משאבים וכמזכיר הדירקטוריון ומר סורוצקין כיהן כמנהל חטיבת הכספים וכגזבר קק"ל. עם תחילת עבודתם בקק"ל השתייכו המערערים לדירוג האחיד. אותה עת נקבעו תנאי העסקתם מכח מקורות שונים, אשר ראשון להם -
חוקת העבודה של עובדי הסוכנות
היהודית (להלן -
חוקת העבודה) החלה על עובדי קק"ל כהסדר קיבוצי. מקור נוסף לקביעת תנאי העבודה היוו הסכמים קיבוציים סקטוריאליים במגזר הציבורי ולבסוף, נקבעו תנאי העבודה אף בהחלטות פנימיות שהתקבלו בקק"ל. כך, משך רוב שנות עבודתם השתלם שכר המערערים בהתאם לדירוג האחיד ולהסכמים הקיבוציים שחלו על אותו דירוג.
[3] על פי קביעת בית הדין האזורי, בשנת 1991 הוקבלו תנאי העסקת המערערים לתנאי העסקת מנכ"ל/ סגן שר. בין השנים 1991 - 1996 שולם שכרם בהתאם לסולמות שכר הדרוג האחיד ואילו התוספות שניתנו להם היו בהתאם לשכר מוקבלי מנכ"ל/ סגן שר. זאת, באשר בשנים אלו שכרם על פי הדירוג האחיד היה גבוה מזה של מנכ"ל/ סגן שר. החל בשנת 1996 עלה שכר המוקבלים למנכ"ל באופן משמעותי ומאותה שעה ואילך הוקבל שכרם באופן מלא לשכר מנכ"ל. בית הדין האזורי סיכם עניין זה כך
"התובעים הוקבלו
(לתנאי שכר מנכ"ל/ סגן שר, ס.א.)
בשנת 1991, אך השינוי לא בוצע בפועל עד לשנת 1996, מטעמי כדאיות של התובעים".
[4] מקורו של
מענק היובל בהסכם קיבוצי מיום 10.11.1988, עליו חתומה גם הסוכנות היהודית בשמה ובשם קק"ל. ביום 20.08.1990 החליטה קק"ל, כאשר על ההחלטה חתומים שלושה וביניהם מר בן שניאור ומר שער, לשלם את המענק לעובדים המדורגים בדירוג האחיד. גובה המענק הינו 60% מן השכר הקובע והוא משולם אחת לשנה. במכתב מיום 30.10.1997, הורה מר שער למנהל מחלקת שכר ופנסיה בקק"ל, כדלקמן:
"כמדי שנה נבקשכם לשלם לחברי הנהלת קק"ל, המקבלים את שכרם לפי דירוג חברי הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ולפי משכורת של מוקבלים למנכ"ל וכן לפנסיונרים ולאלמנותיהם בדירוג זה - במשכורת חודש אוקטובר 1997 את מענק היובל המוענק לעובדים".
מענק החג הונהג בקק"ל מכח החלטה עליה חתומים המערערים משנת 1990, כמענק לעובדים "בדירוגים השונים". המענק הינו בגובה 50% מן השכר והוא משתלם פעמיים בשנה - לפני ראש השנה ולפני חג הפסח ובסך הכל עולה המענק כדי משכורת חודש נוסף בכל שנה. על פי קביעתו של בית הדין האזורי, מענק החג שולם למערערים מכח הוראת מר בן שניאור למדור המשכורת. המענקים האמורים השתלמו למערערים עד לשנת 1998. מענק החג המשיך להשתלם למר בן שניאור עד לשנת 2000. בעניינו של מר בן שניאור, העיד מר גרבץ, יושב ראש דירקטוריון קק"ל בשנים 1998-1999 (להלן -
מר גרבץ), כדלקמן:
"נודע לי שהוא מקבל בפנסיה שלו מענק חג, זה נודע לי בישיבת ועדת כספים במועד מאוחר יותר, אני לא זוכר מועד
מדוייק על ידי מר עובד אחראי על מדור שכר שאמר בישיבה לפרוטוקול שמר בן שניאור הורה לו לא לשלם מענק חג ומענק יובל למר סורוצקין ושער והורה לו לשלם את המענקים הללו לעצמו, וזה היכה בהלם את כולם, הורינו
לאלתר לבטל גם למר בן שניאור".
לשיטתה של קק"ל, המענקים שולמו למערערים כדין, כל עוד שולם שכרם בהתאם לדירוג האחיד; אולם עת שהוקבלו בתנאי שכרם לתנאי מנכ"ל/ סגן שר לא היו הם זכאים שוב לתשלום המענקים, ואלה המשיכו להשתלם להם שלא כדין על פי הוראתם שלהם למדור המשכורת בקק"ל.
[5] עם כניסת מר גרבץ לתפקידו בשנת 1998, התבקש היועץ המשפטי של קק"ל לבחון את נושא תשלום מענק היובל ומענקי החג לבכירי קק"ל. מסקנת היועץ המשפטי היתה, כי המענקים משתלמים לבכירים בניגוד לדין, לאור העובדה שתנאי עבודתם הוקבלו לאלו של מנכ"ל/ סגן שר. לאור האמור החליטה ועדת הביקורת של קק"ל ביום 3.10.2000, כי יש לפנות לבכירים שפרשו מקק"ל בבקשה להשיב את סכומי המענקים שקיבלו, בפריסה סבירה שלא תכביד עליהם. פנית קק"ל למערערים הולידה את תביעתם לבית הדין האזורי, להצהיר על זכאותם לתשלום המענקים.
פסק דינו של בית הדין האזורי
[6] בית הדין קבע, כי בתוקף תפקידיהם הבכירים של המערערים, היו ענייני הכספים בקק"ל, כמו גם ענייני כח האדם ומשכורות העובדים, לרבות משכורותיהם, בתחום אחריותם. השינוי במעמדם של המערערים והמעבר להעסקה במתכונת הקבלה לתנאי מנכ"ל/ סגן שר
החל בשנת 1991, עת זכו לתוספות בהתאם לשכר מוקבלי מנכ"ל,
והושלם בשנת 1996, עת החלו לקבל אף את שכרם בהתאם לשכר מנכ"ל. משעה שהוקבלו המערערים למנכ"ל/ סגן שר חדלו ההסכמים הסקטוריאליים במגזר הציבורי לחול עליהם והם לא היו עוד קשורים בסולם הדרגות הקבוע בהסכמים אלה. בין הזכויות להן לא היו עוד זכאים נמנו מענק היובל שהשתלם מכח הסכם קיבוצי שחל על הדירוג האחיד ומענק החג שהונהג בקק"ל מכח החלטה פנימית. מנגד זכו המערערים להנות מהטבות וזכויות שנבעו ממעמדם החדש.
[7] בית הדין הוסיף, כי קק"ל הינה למיצער גוף דו מהותי, עליו חלים עיקרי המשפט הציבורי. משכך, המשך קבלת מענקים מכח הסכמים קיבוציים, אף לאחר מעבר המערערים להעסקה בתנאי מוקבלי מנכ"ל, אינו מתיישב עם הדרישה לשקיפות בתנאי השכר של העובדים ועם חובת ההקפדה על כספי קק"ל. בתוך כך, קבלת המענקים על ידי המערערים עלתה כדי חוסר תום הלב ואי מילוי חובת הנאמנות המוטלת על הממלאים תפקידים בכירים, מסוג אלו שמילאו המערערים. בית הדין הוסיף, כי בהיות קק"ל מאוגדת כחברה פרטית, חלה על המערערים, כנושאי תפקידים בכירים בחברה, חובת נאמנות מוגברת אף מכח דיני החברות. אשר לטענת המערערים לתשלום המענקים מכח נוהג, קבע בית הדין, כי
"
ככל שקיים היה 'נוהג' לשלם מענקים אלה למוקבלי מנכ"ל, הרי שהוא נוצר על ידי התובעים בעצמם שלא כדין... דברים אלה מקבלים משנה תוקף שעה שבענייננו לא מדובר בעצימת עיניים אלא בהוראות שניתנו בחוסר סמכות ובהעדר זכאות שבדין, על ידי התובעים, בכיריה של קק"ל. בנוסף אף אם היינו מקבלים כי בפעולתם הקימו התובעים נוהג מחייב, הרי שנוהג זה חסר תוקף. שכן, הוא סותר את תקנת הציבור וזו האחרונה דוחה אפשרות של נאמני ציבור להורות על הטבות בתנאי שכר לתועלתם, בניגוד לתועלת הציבור".
בית הדין התייחס לעובדה שבכירי קק"ל זוכים כיום למענק חג, בציינו כי אין ללמוד מן האמור גזירה שווה לעניינם של המערערים. זאת, באשר תנאי העסקת בכירי קק"ל כיום שונה מזו שבעבר. במסגרת החוזים האישיים לפיהם מועסקים הבכירים לעת הזאת בוטלו חלק ניכר מהטבות העבר, לרבות הזכאות לפנסיה תקציבית ועוד.
[8] הנה כי כן, דחה בית הדין האזורי את תביעת המערערים להצהיר על זכאותם למענקי החג ומענק היובל, תוך שקבע, כי מענקים אלה
"שולמו לתובעים החל משנת 1991 מכספי קק"ל בעקבות החלטות שניתנו בחוסר סמכות, ללא כל בסיס חוקי, ותוך הטעיית קק"ל
". בית הדין קיבל את התביעה שכנגד שהגישה קק"ל והורה על השבת הסכומים שהתקבלו אצל המערערים שלא כדין, לתקופת שבע השנים הקודמות למועד הגשת התביעה שכנגד, ביום 18.03.2002.
טענות הצדדים בערעור
לוז טענות המערערים
[9] לטענת המערערים אין ליישם בעניינם את ההלכה הנוגעת לעובדים בשירות המדינה, אשר בחירתם במתכונת העסקה מכח חוזה בכירים מחריגה אותם ממסלול ההעסקה מכח כתב מינוי על פי דירוג ודרגה. במקרה דנא טוענים המערערים, כי הם לא בחרו להיות מועסקים על דרך של הקבלה למנכ"ל/ סגן שר ולא חתמו על חוזה הממצה את כלל זכויותיהם. לשיטתם
"דירוג מוקבלי המנכ"ל לא בוסס במשיבה כדירוג שונה מהותית מן הדירוגים האחרים, ועל העובדים המועסקים לפיו המשיכו לחול הן חוקת העבודה והן החלטותיה הפנימיות של הקק"ל, כמו על עובדי הדירוגים; בהתאם - לאחר מעברם של המערערים לדירוג מוקבלי המנכ"ל המשיכו להשתלם להם בפועל מענקי החג והיובל, בהיותם נמנים על עובדיה הקבועים של קק"ל, ובשום שלב לא נעשה על ידם כל צעד שיש בו כדי להעיד על בחירה במסלול העסקה שונה, אשר במסגרתו טוענת המשיבה כי ויתרו על זכויות שונות שהיו
נתונות להם (ואשר המשיכו להשתלם להם בפועל!)".
הנה כי כן, לדידם של המערערים אין מדובר במעבר ממסלול העסקה מסויים למסלול העסקה אחר, אלא בהוספת נדבך נוסף של תנאי עבודה מיטיבים, בנוסף לתנאי עבודתם קודם להקבלה. לשיטת המערערים המונח "עובדים בדירוג" בקק"ל אינו זהה לזה שבשרות הציבורי וכי משמעו בקק"ל, הינו: כל העובדים לרבות העובדים ב "דירוג המוקבלים" ולרבות "דירוג חברי ההנהלה הציונית העולמית", שאינם כלל עובדים. תנא מסייע לטענתם, לעניין הרחבת השימוש במונח "דירוג", מוצאים המערערים בעובדה, כי מאז קבלת ההחלטה על קבלת מענק החג בשנת 1990, קיבלו כלל עובדי קק"ל הקבועים את המענק.
לעניין חיובם בהשבה טוענים המערערים, כי אף לא עובד אחד במעמדם השיב בפועל הפרשי שכר, ואף בגופים נתמכים אשר עליהם חלה הוראת סעיף 29
לחוק יסודות
התקציב, התשמ"ה - 1985, לא נדרשת כעניין שבשגרה השבת חריגות בשכר. לפיכך ומקל וחומר אין לדרוש מהם השבת הסכומים, שעה שקק"ל אינה בבחינת גוף נתמך. לבסוף טענו המערערים, כנגד דחיית טענת הקיזוז שהעלו בתשובה לתביעה שכנגד.
לוז טענות קק"ל
[10] קק"ל סומכת טיעוניה על פסק דינו של בית הדין האזורי. תוך שבאי כוחה מציינים, כי הערעור סב על קביעות עובדתיות גרידא. בתוך כך, הוטעם כי תשלום מענק היובל ומענק החג למוקבלי מנכ"ל/ סגן שר לא עוגן בהחלטת דירקטוריון או בהחלטת כל אורגן מוסמך אחר. מוסיפה המשיבה וטוענת כי מענק היובל שולם בקק"ל בהתאם להוראת ההסכם הקיבוצי לדרוג האחיד בשירות הציבורי מיום 10.11.1988 עליו חתמה הסוכנות היהודית גם בשם קק"ל. המדובר בהחלה ישירה של ההסכם על עובדים המדורגים בדירוג האחיד, וממועד הקבלת המערערים למנכ"ל/ סגן שר, חדל להתקיים בעניינם כל מקור נורמטיבי לתשלום הזכות. אשר למענק החג - מקורו בקובץ הנהלים החל על פועלי קק"ל. בשנת 1990 הוחלט לשלם את מענק החג גם לשאר עובדי קק"ל "בדירוגים השונים", אלא שהקבלה למנכ"ל/ סגן שר אינה בבחינת דירוג, באשר מסלול העסקה לפי דרוג ודרגה, הינו מסלול העסקה מכח הסכמים קיבוציים ולא על דרך ההקבלה למשרה אחרת. ההקבלה לשכר מנכ"ל, לשיטת המשיבה, הינה בבחינת תבנית העסקה ממצה ואין להוסיף עליה תנאים נוספים מן הגורן ומן היקב. לבסוף תמכה קק"ל בקביעות בית הדין האזורי לעניין החיוב בהשבה ודחיית טענת הקיזוז.
הכרעה